יוזף שולץ: סיפורו של האיש שסירב להרוג

יולי 1941. המקום: יער בפאתי סרביה.

שורת גברים עומדת מול קיר עפר. ידיהם קשורות מאחורי גבם. קצין גרמני מרים את ידו. כיתת היורים נדרכת. קני הרובה מכוונים אל 16 הנידונים למוות. לפתע, בלי שום הודעה מוקדמת, אחד החיילים יוצא מן השורה. הוא מסיר את קסדתו, מניח את הרובה על הקרקע ופוסע קדימה. במקום לעמוד עם חבריו אל מול הנידונים למוות, הוא נעמד לצידם.

הרגע הזה, המתועד בתצלום אחד מטושטש שברבות השנים זכה לפרסום נרחב, הפך לסיפור המזוהה עם שמו של יוזף שולץ.

שולץ נולד בשנת 1909 בעיר בראמן שבגרמניה. בן למשפחה פשוטה, הוא גדל בחברה גרמנית שספגה את הטלטלות של מלחמת העולם הראשונה ואת המשבר הכלכלי של רפובליקת ויימאר. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הוא גויס לצבא הגרמני ושירת בדרגת גפרייטר – דרגה המקבילה לטוראי בכיר – במסגרת הדיוויזיה ה-714 של הוורמאכט, שהוצבה בשטחי יוגוסלביה הכבושה.

בקיץ 1941 יוגוסלביה כבר הייתה תחת שליטה גרמנית. ההתנגדות המקומית הלכה וגברה, בעיקר מצד יחידות פרטיזנים סרבים. המענה הגרמני כלל פעולות תגמול קשות והוצאות להורג פומביות. ב-20 ביולי 1941, באזור סמדרבסקה פלאנקה שבסרביה, הובאו 16 לוחמי התנגדות שנשבו אל מקום ההוצאה להורג.

התצלום הידוע מן האירוע מראה את הקבוצה ברגע שלפני הירי. על פי הסיפור שהתפרסם לאחר המלחמה, כאשר ניתנה הפקודה לירות, סירב שולץ להשתתף. הוא יצא מן השורה, הוריד את נשקו, והלך לעמוד לצד הנידונים. הוא לא צעק, לא נשא נאום, לא עורר מהומה. הוא פשוט בחר היכן לעמוד.

מיד לאחר מכן נורו כל 16 לוחמי ההתנגדות, ועימם גם שולץ. החיילים הגרמנים לא טרחו לדווח על האירוע, סתם חיסול של בוגד נוסף מבחינתם.

הדמות בתצלום – החייל ללא קסדה, הניצב קרוב יותר אל הנידונים – זוהתה שנים לאחר מכן כיוזף שולץ. קרוביו בגרמניה, כך סופר, הכירו את פניו. שמו החל להופיע בעיתונות הגרמנית והיוגוסלבית בשנות השישים. הסיפור קיבל חיים משל עצמו.

בכפר שבו אירע האירוע הוקמה אנדרטה הנושאת את שמו, שנחרת לצד שמות ההרוגים המקומיים. בטקסים רשמיים השתתפו גם נציגים גרמנים.

בגרמניה עצמה, דמותו של שולץ עוררה עניין מחודש בשנות השמונים והתשעים, כחלק מהעיסוק הציבורי הרחב באחריות אישית בתקופת המשטר הנאצי. בעיתונים פורסמו שוב ושוב התצלומים. הדיון גם עסק בהיסטוריה של שולץ, וגם בהשלכות של האירוע על תפיסת המציאות בזמן המלחמה מצד הנאצים ועוזריהם, על היכולת או אי היכולת להתנגד.

תחקירים היסטוריים אימתו, כי שולץ שירת ביחידה שפעלה באותה עת באזור. רישומי הצבא הגרמני מציינים כי נהרג ביולי 1941. תעודת פטירה שנשלחה למשפחתו בגרמניה דיווחה כי נפל בפעולה קרבית, מבלי להוסיף שום פרט או לציין כי נרצח על ידי חבריו ליחידה שרגע קודם לחמו לצידו וסיכנו יחד איתו עם חייהם.

הזיכרון המקומי בסרביה עקף את קשר השתיקה הגרמני, התיאורים של המקומיים קשרו את שמו ישירות לאירוע ההוצאה להורג. התצלום, שבו נראה חייל גרמני ללא קסדה, חיזק את הזיהוי. על פי הסיפור, שהפך בהמשך לעובדה היסטורית, שולץ לא הסכים ליטול חלק בירי באזרחים שנשבו. הוא בחר להצטרף אליהם, ונורה יחד עמם.

כך הפך שולץ לחלק מן ההיסטוריה המקומית של סמדרבסקה פלאנקה. בית ספר נשא את שמו, רחוב נקרא על שמו. עבור תושבי המקום, שולץ נעשה לגיבור מקומי. עבורנו, כיהודים, שום נאצי איננו גיבור, ולמרות זאת אנחנו מציינים כל פעולה שמטרתה הצלת חיים של בני אדם.