היסטוריה וארכיאולוגיה

אל המסע הזה התכוננו גם השודדים. הם ידעו כי יהודים מעמיסים את כל רכושם על עגלות ויוצאים לדרך, ומבחינתם היתה זו הזמנה לפעולה, לשוד. רבים מיהודי פאס נשדדו בדרכם, והגיעו ללא פרוטה אל מקנס

המאבק היה קצר ואכזרי. כאשר הבינו כי אין דרך לחמוק מהמעשה שכבר עשו, נטלו את התכשיטים, גררו את גופתה אל גדת הנהר והשליכו אותה למים הקרים. הנהר נשא עמו את הסוד הנורא

בשנת 1909 פרסם וינר את ספרו המרסק לחלוטין את תיאוריית ביקורת המקרא. ככל שהעמיק לחקור, גילה כי התורה היא מסמך אותנטי, אמיתי ומקורי, וכל סיפורי הזיופים של מבקרי המקרא אינם מחזיקים מים

סלבה שחה שלושה ימים באוקיינוס הפתוח, ללא אוכל ושתייה, מצויד רק בסנפירים, מסכה ושנורקל. הוא עבר מרחק של כ-100 קילומטרים עד שהגיע לחוף

המשפחות הגדולות, בלונדון ובמרוקו, חיפשו שליחים שינהלו את הפעילות בתוך הג'ונגל. לצעירים הוצע מודל עסקי: המשפחה מממנת את המסע והסחורה, והסוחר פועל בשטח ומחזיר את הגומי לשווקים באירופה

הנער הגיע לקנדה, שמו השתנה למוריס כהן, והוא עבד על מסילות הברזל הארוכות של צפון קנדה. יחד איתו עבדו מהגרים סיניים רבים. באחת ההזדמנויות מהגר סיני הותקף, ומוריס יצא לעזרתו

לפני כשישים שנה חפר הארכיאולוג יגאל ידין את אתר מצדה. בין הממצאים היה חרס שעליו נכתב "ח[נני]ה כהנא רבא עקביא ב[ר]ה". כיוון שהאותיות שבסוגריים הינן השלמה, המילים הבולטות בחרס היו "כהנא רבא עקביא", מה שגרם לחוקרים להניח כי לפנינו חרס שנשלח מאת הכהן הגדול עקביה, כהן לא ידוע עד לאותו הזמן

הוא נאלץ לתחבל תחבולות תדיר כדי שלא להיקלע לבדיקה רפואית, שהייתה חושפת כי הוא נימול. הוא נאלץ לשקול כל תשובה וכל סיפור, כדי שלא יסגירו את האמת המחרידה, שהוא, נער יהודי שלמד בחיידר, משרת בצבא הנאצי

בים החלה סערה. הקברניט הפחית מהירות, בידעו כי ספינתו אינה מן המשוכללות, אך כבר היה מאוחר מדי. הספינה עלתה על שרטון, חור גדול נפער בחרטום, ומים החלו זורמים. הקברניט ואנשי הצוות ניסו לסתום את החור באמצעות שמיכות, אך לא היה לכך סיכוי

אלכסנדר מוקדון לא התרגש. הוא ציווה לפרק את כל העיר צור היבשתית, לא להשאיר אבן על אבן. עשרות אלפי חיילים הסתערו על צור בכלי מלחמה ופטישים, והפכו אותה לעיי חרבות

נשים הגישו בקשות לפתיחת חיידר לבנות, וחלק מהן התקבלו. במסמך, שנמצא בארכיון הספרייה הלאומית, רשם אחד הפקידים כי הוא בדק את הנושא עם יהודים מלומדים, ולפי השולחן ערוך אין לנשים ללמוד תורה, ולכן הוא אינו מאשר את בקשתה

משלחת של שוטרים מהמטה המרכזי במוסקבה הגיעה על מנת לוודא את קיום התקנות החדשות בדבר סגירת מוסדות דת. אך שם חיכתה להם הפתעה: בית הכנסת היה מלא מפה לפה, ודלתותיו היו נעולות. נשות הקהילה היהודית נהרו לבית הכנסת עם ילדיהן ותינוקותיהן, התבצרו בתוכו וסירבו להתפנות

בעולם העתיק הביטומן היה חומר רב-שימושי: הוא שימש לאיטום, לציפוי, להדבקה, לרפואה ולעיבוד גופות בחניטה מצרית. מחקרים היסטוריים על אספלט ים המלח מגלים שהמצרים היו צרכנים מרכזיים שלו, ושעוד בעת העתיקה הוא נתפס כחומר איכותי במיוחד, ובפרט הביטומן הישראלי תוצרת ים המלח

החיילים הביטו בה, ואז נסוגו לאחור. הם ראו לפניהם אישה עם צרעת ופחדו להתקרב. מה שהם לא ידעו הוא שמתחת למעילה של אותה אישה היו מסרים, תרשימים ומידע מודיעיני שנועדו למחתרת הפיליפינית ולבעלות הברית. מובן שאף אחד לא העז להתקרב אליה או למעילה

לאחר שירות החובה ביקש זיסמן לחתום קבע, אבל הוא נדחה. הסיבה: כששתה עם חברים לפני כחצי שנה, הראה להם תמונה שלו במדי אס אס. זו נחשבה למהתלה מאד לא הולמת, ולכן נפסל מלהיות קצין בקבע

בגיל צעיר מאד לקה גלמן בקדחת שיגרונית, והוא בילה זמן רב בבית החולים ונדרבילט. השהות בבית החולים עוררה את סקרנותו באשר למכשירי מדידה שונים, המודדים ריכוזים של חומרים בגוף. ומה אם ניתן למדוד ריכוז של חומרים במזון? באוויר? ואולי החומרים הלא בריאים, לפני הופעתם בגוף, נמצאים בסביבה שבה אנו חיים?

