מפתיע: איך הובסו היפנים סביב דרך בורמה?

במלחמת העולם השנייה נכרתה ברית בין גרמניה ליפן, שתי השותפות העיקריות בציר הרשע. כשם שגרמניה השתלטה על רוב ככל אירופה, כך ניסתה יפן להשתלט על המזרח הרחוק, ואכן בשנתיים הראשונות של המלחמה, ביצעו היפנים כיבושים נרחבים בגזרת סין והודו. היפנים כבשו את כל השטח שבין סין לבין הים, ולמעשה לא אפשרו שום העברת סחורות או כלי נשק אל סין או ממנה.

הבריטים, שהיו בעלי ברית של הסינים באותו הזמן, ניסו להילחם ביפנים ולגרום להם לסגת, אך היפנים נלחמו עד המוות בלי שום הגיון, וקשה מאד היה להסיג אותם מעמדותיהם. הם נלחמו עד קצה היכולת, וכאשר אפסו סיכוייהם, הם התאבדו "למען הקיסר". הייתה זו שיטת לחימה אכזרית וקשה מאד. כדי להילחם ביפנים היה צורך בתחמושת ואספקה, כאשר דרך הים הייתה חסומה, כאמור.

במרחק 1700 קילומטר מהעיר קונמינג שבדרום סין שכנה העיר לאשיו שבמדינת בורמה, שהייתה אז בשליטה בריטית. בשנת 1937 יצרו הסינים מפעל כביר: 200,000 פועלים סיניים כבשו דרך בלב הג'ונגלים, דרך באורך של 1127 קילומטר. הדרך הזו נותקה ונהרסה על ידי היפנים. הבריטים החליטו לשקם אותה, לסלול עוד כ-500 קילומטר כדי להשלים את הדרך מסין לבורמה, וליצור שרשרת אספקה.

בעלות הברית שלחו לשטח את הגנרל האמריקאי ג'וזף סטילוול, שפתח במערכה טרופה שארכה שנתיים. דרך בורמה נכבשה, נסללה מחדש והוארכה בחמש מאות קילומטר. את זאת עשה באמצעות 15,000 חיילים אמריקנים, ועוד 35,000 פועלים מקומיים. פעולות הסלילה היו כרוכות כל הזמן בקרבות ובלחימה מול היפנים האכזרים, שעשו בכוחות האמריקאים שמות.

יחד עמם נלחמה הפלוגה המיוחדת של הצ'ינדיטים בפיקודו של אורד וינגייט. הצ'ינדיטים היו גדוד מעורב של הודים ובריטים, שלחמו לחימת גרילה. מפקדם, אורד וינגייט, היה מומחה בפעולות גרילה, ובשנים שלפני מלחמת העולם הוצב בארץ ישראל, שם אימן את השומרים היהודים מההגנה בפעולות גרילה נגד האויב הערבי.

הצ'ינדיטים נקראו כך על שם צ'ינתה, חיה אגדית שחציה נשר וחציה אריה. הם היו לוחמים עזי נפש, אבל לא היה די בכך כדי לעצור את היפנים. במבצע הראשון שלהם, שכונה Operation Longcloth, חדרו הכוחות דרך הגבול אל תוך בורמה ופעלו במשך שבועות ארוכים בתוך שטח שנשלט על ידי היפנים. הם נעו בקבוצות קטנות, נשענו על אספקה מהאוויר והקימו בסיסים זמניים בתוך הג’ונגל. עצם הופעת כוח אויב במקומות שנחשבו בטוחים יחסית יצרה עומס מתמשך על הפיקוד היפני, שנאלץ לפזר כוחות לצורכי אבטחה וחיפוש.

בתוך תנאי השטח הקשים של בורמה – לחות גבוהה, מחלות, תנועה מוגבלת – נדרשה התאמה של שיטות הלחימה. הצ’ינדיטים פעלו בלילות, נמנעו ממגע ישיר כאשר לא היה בו צורך והעדיפו פגיעה נקודתית על פני קרב ממושך. החיכוך עם כוחות יפניים התרחש לעיתים קרובות במפגשים קצרים, שבהם ההפתעה הייתה גורם מרכזי.

למעשה, כל המערכה במזרח הרחוק נגד ציר הרשע, הייתה תלויה בפריצת דרך בורמה. בלא צינור אספקה, תקרוס סין מול היפנים, יכותרו המושבות הבריטיות במזרח והמזרח הרחוק כולו יפול בידי ציר הרשע, ובסופו של דבר יעבור גם הוא לשליטה גרמנית נאצית.

הצ'ינדיטים פעלו גדולות ונצורות, אבל היפנים המשיכו להילחם באכזריות עד המוות. והנה הגיע כוח ששינה את המציאות סביב דרך בורמה ההולכת ונכבשת. היו אלו הקאצ'ינים. הקאצ'ינים היו שבט מקומי, בן חמש מאות איש בערך, שהתגייס, יחד עם בעלות הברית, להדוף את הכובש היפני. כאן התוצאות היו מעבר לכל דמיון. היפנים פשוט נסוגו בחלחלה מכל מקום שאליו הגיעו הקאצ'ינים.

רק לאחר מעשה התבררה הסיבה: לקאצ'ינים היה מנהג ברברי ואכזרי, לוודא את כמות ההרוגים שלהם על ידי חיתוך אוזן ימין מכל חלל שהפילו. לאחר הקרב היו מתאספים, סופרים את האוזניים ויודעים על מידת ההצלחה של הקרב. היפנים היו לוחמים חסרי הגיון ורציונליות, שהונעו על ידי אמונות טפלות של "מוות למען הקיסר". והנה, לפי האמונה היפנית, נשמתו של המת עולה למעלה אחרי מותו דווקא דרך האוזניים. מת נטול אוזניים, נשמתו תישאר בגוף לנצח. ההיסטוריון דונובן ובסטר כותב: "התמונות האלו של נשמות נטולות אוזניים, שאינן מסוגלות לעלות השמימה, ניקרו במוחו של כל חייל יפני... ועד מהרה החל לפגוע ברוח הלחימה של הצבא הקיסרי...".

אכן מנהג ברברי ולא אנושי, אך יש לזכור שהיפנים, שותפיהם של הנאצים, נלחמו בצורה לא-אנושית גרועה הרבה יותר. קרבות הגרילה של הקאצ'ינים עצרו את היפנים סביב דרך בורמה, אך הם המשיכו להילחם באכזריות, עד שפצצת האטום ב-1945 הכניעה אותם סופית.