מרתק: מה נכתב באיגרת הסודית של הגר"א?

בי"ט בתשרי תקנ"ח התאבלה וילנא היהודית. הגאון מווילנא, ששמשו זרחה בעיר עשרות בשנים, נפטר. מכל ליטא זרמו אלפים רבים של יהודים לחלוק לגדול הדור את הכבוד האחרון, בניו ותלמידיו הספידו אותו וסיפרו מקצת שבחו אשר אין אדם יכול להשיגו בכלל, כפי שהתבטא הגאון המפורסם רבי עקיבא אייגר בהספדו "אחת מני אלף ורבי רבבות משבחו".

תוך כדי הלוויה, כאשר הספדנים מסיימים את דבריהם בציפייה לביאת המשיח ותחיית המתים, "ובילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים", נפוצה שמועה: הגר"א השאיר אחריו איגרת סתרים, ובה הוא חוזה את זמן הגאולה! אך ציווה הגאון שאין לפתוח אותה עד שבעים שנה אחרי מותו, והיא ביד בנו, רבי אברהם. השמועה הסעירה את יהודי וילנא, שהרי הגר"א כתב בפירושו לספרא דצניעותא שהוא יודע את הקץ, ומשביע את היודע לא לגלות, אבל כיוון שהאיגרת אמורה להיות סגורה שבעים שנה, שכך העניין בה.

שבעים שנה לאחר מכן, בשנת 1867 תקכ"ח, המתינו זקני וילנא לצאצאו של הגר"א שיביא את האיגרת ויפתח אותה, אך אף אחד לא עשה זאת. נכדו של רבי אברהם בן הגר"א, הרב אלעזר לנדא (בן רבי יעקב לנדא בן רבי אברהם), שבידו היו כתבי הגר"א, עלה בדיוק באותה שנה לארץ ישראל. גם עלייה זו הולידה חרושת שמועות. אולי הוא עולה משום שנתגלתה לו ידיעה חשובה באיגרת הסתרים של הגר"א?

אך שום דבר לא התפרסם בעניין. ואולי נחשפה האיגרת למי שהיה צריך להיחשף אליה, אבל לא לציבור הרחב?

בשנת 1897, תקנ"ח, מאה שנה אחרי פטירת הגר"א, שוב התעורר העניין באיגרת המסתורית. קבוצה של רבנים מפורסמים הגיעה לווילנא, לחקור ולשאול את זקני העיר אם שמעו על פתיחת האיגרת. בכל העולם היהודי הייתה דריכות. בעיתון יהודי בניו יורק התפרסם ידיעה על "מכתב סגור חתום שיתאספו רבנים לפתחו ולקראו ביום תקופת מאה שנה להסתלקות הגר"א".

ואז נתגלה הסוד. אחד מרבני וילנא, הרב פסח פינפער, צאצא של אחות הגר"א, נעתר למשלחת הרבנים, וסיפר כי רבי אלעזר לנדא עלה לארץ ישראל מבלי לקחת את האיגרת הסודית איתו. הוא השאיר אותה אצל אחיו, רבי נח מיאשינובקי, וזה הראה אותה "למי שהיה צריך", ועתה ניתן לחשוף אותה. הוא סיפר כי האיגרת הוצגה לתלמידו הגדול של הגר"א, רבי חיים מוולוז'ין, וזה פרץ בבכי והורה להטמין אותה בינתיים.

רבי פסח החזיק גם בעדות כתובה מדבריה של כלת הגר"א, אשתו של רבי אברהם, המתארת כיצד רבי אברהם העתיק את האיגרת המופלאה, וכך כתבה: "הנה אביך הצדיק הלך לעולמו. והיה בסיימך שבעה ימי אבל, שכור עגלה ובוא לווילנא והבא לי את בנך את נוח כי שם אבי בקרבו ויהי לי לתנחומים... אחרי תפילת הערב פתחו שם את התיבה שעליה נהג להתפלל ומצאו ספרים וכתבים ובתוכם כתב יד מוזר מעין כמוהו שאיש לא ראה כמוהו מעולם ואיש לא יכל להבינו. רבנים מופלגים ניסו את כוחם לקראו ולא הצליחו וייפלא בעיניהם.

"סבתי ניגשה והביטה בכתב היד, ותיתן בבכי קולה ותאמר אני מכירה את כתב היד אותו כתב לפני שני החודשים עת נסענו לעיר ויסטניץ'... במלון התפלל אישי הצדיק תפילת מנחה ואחרי כן נכנס לחדר להתבודד וסגר הדלת כדרכו לפרקים. ואני הצצתי והשקפתי בעד חור הדלת וראיתיו בוכה וכותב".

כדי להסיר כל ספק, פרסם הרב פינפער את האיגרת בכתב העת "תורה מציון" שנה ג', וכך הופצה לכל המעוניין.

רבי דוד לוריא, שהיה תלמיד תלמידי הגר"א כתב עליה: "אין איש על היבשה שיוכל לפרשו, ורק אליהו כשיחזור עתיד לפרשו. "לזאת ישתומם ויחרד ליבי אשר בדורנו האפל ימצא אחד קדוש שיכול לפרש ולגלות צפונות סתרי המכתב הקדוש הזה".

חכמים רבים ניסו את כוחם בפתרון וביאור דברי האיגרת, ומהם התפרסמו בגיליון הבא של הקובץ "תורה מציון". אחד העונים היה רבי פנחס ארקין מבריסק, יהודי מבאי בית החסידים דקוידינוב בווילנא. הוא טען שהוא יודע את סוד האיגרת אך טען שאסור לו לגלותו בחוץ לארץ ועל כן ביקש לסייע בידו לעלות לירושלים, ורק שם יוכל לגלות את הסוד הכמוס. הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי נפגש איתו, והגיע למסקנה שאין לדבריו שום בסיס ואין צורך לסייע לו. אין הוא במדרגה להבין רמזי הגר"א הנוראים האלו.

אמנם בדורנו הצליחו לפענח כמה מהמלים הסתומות באיגרת, על ידי חיפוש ממוחשב של ראשי תיבות של פסוקים בנביא, וכך פוענחו המלים: "שבשאמ נאי ללא וללא וימצ ותותצ מארה" – אלו ראשי תיבות של המלים: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם נאם אדנ' יקוק, לא לעולם אריב לא לנצח אקצוף ויבואו יחדיו מארץ צפון, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".

שנזכה בעז"ה להתגשמות הנבואות, ולקץ הגאולה בקרוב.