עד מהרה אנשי הגסטפו הצליחו לשים את ידם על חוליה חלשה בשרשרת, איש בשם יוהן ונצל, שנתפס על ידי הנאצים ועונה קשות עד שמסר את כל המידע שברשותו. כל אנשי "התזמורת האדומה" נתפסו ביום אחד. במשך חודשים הם עונו וחולץ מהם מידע, ובסופו של דבר נשפטו לעונשים שונים

באי הקריבי הזעיר סנט אוסטטיוס חיה קהילה יהודית קטנה: איך היא עזרה לאמריקה לנצח במלחמת העצמאות, ומדוע לא הצליחה להתאושש אחרי הפלישה הבריטית אליה?

תוך כדי הלוויה, כאשר הספדנים מסיימים את דבריהם בציפייה לביאת המשיח ותחיית המתים, נפוצה שמועה: הגר"א השאיר אחריו איגרת סתרים, ובה הוא חוזה את זמן הגאולה! אך ציווה הגאון שאין לפתוח אותה עד שבעים שנה אחרי מותו, והיא ביד בנו, רבי אברהם

הסיבה להשערה שהמתחם נבנה על ידי עוזיהו ואוכלס על ידיו בימי צרעתו, היא מערכת הקברים המרשימה הנמצאת באתר. מערכת יפה ומעניינת – אך ריקה לחלוטין. חוקרים שיערו כי העצמות פונו והועברו מן המקום, אך ברור כי באחוזה מלכותית שכזו לא נקברים אנשים סתם. מי נקבר שם, ולאן פונה?

בלב שכונת טלביה בירושלים ניצב מזה שנים רבות מבנה אבן כבד קירות, מוקף חומה עבה ושער ברזל ישן. במשך עשרות שנים לא ניכרה שום תנועה בבית ובחצרו. היו שקראו לו בפשטות "הבית המקולל", ונמנעו מלהתקרב אליו

עד מהרה התברר שמשהו איננו כשורה: המסעדה הייתה סגורה, המטבח עמד ריק. גם הקבלה שבכניסה לכפר הנופש הייתה נטושה. אנשי הצוות, אותם עובדים אירופיים שהתרוצצו תמיד בין הבקתות והחוף, נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה

הבריטים, שהיו בעלי ברית של הסינים באותו הזמן, ניסו להילחם ביפנים ולגרום להם לסגת, אך היפנים נלחמו עד המוות בלי שום הגיון, וקשה מאד היה להסיג אותם מעמדותיהם. הם נלחמו עד קצה היכולת, וכאשר אפסו סיכוייהם, הם התאבדו "למען הקיסר"

מקורות בני הזמן ומקורות מאוחרים יותר הזכירו הרג של מאות מיליוני דרורים, ובכמה מקורות אף הופיעו מספרים גבוהים בהרבה. מדובר היה במבצע לאומי, רחב, ממושמע ואגרסיבי, שביקש לשנות בכוח את האיזון האקולוגי של סין

כשאנו מסתכלים לאחור, אנו רואים את קדמות האתר של הר הזיתים ומרכזיותו, ולכן מעניין לדעת על קורותיו במאות השנים האחרונות – ההזנחה והביזיון, לעומת השיקום והתיקון שנעשה בשנים האחרונות

היום, כ"ח באייר לפני 59 שנה, כבשו הצנחנים את העיר העתיקה והגיעו אל הכותל המערבי

הצצה ל-6 ימים של ניסים גלויים ולרגעי השיא שגרמו לעולם לעצור את נשימתו: מה באמת קרה בתוך שער האריות בבוקר כ"ח באייר תשכ"ז?

לאחר גל הגירושים הכבד מן הפרובינציה – שבו נשלחו מאות אלפי יהודים לאושוויץ – נעצרו המשלוחים מבודפשט, והעיר הגדולה נותרה, לזמן קצר, מעין אי אחרון של חיים יהודיים בתוך אירופה הבוערת. בדרך הטבע, זה יכל להישאר כך עד סוף המלחמה. אבל הקב"ה גזר אחרת, והעמיד לישראל מלך קשה כהמן

אונייה שנשאה חולים הורידה נוסעים במקום ללא יישוב. פליטים שלא הצליחו לאתר יישוב סמוך סבלו מרעב ומחוסר מים. יש תיעוד ממקורות נוספים על מקרי תמותה כאלו בדרכים, אך היו עוד אלפים רבים שלא נכנעו ולא התייאשו, הרימו את עצמם מן האפר ויצרו חיים יהודיים חדשים במקומות חדשים

על פי המסורת האלבנית, בֶּסָה היא "מילת כבוד" – התחייבות מוחלטת לשמור על הבטחה, גם במחיר חיים. מי שנתן בֶּסָה למישהו, חייב להגן עליו, להאכיל אותו, להסתיר אותו ולהיות נאמן לו ללא תנאי. הפרת בֶּסָה נתפסה במשך דורות כבגידה קשה, שעלולה להביא לחרם או אף לנקמת דם