איך התפללו לפני שהיו סידורים? הצצה למחזור וורמיזא

בבית הכנסת שלנו מונחים סידורים על המדף. אדם מגיע לבית הכנסת, שולף סידור מהמדף או מתיק התפילין - ומתפלל. סידורים יש בשפע, וזו המציאות שאנחנו מכירים. אבל במשך דורות רבים לא עמדה האפשרות הזאת לרשות כל מתפלל. ספר היה חפץ שהכנתו דרשה חומרי כתיבה, מעתיק וזמן עבודה רב. כיצד התפללה קהילה שלמה כאשר לא לכל אחד היה סידור?

המציאות היתה, שהתפילה נאמרה בעל פה. ילדים שהגיעו לתפילה הקשיבו ברוב קשב, ולמדו לאט לאט את הנוסח. המשנה עוסקת בחזן שעלה לפני התיבה להיות שליח ציבור, אבל התבלבל, כי לא זכר את הנוסח. ישנם כללים בהלכה על איזו טעות מחליפים אותו. מעניינת היא הלכה נוספת, שאם החזן טעה ב"ברכת המינים" – מעבירים אותו מיד, משום שזה יכול להעלות חשד שהוא נוטה למינות, ולכן לא אומר ברכה זו ואינו מכיר אותה!

העובדה שהתפילה נאמרה בעל פה היא אחת הסיבות שנתקנה חזרת הש"ץ, שכן היחידים לא תמיד ידעו לדקדק ולדייק בתפילה, לכן החזן חוזר על התפילה בקול, כדי להוציא את כולם ידי חובתם בצורה מהודרת ובטוחה.

הרמב"ם, בתחילת הלכות תפילה, מתאר את הדרך שבה נקבע נוסח התפילה. הוא מסביר כי לאחר הגלות התערבבו לשונותיהם של ישראל, ורבים התקשו לבטא את בקשותיהם בלשון הקודש. עזרא ובית דינו תיקנו ברכות מסודרות כדי להעמיד נוסח משותף לרשות הציבור. התקנה כללה גם לימוד נוסח התפילה: הנוסח צריך להיות ערוך בפי המתפללים, ולא להישאר בידיהם של תלמידי חכמים לבד.

נוסח התפילה כן היה כתוב בספרי ההלכה. רב עמרם גאון כתב את סדר התפילות ושלח אותו מבבל לספרד, כדי שידעו את הנוסח הנכון, זהו "סדר רב עמרם", שהוא מסמך היסטורי חשוב לבירור נוסח התפילה. אחריו סידר הרמב"ם בספרו את נוסח התפילה וסדרה. תלמידי רש"י סדרו את נוסח התפילה שלו בתוך "מחזור ויטרי", ועוד ועוד חכמים עשו כך.

הנוסח היה כתוב בספרי ההלכה, אלא שלא היתה אפשרות טכנית להכין עותקים של סידורים, ולכן היו צריכים להתפלל בעל פה. אמנם ברבים מבתי הכנסיות היה סידור תפילה עבור החזן, וודאי לימים הנוראים, שבהם קשה לזכור את כל התפילות הארוכות. דוגמא מפורסמת היא מחזור וורמיזא, שנכתב בשנת 1272, נכתב לשימוש בבית הכנסת ושירת את הקהילה במשך מאות שנים.

מהו מחזור וורמיזא?

כיוון שמחזור וסידור היו ספרים נדירים, עמל רב ואמנות רבה היו מושקעים בעשייתם. הם היו ספרים כתובים על קלף או נייר עבה, בגודל הרבה יותר גדול מספרים של זמננו. בתוך אותיות הפתיחה של תפילת טל במחזור וורמיזא מסתתרת ברכה קטנה. היא מוקדשת למי שיישא את המחזור לבית הכנסת. כשמתבוננים במידותיו, מבינים מדוע נדרשה לכך ברכה: גובהו של הכרך הראשון כ־39 סנטימטרים ורוחבו כ־31, והוא מכיל מאות עמודי קלף. נשיאת הספר הייתה שירות של ממש לציבור. הברכה נכתבה ביידיש קדומה, והיא נחשבת לטקסט המתוארך הקדום ביותר הידוע בלשון זו.

