מכתבם של הכהנים המצריים: אימתי תעשו הפסח?

אל בית המקדש שבירושלים מטפס שליח בודד על סוס. הוא הגיע ממצרים. למעלה מחודש הוא בדרכים. הוא מחזיק באמתחתו מכתב אל הכהן הגדול. תוכן המכתב קצר מאוד. מלבד כמה מלות ברכה הוא מכיל את השאלה: "שלח לי אימתי תעשו הפסח". מי הוא המצרי המתעניין בזמן חג הפסח? שמא פרעה?

היה זה בשנת 419 לפני הספירה, ראשית ימיו של בית המקדש השני. השליח נשלח על ידי כהני בית המקדש היהודי ביב, זו העיירה בדרום מצרים בה הציבו הפרסים את היהודים כשומרי גבולות. כהני יב לא התנהלו לפי ההלכה המקובלת בבית המקדש בירושלים, ועובדה שהם הקימו להם מקדש בחו"ל, בניגוד להלכה. הם היו צאצאים של עשרת השבטים, ולא של שבט יהודה, אולם במציאות הם הכירו בכך שהסמכות התורנית הקיימת בזמנם היא בירושלים, ולכן שלחו אל הכהן הגדול את השאלה הזו. התאריך המדויק של הפסח תלוי במצב השנה, האם עיברו אותה, ולכן יש לשאול במדויק.

לפני כ-150 שנה הוצף שוק העתיקות בדרום מצרים בפפירוסים ובחרסים כתובים בארמית-יהודית. החוקרים הבינו בהדרגה שיש משותף בין החרסים האלו, ומקורם בארכיון אחד. בשנת 1906 נחפרו שרידי המצודה של יב, וכך נמצא ארכיון יב המלא. מדובר באוסף של מאות מכתבים הקשורים בקהילה היהודית ביב לפני כ-2,500 שנה.

ביב ישבה קהילה יהודית בשירות האימפריה הפרסית. אנשיה היו חיילים, בעלי בתים, סוחרים, פקידים וכהנים. הם כתבו בארמית, חיו על אי בגבול מצרים-נוביה וניהלו חיי קהילה מסודרים להפליא: חוזי נישואין, שטרי שחרור עבדים, רשימות נכסים, תביעות, מכתבים פרטיים ומסמכים של המקדש.

ואז נמצאה גם ההפתעה: תשובתו של הכהן הגדול, בכתב ידו. המכתב ממוען אל ידניה, מנהיג הקהילה ביב, ואל עדתו. הכהן הגדול נותן להם הוראות לקראת ימי ניסן, מן ה-14 בחודש, ובמיוחד מן ה-15 עד ה-21 בניסן: אזהרה לאכול מצות, להיזהר מחמץ ולהימנע ממלאכה בימים מסוימים. חלק מהמכתב חסר, אך החלק שבידינו מרתק ומרגש מספיק: "קיצור הלכות פסח" מאת הכהן הגדול של בית המקדש השני בראשית ימיו!

תשע שנים לאחר מכן נחרב המקדש היהודי ביב. כהני חנום המצריים ניצלו מהומה פוליטית כדי להחריב את המקדש. ידניה הכהן וחבריו שלחו עצומה אל בגוהי, מושל יהודה, ובמקביל אל דליה ושלמיה בני סנבלט, וביקשו רשות ותמיכה לבנות את המקדש מחדש.

הבקשה עצמה חושפת פרטים מרתקים. אנשי יב מדגישים שהמקדש שלהם היה קיים מימים קדומים, עוד לפני בואו של כנבוזי למצרים. הם מתארים כיצד נהרסו דלתות האבן, התמוטטו מבנים והעבודה פסקה. הם גם מזכירים שבעבר פנו אל ירושלים, אך לא זכו למענה. הכהן הגדול מירושלים אכן התנגד לבניין מקדש נוסף בחו"ל, בניגוד להלכה. אך המושלים מטעם הפרסים, בגוהי ודליה, התירו לבנות מחדש את המקדש "על מכונו כשהיה לפנים", אם כי רק למטרת הקרבת מנחות ולבונה, בלי חזרה מלאה לקרבנות בעלי חיים כפי שהיו קודם, דבר שנחשב ממש לחילול הקודש.

בכל דור ודור ובכל מקום, יהודים ישבו וחגגו את חג הפסח. לפעמים ברוב עם, כמתואר בימי חזקיהו המלך, ולפעמים במצור ובמצוק, בשעת הגזרה, בקהילות רחוקות ומנותקות. גם בקהילת יב, שהיו כאמור בני עשרת השבטים, ולא שמרו על כל ההלכה המקובלת, עדיין חגגו את הפסח כפי הוראות הכהן הגדול, סיפרו ביציאת מצרים של אבותינו בעודם יושבים במצרים, והם חלק מהמוני בית ישראל המספרים בכל שנה ושנה את סיפור יציאת מצרים לבניהם אחריהם.