"האם היכו אותה היום? והאם היא בכלל בחיים?": אם לבת שבויה מספרת על הכאב

במשך שלוש שנים חנה לא העבירה את הטלפון הנייד שלה למצב "שקט". אפילו לא בלילה, אפילו לא בשבתות. המכשיר תמיד מונח במקום בולט, וכל רטט מקפיץ לה את הלב לגרון.

הבת שלה, שירה (23), לא נעלמה בג'ונגלים של דרום אמריקה. היא הוחזקה במרחק עשרים וחמישה קילומטרים בלבד מבית הוריה שבמרכז הארץ – בתוך כפר ערבי עוין מעבר לקו הירוק. קרובה כל כך גיאוגרפית, אך רחוקה שנות אור, במקום שבו חוקי מדינת ישראל אינם תקפים.

עבור המשפחות הללו, החיים הופכים למה שאנשי המקצוע מכנים "אובדן עמום" – התמודדות עם חור שחור בלב וחרדה קיומית שאין לה רגע של הפוגה.

"החיים של כל הבית נעצרים", מספרת חנה בקול חנוק. "הדלת של החדר שלה נשארה סגורה שלוש שנים, כי פשוט לא הייתי מסוגלת לעמוד מול הארון שלה. הקושי הכי גדול הוא בשבתות ובחגים; כולנו יושבים סביב השולחן, האוכל מאבד את הטעם, והכיסא הריק שלה זועק לשמיים. בכל פעם שירד גשם או נשמעה אזעקה, הייתי מתכווצת במיטה והלב הולם ללא הרף: איך לא ראינו את נורות האזהרה? איך לא ידענו למנוע את זה? האם הרביצו לה היום? והאם היא בכלל בחיים?".

זאב בעור של כבש

בניגוד לסטיגמה, רוב הנערות והנשים שנופלות למלכודת הזו מגיעות מבתים נורמטיביים וחמים. הציידים מאתרים נערה ברגע של משבר רגשי או בדידות, ועוטפים אותה בהקשבה אינסופית ובמתנות.

בשיטתיות קרה הם מבצעים "הפרד ומשול" – מסכסכים בינה לבין הוריה ויוצרים תלות מוחלטת. כשהיא חוצה את סף הכפר, המסכה נקרעת: הטלפון ותעודת הזהות מוחרמים, והנסיך שהבטיח הרים וגבעות הופך לסוהר אלים. כשהמשפחה פונה לרשויות, היא ניצבת מול שוקת שבורה; מאחר שמדובר בבגירה שחצתה את המחסום "מרצונה החופשי" לתוך שטח עוין, ידי החוק כבולות.

בתוך לוע הארי

לפני ארבעה חודשים, כששירה נלקחה למרפאה מקומית בכפר עם הפעוטה שנולדה לה בשבי, היא ניצלה רגע שבו בעלה האכזר יצא החוצה, שאלה טלפון מאישה בחדר ההמתנה וחייגה לאמה.

"אמא, הוא גילה שאני רוצה לעזוב והוא מאיים לקחת לי את הילדה ולהעלים אותי", לחשה בבהלה לפני שניתקה.

עבור אנשי מחלקת "שבויות" של הידברות – גוף מבצעי הפועל יומם ולילה ומשלב מומחי מודיעין ואנשי שטח המכירים את השטח הערבי על בוריו – שיחת המצוקה הזו הייתה פקודת מבצע. בשנה האחרונה לבדה חילצה המחלקה מעל 160 נשים וילדים, כולל שני מבצעי חילוץ עוצרי נשימה מתוך לב רצועת עזה.

תוך ימים ספורים אותר המבנה המדויק בכפר, נלמדו שעות התפילה והעבודה של השובים, ונקבע ציר מילוט. בארבע לפנות בוקר נכנס רכב מוסווה עם לוחית זיהוי מקומית אל הסמטה החשוכה. בתוך חלון הזדמנויות של שש דקות, חולצו שירה ובתה מתוך לוע הארי והועברו בבטחה אל מעבר למחסום.

כשהרכב של הידברות עצר מתחת לדירת המסתור שבה היא תשהה. אבן כבדה מנשוא נגולה מעל לבה. המפגש בפתח הבית פרק שלוש שנים של אימה בבכי קורע לב. רגע לפני שנכנסו פנימה, שירה נעצרה על המפתן, הושיטה יד רועדת אל המשקוף ונישקה את המזוזה. "שלוש שנים הייתי נעולה מאחורי דלת ברזל בלי מזוזה ובלי שמירה", לחשה לאמה, "רק עכשיו אני מרגישה מוגנת".

סרטון:

אתם מחזירים אותן הביתה – ומקבלים שמירה לבית שלכם

ברגע זה ממש, אלפי נערות, נשים וילדיהן עדיין כלואים בכפרים ערביים, משוועים לעזרה ומחכים לחיבוק של אמא.

לקראת י"א בחשוון, הילולת רחל אמנו, מחלקת "שבויות" של הידברות יוצאת למבצעי חילוץ נוספים כדי לקיים את ההבטחה "ושבו בנים לגבולם". היו שותפים במצוות פדיון שבויים, ובזכות השבת הבנות אל מקום מוגן – תזכו לשמירה והגנה עליונה על הבית שלכם.

לאות הוקרה תקבלו בית מזוזה יוקרתי מצופה זהב, שעליו מוטבעים מזמור "למנצח" בצורת המנורה, שמות המלאכים, שמות הקודש וקמע המסוגל לשמירה והגנה.

לשותפות בפדיון בנות ישראל השבויות ולקבלת בית המזוזה לחצו כאן, או חייגו 073-222-12-12