השם "מחזור וורמיזא" מעיד על המקום שבו שימש במשך דורות, אך מקום כתיבתו היה כנראה וירצבורג. הכרך הראשון הושלם בכ"ח בטבת שנת ה' ל"ב, בראשית שנת 1272. הסופר, רבי שמחה בן רבי יהודה, ציין בסיום מלאכתו כי השקיע בה ארבעים וארבעה שבועות. הוא העתיק את המחזור בעבור דודו, רבי ברוך בן רבי יצחק, שנועד להעמידו לשימוש בבית הכנסת.

המחזור מכיל גם ציונים על מנהגי המקום: ליד קטע בתפילת שביעי של פסח נרשמה הוראה לאומרו בקול רם, ובצדה ההסבר: "כך מנהגו של וירצבורק". הערה זו, שנועדה להדריך את החזן, נעשתה לימים ראיה חשובה לבירור מוצאו של הספר. לפי השערת החוקרים, פליטי וירצבורג הביאו אותו לוורמיזא לאחר גזירות רינדפלייש בשנת 1298.

מחזור וורמיזא הכיל מלכתחילה שני כרכים תואמים, אך הכרך השני אבד, ובמקומו שמרו בקהילת וורמיזא מחזור אחר שהשלים את הפער. הכרך הראשון מכיל את סדרי ארבע הפרשיות, פורים, פסח, שבועות ותשעה באב. הכרך השני נכתב בזמן אחר, ומתוארך לסביבות שנת 1280. הוא מכיל את סדרי חגי תשרי. הוא צורף במקום חלקו השני המקורי של המחזור, שלא השתמר. גם מידותיו שונות: גובהו כ־45 סנטימטרים.

המחזור כתוב בכתב אשכנזי מרובע, ומילות פתיחה קיבלו לעיתים מקום רחב ועיטור מיוחד. החטיבות המרכזיות נפתחות במסגרות דמויות שערים וקשתות. הסופר השאיר מראש מקומות לעיטורים, והציורים שולבו במבנה שקבע. הסופר החליט היכן יהיו ציורים, וכנראה הדריך את הצייר מה לצייר.

כמה מהציורים מפתיעים את המתבונן בן זמננו. מופיעות בהם דמויות אדם בעלות ראשי ציפורים או פנים ששונו וטושטשו. זו תופעה המוכרת גם מכתבי יד יהודיים אחרים בגרמניה במאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה. בשולי פיוט לפסח מופיעים עיגולים מצוירים ובהם מזלות ומלאכות הקשורות לחודשי השנה. באחד מהם נראה אדם בעל ראש ציפור מתחמם ליד האש, ובאחר נראים דגים. הסיבות לצורת ציור מוזרה זו לא התבארו.

גם הניקוד מעורר עניין. לפי מחקר כתב היד, נשתמרו בו מסורות קריאה קדומות, ובכמה מנוסחי התפילה ניכרות מסורות ארץ־ישראליות. ספר שנכתב באשכנז של ימי הביניים עשוי אפוא לשמר שכבות קדומות בהרבה ממועד העתקתו. המחזור המשיך להשתנות בשנות השימוש בו. נוספו לו הערות והשלמות הקשורות למנהג וורמיזא, וחלקן נכתבו עד סוף המאה הארבע־עשרה.

בנובמבר 1938 החריבו הנאצים את בית הכנסת של וורמיזא. המחזור שרד, אך עבר לידי הגסטאפו עם מסמכים מארכיון הקהילה. לפי תיאור הספרייה הלאומית, בשנת 1943 הוזמן הארכיונאי העירוני, ד"ר פרידריך אילרט, לסייע בזיהוי כתבי יד שהוחזקו במרתף בדרמשטאדט. שם זיהה את ארכיון הקהילה, ובתוכו את שני כרכי המחזור.

אילרט פעל להעברת המסמכים למקום מסתור, והם נשמרו בקתדרלה בוורמיזא. לאחר המלחמה התנהל משא ומתן על העברתם לישראל. ביוני 1957 הגיעו שני הכרכים לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, הספרייה הלאומית של ימינו.

כיום אפשר לעיין בסריקות המחזור ולראות את הפרטים שנשמרו בו: הוראה לחזן, מסגרת צבעונית, ניקוד קדום וברכה לנושא הספר. בצירופם מתגלה תולדותיו של חפץ ששימש לתפילה במשך מאות שנים החל בארבעים וארבעת שבועות עבודתו של הסופר, דרך דורות של חזנים בוורמיזא, ועד לשימורו בירושלים.