היסטוריה וארכיאולוגיה

בתחילת 1943 החליטו הנאצים לחסל את גטו קרקוב. כל היהודים שהוכרו ככשרים לעבודה רוכזו במחנה פלאשוב, שנוהל על ידי הנאצי המרושע אמון גת, ושאר יהודי הגטו – נשלחו להשמדה. שינדלר גמר בלבו לנסות ולהציל כמה שיותר יהודים על ידי העבודה במפעלו

על הנייר – מדובר במעמד קדוש, רוחני, כמעט נבואי. בפועל? לפחות במאה החמש־עשרה, זו הייתה תחרות פרועה בין אלו שהצליחו לגייס את הרוב המבוקש. ואיך משיגים את הרוב? פשוט מאוד: מבטיחים מִנוּיים, מעניקים הטבות, משחררים מעטפות, ולוחשים לחישות מהסוג שלא כתוב באף ספר תפילות. ובאותה תקופה – העניינים החלו לצאת משליטה

"בדיוק כאשר עמדתי לצאת, הגיעו שלושה מן הנערים בריצה טרופה. נשימתם הטרופה הקשתה עליהם לדבר, ובקושי הם הצליחו לפלוט את המילים. מתברר כי שלושה בלשים עומדים בסמטה המובילה לבית הכנסת, ממתינים לעקוב אחרינו"

פעילי ז'גוטה אף טרחו לבלוש ולחפש עבור היהודים מקומות שיוכלו להסתתר בהם. כאשר הזדמנו לידיהם ילדים יתומים, הם שילמו למשפחות פולניות על מנת שיחזיקו אותם בביתם ויציגו אותם כקרובי משפחה, או מסרו אותם לבתי יתומים ומנזרים ברחבי פולין

כתב יד של הגמרא, מדרשים תנאיים נדירים ואולי גם מסמכים יהודיים שמעולם לא נחשפו – מסע בעקבות כתבי היד היהודיים בארכיון הסודי של הוותיקן

מופע זה, מלבד היותו מופע הפתיחה של התזמורת, היה בעצם גם מופע הסיום למבצע ההצלה הייחודי של שבעים משפחות יהודיות, המונות כשמונה מאות נפשות, שניצלו מן הכיבוש הנאצי אך ורק הודות למסירותו ויצירתיותו של ברוניסלב הוברמן

היטלר עצמו, כך נטען, הפך חשדן כלפי פרויקט הגרעין. נאמנותו למיתולוגיה הארית גרמה לו להגדיר את הפיזיקה הקוונטית, ובעיקר את תורת היחסות – שפותחו על ידי מדענים יהודים – כ"מדע יהודי", בלתי נאמן ובלתי ראוי

ברגע שהתלמידים של ישו הבינו שהם צפויים להיחשב יהודים ולשלם את המס, הם החלו לטעון שהם דת נפרדת. כך החלו הנוצרים להתרחק אט אט מהיהודים, ולא החשיבו עוד את עצמם כחלק מעם ישראל, וכך נוצרה הבדלה. אין יותר שני זרמים ביהדות, אלא שתי דתות שונות בתכלית

חותם בן כמעט 2,700 שנה, הנושא את השם "לידעיה עשיהו", התגלה בפרויקט סינון עפר מהר הבית. למי הוא היה שייך, ומדוע נחשב נדיר כל כך?

בימים הבאים לא נח. שלח מכתבים, שוחח עם עמיתים, גייס תומכים, דיבר בפני כמרים, אנשי אקדמיה, אנשי חצר. הסביר, התחנן, דרש: לא לשרוף את הספרים. לא להשמיד את הכתבים של עם בן אלפי שנים. יש בהם חכמה

הקפיצות, פועל יוצא של מתח פני המים, שהאבן הנעה בזווית חדה מידי איננה מצליחה לחדור אותו, מרתקות תמיד את הילדים המתבוננים בהם. אך מי היה מאמין שעיקרון מרהיב זה יעמוד בלב אחד ממבצעי ההפצצה הנועזים והמתוחכמים ביותר של מלחמת העולם השנייה?

במאי 1941, חודש בלבד לפני תחילת מבצע ברברוסה, קיבל הס את ההחלטה המוזרה והנועזת: הוא יטוס לבדו בסודיות מוחלטת לבריטניה, ינחת שם ויציע לממשלת בריטניה הסכם שלום. הוא המריא במטוס מסוג ספיטפייר קל, צנח מעל סקוטלנד, ונלכד מיד בידי הבריטים

בלילה שבין ה-5 ל-6 באפריל, נפתח המרד המתואם. הגיאורגים תקפו את המפקדים הגרמנים, הרגו כארבע מאות חיילים במפתיע והצליחו להשתלט על רוב שטח האי, אך הם לא הצליחו להשתלט על סוללות תותחי החוף שהוצבו בקצה הצפוני ובקצה הדרומי של האי

האירוניה הכואבת הייתה ברורה לכל. יהודים שזה עתה ניצלו מן התופת הנאצית, לוחמים כעת בנשק שהכין עבורם אותו אויב מר, אך הפעם לשם מטרה הפוכה: להגן על קיום העם היהודי

רק מאוחר יותר התברר כי ילדיו של הטוחן לא נרצחו כלל. הם נמסרו לסבתם בעיירה סמוכה, לאחר שהאב – היינריך דרימר – שקע בחובות כבדים ליהודים, ורצה להפיל עליהם את האשמה כדי להיפטר מן החוב ולהשיג חמלה ציבורית

