התופעה המזעזעת של סחר עבדים: איך הכל התחיל?

בדורות האחרונים "עבדות" נשמעת כמשהו לא אנושי מזעזע, ובצדק רב, שכן לפני כמה מאות שנים אכן הייתה קיימת תופעה, בעיקר בארה"ב, של התעללות קשה ובלתי נתפסת בבני אדם במסווה של "עבדות".

איך התחילה תופעה זו של סחר עבדים?

רוח מדבר צוננת נשבה מעל דיונות החול של מעגן הכף הלבן באפריקה, קבו בלאנקו, על חוף הסהרה. השנה היתה 1442, הרבה לפני שמישהו בעולם העלה בדעתו את המונח סחר עבדים אטלנטי. על סיפון ספינה קטנה, העוגנת במפרץ רדוד מול ריו דה אורו, ישב קצין פורטוגלי צעיר והביט אל האופק. שמו היה אנטאון גונסלוויש, משרתו של אנריקה הספן, והוא המתין לעסקה שתירשם בדפי ההיסטוריה כיום שבו הפך חוף אפריקה לזירה של מסחר בבני אדם.

גונסלוויש כבר הכיר את קו החוף הזה. שנה קודם לכן, ב־1441, נשלח לכאן בפקודת הנסיך אנריקה למשימה תמימה בהרבה: לצוד כלבי ים ולהביא שומן ופרוות לפורטוגל. במסע ההוא, לאחר שמילא את ספינתו בעורות, החליט לחרוג מהפקודות. יחד עם כמה מאנשיו יצא לפשיטה חפוזה על חוף אפריקאי, חטף גבר ואישה מהשבטים המקומיים והעלה אותם לאונייה בדרכו חזרה לליסבון. כך נוצר האירוע המתועד הראשון של שבי אפריקאים שחורים בידי אירופים באזור ריו דה אורו, כפי שמספרת כרוניקת גינאה של גואמש יאנש די זוררו, ההיסטוריון הרשמי של הממלכה.

אחד השבויים היה נכבד ברברי מקומי, שמכונה במקורות "עדהור", או שם דומה. בליסבון הוא לא נשבר ולא הסכין לגורלו. הוא דיבר על לבו של גונסלוויש, התחנן לחזור למדבר שממנו נחטף והבטיח שכשיוחזר למולדתו ישולם בעבורו כופר גדול יותר ממה ששווים חייו, ואפילו חיֵי השפחה שלצדו: בני אדם שחורים רבים, תוצרת אנוש של פשיטות פנימיות עמוק בתוך אפריקה. ההצעה הזו התיישבה היטב עם רוח התקופה, שבה כבר החלו בפורטוגל לראות בשבי של לא-מוסלמים מקור רווח לגיטימי. גונסלוויש השתכנע, ואנריקה הספן אישר את המסע חזרה לריו דה אורו.

כעת, ב־1442, הוא המתין. שמונה ימים חלפו מאז הוריד את הנכבד ואת האישה ששבה עמו אל החוף, בליווי הבטחה מפורשת לכופר. החול הצורב, הרוח הקרה והאופק הריק רימזו אולי שההבטחה הייתה משאלת לב בלבד. ואז, ביום השמיני, הופיעו שני מוּרים רכובים. הם מסרו מסר קצר: יש להמתין עוד יום אחד. מחר יבואו האנשים עם הכופר.

למחרת, הבטחה זו התגשמה במלואה. המון רב הגיע אל החוף, סימן למעמדם של המשוחררים בקרב בני שבטם. במקום שקי מטבעות או תיבות תבלינים, הובאו לגונסלוויש עשרה אפריקאים שחורים, גברים ונשים, יחד עם מעט אבק זהב, ביצי יען ומגן מעור שור. בני אדם הפכו למטבע. המנהיגים המקומיים מסרו לידי נציגו של נסיך פורטוגל סחורת בני אדם כפיצוי על שחרורם של שניים מבני עמם.

זה היה רגע מכונן: מאותו שלב ואילך הפך שיתוף הפעולה בין קברניטים פורטוגלים לבין מתווכים מקומיים במערב אפריקה לדפוס חוזר. בתחילה הכופר שולם בבני אדם במקום שבויים אחרים, ובהמשך יוחלפו אנשים במתכות, כלי נשק, טקסטיל, כלי עבודה וטובין נוספים. הכרוניקאי, איש חצר המלך, מתאר את האירועים בשפה של שליחות דתית וטובה מוסרית, מציג את השבי כדרך להביא את הנפשות הללו לחסות הנצרות, ומשרטט כך את אחת ההצדקות המוקדמות לעבדות על בסיס צבע ודת.

באותן שנים התהווה בליסבון מנגנון מתפתח של יבוא עבדים אפריקאים, תחילה במספרים קטנים, ובהמשך במאות בשנה, כפי שמראים מחקרים בני זמננו. העיר הפכה למוקד קליטה, מיון והפצה של שבויים לאזורים שונים באירופה. מארג שלם של מיסים, רישיונות מסחר ומוסדות מלכותיים צמח סביב הסחר בבני אדם. כולם הרוויחו הרבה כסף מהמודל הזוועתי החדש של סחר בבני אדם.

מאותו רגע שאותו תיארנו, קבוצה של מנהיגים ושבטים מקומיים הבינו שיחסי הכוח השתנו, והתאימו את עצמם למציאות החדשה: אם יבואו זרים מן הים, שמוכנים לשלם בעבור גוף אנושי, יש מי שמוכן לספק את הסחורה, גם אם היא בשר מבשרם של שכנים מעומק היבשת. תושבי החופים צדו את הכפריים יושבי ההרים ומכרו אותם למטרת עבדות תמורת סחורות.

הרגע הזה הוא חלק מהולדתו של מעגל אלים: אירופים שמבקשים רווחים חדשים, נסיכים מקומיים שמוצאים יתרון בשיתוף פעולה, וגופות אפריקאים שנדחסות לאט ובכוח רב אל סיפוני ספינות שנעות צפונה. עשרות שנים מאוחר יותר יעמדו אלפי שבויים על הרציפים באיים כמו ארגים ואלמינה, יועברו בהמוניהם אל העולם החדש, וחופי ברזיל והקריביים יתמלאו בשדות קנה סוכר וכותנה. אבל אחד הקולות הראשונים שמספרים על כך מגיע מן החוף הזה, מן הכרוניקה המתארת את גונסלוויש יושב וממתין, עד שמגיע הכופר בדמות עשרה אנשים.

היתה זו זירת פתיחה לאחד הפרקים האפלים בהיסטוריה האנושית. שם נוצר ההסכם שממנו צמח מסחר בן מאות שנים. על החוף עמדו בני אדם שהאמינו כי הם עושים עסקה חכמה. על הסיפון עמד קצין שראה בכך הישג לממלכתו. ורק מי שנקשרו בידיים ורגליים והועמסו אל בטן הספינה, ידעו על בשרם את המחיר האמיתי של הזוועה שזה עתה נולדה.