כשחייהם של יהודי בודפשט הפכו לגיהינום: סופו של המן ההונגרי

בקיץ תש"ד, 1944, כבר נרצחו על קידוש ה' רוב קרבנות השואה. יהודי ליטא חוסלו בבורות ירייה, יהודי פולין חוסלו ברובם במחנות השמדה, גם רבים מיהודי הונגריה הושמדו, אבל יהודי בודפשט חיו עדיין בתקווה. פחות משנה לפני סוף המלחמה, מאות אלפים גרו בבודפשט. תחת רדיפות ונגישות אמנם, אבל בחיים.

הונגריה הייתה כבר כבושה כחצי שנה. העוצר, מיקלוש הורטי, למרות שיתוף הפעולה עם הנאצים, בלם בשלב מסוים את גירוש יהודי הבירה למחנות ההשמדה. לאחר גל הגירושים הכבד מן הפרובינציה – שבו נשלחו מאות אלפי יהודים לאושוויץ – נעצרו המשלוחים מבודפשט, והעיר הגדולה נותרה, לזמן קצר, מעין אי אחרון של חיים יהודיים בתוך אירופה הבוערת. בדרך הטבע, זה יכל להישאר כך עד סוף המלחמה. אבל הקב"ה גזר אחרת, והעמיד לישראל מלך קשה כהמן.

כל זה השתנה באוקטובר 1944, בעטיו של איש אחד. שמו היה פרנץ סלאשי. סלאשי נולד בשנת 1897 בעיר קושה, בן למשפחה ממוצא מעורב הונגרי-ארמני. אביו היה קצין זוטר בצבא האוסטרו-הונגרי. סלאשי בחר במסלול דומה, והתחנך באקדמיה צבאית. מלחמת העולם הראשונה עיצבה את תודעתו הפוליטית; תבוסת האימפריה והסכמי השלום שלאחריה, ובעיקר חוזה טריאנון שקיצץ את שטחי הונגריה, היו בעיניו שבר לאומי שיש לתקנו באמצעים מהפכניים.

בשנות העשרים והשלושים שירת סלאשי בצבא ההונגרי, והתקדם בדרגות, אך במקביל פיתח תפיסה אידאולוגית עצמאית שכינה "הונגריזם" – תערובת של לאומנות קיצונית, אנטישמיות, קורפורטיזם והערצה לדגם הפשיסטי האירופי. בשנת 1935 הקים תנועה פוליטית שהפכה בהמשך ל"צלב החץ", ובשמה הרשמי: מפלגת החץ והצלב. התנועה אימצה סמלים צבאיים, מדים ירוקים ומבנה היררכי, והציגה עצמה כחלופה רדיקלית לשלטון השמרני של העוצר מיקלוש הורטי.

סלאשי נעצר מספר פעמים בשנות השלושים בשל פעילות חתרנית, ונידון למאסר, אך הדבר לא בלם את התפשטות רעיונותיו. הבחירות של 1939 הוכיחו כי למפלגתו בסיס תמיכה רחב יחסית, בעיקר בקרב שכבות עירוניות עניות וחוגים לאומניים. אף על פי כן, עד 1944 נותר מחוץ למוקדי הכוח המרכזיים.

המהפך אירע באוקטובר 1944. כאשר ניסה הורטי לפרוש מהברית עם גרמניה הנאצית ולחתום על שביתת נשק עם ברית המועצות, פעלה גרמניה במהירות. במבצע שכונה "פאנצרפאוסט" הודח הורטי, ובמקומו מונה סלאשי ל"ראש האומה" ולראש הממשלה. מכאן ואילך היה שלטונו תלוי ישירות בתמיכת גרמניה ובכוחותיה הצבאיים ששהו במדינה.

מאותו רגע נעשו חייהם של יהודי בודפשט לגיהינום. בין אוקטובר 1944 וינואר 1945 הפכה הבירה לזירת טרור. אנשי המיליציה של צלב החץ פרצו לבתים, ריכזו יהודים בבתי "כוכב צהוב", שדדו רכוש, והובילו קבוצות אל גדות הדנובה, שם נורו ונפלו למים (במקום הושארו נעליהם של היהודים, ואנדרטה מיוחדת בצורת נעליים מנציחה את האירוע כיום). אלפים נרצחו כך. אחרים הוצעדו בצעדות כפייה מערבה, לעבר הגבול האוסטרי, בתנאי חורף קשים. ההערכות ההיסטוריות מדברות על עשרות אלפי יהודים שנרצחו או נספו בתקופה זו בבודפשט ובצעדות המוות. בסך הכול נרצחו בשואה כחצי מיליון מיהודי הונגריה.

יהודי בודפשט - שהחזיקו עדיין, כמו לפני המלחמה, במוסדות קהילה, עיתונות, בתי כנסת מפוארים ורשת חינוך ענפה - מצאו עצמם נתונים בתוך שבועות לחסדי כנופיות חמושות שפעלו בגיבוי שלטוני. עדויות ניצולים מתארות מציאות של פחד יומיומי, חיפושים פתאומיים והיעלמויות. בתוך הכאוס הזה פעלו גם חסידי אומות העולם ודיפלומטים זרים, שהנפיקו תעודות חסות והקימו אזורי הגנה, ובזכותם ניצלו רבבות.

כל המאורעות האלו התרחשו בחודשים ספורים ממש. שלטונו של סלאשי היה קצר. עם התקדמות הצבא האדום וכיתור בודפשט, קרסה ממשלתו בפועל. בינואר 1945 נפלה העיר. הוא נמלט מערבה, אך לאחר תום המלחמה נתפס והוסגר להונגריה.

בניגוד לרוב ככל פושעי המלחמה הנאציים, שהצליחו להתחמק מעונש אמיתי כראוי להם, סלאשי בא על עונשו, לפחות מה שניתן לעשות בידי אדם. משפטו נערך בבודפשט בשנת 1946. הוא הואשם בפשעי מלחמה, בשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית ובאחריות ישירה למעשי רצח המוניים. הדיונים היו פומביים, והעדויות כללו תיאורים מפורטים של פעולות צלב החץ בבירה. בית הדין גזר עליו עונש מוות. בפברואר 1946 הוצא להורג בתלייה.