היחידה יצאה לדרכה בספטמבר 1944, כשהיא מצוידת בנשק קל, מפות, מכשירי קשר, שקי כסף ובעיקר – הם נשאו איתם 10 קופסאות שהכילו רעל מסיס במים, כאשר כל קופסה הכילה רעל בכמות שמספיקה להרוג 25,000 בני אדם

מתוך המצוקה נולד רעיון חדש ומהפכני. אם אין לנו משאבים מספיקים כדי לבנות נושאות מטוסים סטנדרטיות, נוכל לבנות נושאות מטוסים עשויות מקרח. נושאות מטוסים אלו, יהיו גם מוגנות מפני הטבעה, מכיוון שהקרח, כידוע, צף על המים

החיים השלווים לא המשיכו כך לנצח. כמאה שנים לאחר מכן עמד בטולדו הנזיר הקנאי ויסנט פרר, שהנוצרים התעקשו לכנות אותו כ"קדוש", והסית את ההמון הנוצרי נגד היהודים. הקהילה היהודית, שהייתה פעם גדולה ומשגשגת, קרסה תחת הלחץ. היהודים פחדו להיפגש בגלוי, ובית הכנסת המפואר נותר שומם

בינתיים, בצפת, שייח מוסלמי מקומי בשם מוחמד דמור, שהיה ידוע בכריזמה הרעילה שלו, הפיץ חיזיון מרושע: הוא טען שהוא ראה ''חיזיון'' שבמהלכו רכוש היהודים הכופרים, זהבם ותכשיטיהם, עוברים לידי המאמינים האמיתיים – הערבים. דבריו הציתו שנאה בקרב ההמון, והמתח בעיר גבר

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נחשבו הטמפלרים בעיני הבריטים ששלטו בארץ ישראל ל"נתיני אויב". היישובים הטמפלריים הוקפו בגדר תיל, והפכו למחנה מעצר הלכה למעשה, כאשר מידי פעם אף התבצעו חיפושים שכללו חיפושים גופניים לכל העצורים

כאשר עזבו הנאצים את האזור, הסתובבו תושבי העיירה ביערות שסביבם ושרו בקול גדול, כדי לסמן ליהודים שהם יכולים לצאת ממחבואיהם ולחזור לעיירה

הקבוצה הזאת עוד ניסתה להילחם. הם הסתירו את מי שיכלו, סיכלו פריצות, חסמו רחובות. בסופו של דבר נכנעו. והוצבו מול הדילמה: לבחור במוות – או לבחור את סוגו

העולם סביבו המשיך הלאה. יפן שיקמה את עצמה, אמריקה שלחה אדם לירח, חומת ברלין נפלה. אבל בלב האי חי לו אדם שהזמן קפא עבורו. צוותי חיפוש נשלחו אחריו בניסיון למצוא אותו, אך הוא היטיב להסתתר, ואף כוח שיטור לא הצליח למצוא אותו

"הגיעו פקודות מן המטה", מודיע המפקד. "עלינו לעלות ולכבוש את מצוק מאדה – בכל מחיר". המילים נופלות בכבדות. הרי זו משימת התאבדות כמעט ודאית. חיל רגלים, נטול יתרון טופוגרפי, העולה על גבעה מבוצרת היטב, תחת אש מדויקת – מה סיכויו לשרוד?

מהו כתב הזכויות של קאליש, שכמעט שמונה מאות שנים לאחר שנכתב עדיין מעורר רגשות כה עזים? מדוע בחרו המפגינים לשרוף דווקא אותו? הכירו את כתב הזכויות של קאליש, המכונה לעיתים ה"מגנה כרטה" של יהודי פולין

נמצא כי תרנגולים מזהים שינויים באוויר באופן מהיר במיוחד, ואף מגיבים בבהלה או בהתמוטטות עוד לפני שבני אדם מריחים או חשים משהו. כך נולד הרעיון להקים "יחידת התרנגולים", שתפקידה לשמש מערכת התראה ביולוגית נגד גזים כימיים

הוא שב לביתו, פניו עדיין טרודים. אשתו, רבקה, ערכה את שולחן הערב. הדגים כבר הונחו על השולחן, והיין נמזג לגביעים – אך הוא לא מיהר לאכול. כשישבו יחד, סיפר לה את כל שעל לבו

היא את הבשורה ברוב שמחה וצהלה – ואיתה רבבות נוצרים שהאמינו בתמימות שמדובר בשריד קדוש, פלאי, שיכול לחולל ניסים. השקר התפשט כרוח סערה – עד כדי כך שהפך לסמל מובהק של האמונה הנוצרית ולמוקד עלייה לרגל, פולחן וקדושה

הוא גילה שהגרמנים נהגו לכתוב בתחילת כל הודעה את מפתח ההודעה פעמיים. מפתח ההודעה היה הקוד המפרט את האופן שבו סודרה המכונה ביום זה בכדי להצפין את ההודעות. מפתח זה סומן בעזרת שלוש אותיות, שנכתבו בראשית ההודעה פעמיים רצופות זו אחר זו

בתוך החדר ישב המלך – חואן הראשון מאראגון – ובצידו יועצו הקרוב. אלישע ויהודה כרעו קמעה בהכנעה. "רבות דובר בשבחכם", אמר המלך בקול רם וברור. "אך עתה אנו מבקשים דבר מה גדול עוד יותר"