ממצא חדש ומרתק: האם נמצאו אבניו של נח?

לפני כשבוע דווח על תגליות חדשות באתר תיבת נח. חוקרים גילו כי האתר, שנחשב לתיבת נח ומכונה דורופינאר (Durupınar), מחולק לחדרים ולשלוש קומות, ובהתאמה מדויקת למידות בתורה: שלושים אמה קומתו, שלש מאות אמה אורכו, וחמשים אמה רוחבו.

אורך המבנה הוא 157 מטרים בדיוק, שהם שלוש מאות אמות של 52 ס"מ, המידה שנחשבה בעולם הקדום לאמה, ומכונה גם "האמה המצרית המלכותית". הרוחב שלו הוא כ-26 מטרים, שוב חמישים אמות של 52 ס"מ. הגובה כ-15 מטרים, שלושים אמות של 52 ס"מ.

יחד עם אימות הזיהוי כתיבת נח, לפחות לפי הממצאים, התגלה ממצא חדש ומרתק, המכונה בפי המקומיים "האבנים של נח".

כאשר גולשים במורדות האררט כמה קילומטרים כלפי מטה, מגיעים אל הכפר ארזאפ (Arzap). בכפר הזה מוכרות כבר שנים רבות עשרות אבני ענק. האבנים הינן מאונכות עם חורים בראשן. ישנם חוקרים המכנים את האבנים האלו "אבני נח" (Drogue stones), להשערתם מדובר במשקולות שהיו קשורות לתיבה כדי לייצב אותה בים הסוער ולמנוע ממנה להתהפך.

על רבות מהאבנים הללו חרוטים סימנים שחרטו עולי דרך לפני מאות רבות של שנים, מה שמעיד על כך שבדורות קדומים מקובל היה לראות בהם פריט חשוב. לעומת זאת, המפקפקים בקשר למבול טוענים את הטענה ההפוכה: הסימנים האלו הינם סימנים נוצריים, מה שמוכיח שמדובר באתר נוצרי שלא קשור למבול. יוצרי האבנים האלו היו נוצרים, ויצרו אותן למטרות משלהם.

מדובר בעשרות לוחות אבן ענקיים (גיר), שחלקם מגיעים למשקל של 4 עד 10 טון. בראש כל אבן ישנו חור מפוסל בצורה מדויקת. שמו הקדום של הכפר ארזאפ הוא "קזאן" (Kazan), שפירושו בטורקית "מקום הגיגיות/הדליים" - רמז אולי לאותן אבנים עם חורים.

מה שהתרחש בינתיים הוא שהכפריים בקזאן הבינו שהאבנים הללו הן מכרה זהב. חלק מהאבנים נמצאות בתוך חצרות בתים פרטיים. תושבים החלו לגבות דמי כניסה מחוקרים ותיירים, ובמקרים מסוימים אפילו הקימו גדרות סביב האבנים.

במהלך 2025, הממשלה הטורקית הוציאה צו הקובע שכל אבני העוגן הן "נכס לאומי מוגן". המשמעות: אסור לתושבים להחזיק בהן או לגבות עליהן כסף. היו ניסיונות להעביר חלק מהאבנים למוזיאון באנקרה, מה שנתקל בהתנגדות אלימה מצד הכפריים, שטענו כי מדובר בפגיעה בפרנסתם.

לפני כחודש, עקב הפשרת שלגים מסיבית באזור אררט, נחשפו שתי אבני עוגן חדשות בתוך ערוץ נחל עמוק שלא היה נגיש קודם לכן. גם האבנים האלו מנוקבות בחור גדול בראשן, אך אין עליהן חריטות נוצריות. מה שמוכיח שהחריטות אינן מקוריות, ושהאבנים קדמו לחריטות האלו. אין קשר בין היסטורי האבנים האלו ובין הנצרות, והן קדמו לה בהרבה.

מה שמעניין הוא, שמעקב אחרי מסלול אבני העוגן מלמד אותנו על מסלולה של התיבה. אם אבני העוגן אכן שייכות לתיבה, הן מסמנות את "מסלול העצירה" שלה. הן נמצאות בקו ישר כמעט בין פסגת אררט לאתר דורופינאר, מה שמרמז שיושבי התיבה ניתקו את העוגנים כדי להאט את מהירותה לפני שנעצרה סופית על פסגת דורופינאר. שתי האבנים החדשות, שהתגלו השנה, מחזקות את הרצף של המסלול שניתן לראות אותו במבט מלמעלה - המסע האחרון של התיבה.

אחרי למעלה משנה של שהות בשממת מי המבול, התעוררו פתאום כל שוכני התיבה, בני אדם ובעלי חיים, לשביב של תקווה: אולי תסתיים התקופה הזו, ויתחיל שחר חדש על תולדות האנושות. כאן נחה התיבה, כאן יצאו ממנה נח ושלשת בניו, כאן הקריב נח קרבן, ומכאן נפוצו שם, חם ויפת על פני כל הארץ ויצרו את האנושות החדשה.