ההזנחה והשיקום: קורותיו של הר הזיתים

הנביא זכריה מתאר את התגלות ה' בהר הזיתים לעתיד לבוא, ממנו תתחיל הגאולה. בנביא ישנו תיאור נורא הוד: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם, ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה, ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה ובא ה'".

לפי פסיקתא רבתי, צעד זה יהיה תחילתה של תחיית המתים. האדמה תיבקע, והנפטרים יחזרו לחיים.

כשנזכה לכך, בעזרת השם בקרוב, נבין בדיוק את הכוונה בהתגלות ה' על הר הזיתים ובהיבקעות ההר לשניים. אבל כשאנו מסתכלים לאחור, אנו רואים את קדמות האתר של הר הזיתים ומרכזיותו, ולכן מעניין לדעת על קורותיו במאות השנים האחרונות – ההזנחה והביזיון, לעומת השיקום והתיקון שנעשה בשנים האחרונות.

למעשה, הר הזיתים מוזכר כבר בימי דוד המלך, כאשר הוא בורח מאבשלום: "במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי" (שמואל ב' ט"ו, ל'-ל"ב). במלכים ב' מוזכר "הר המשחית", וכנראה הכוונה לשם שנקרא בפי חז"ל "הר המשחה", על שם שמן המשחה שהפיקו מהזיתים הרבים שכיסו בעבר את ההר. חז"ל מתארים כי בהר הזיתים היו ארזים מיוחדים, שבהם קיננו אלפי עופות שהספיקו לקרבנות לכל עם ישראל: ”שני ארזים היו בהר המשחה, תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חודש וחודש, ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל" (ירושלמי תענית ד', ה').

בהר הזיתים היה הכהן שורף את הפרה האדומה כדי ליצור אפר פרה שמטהר מתים. לפני החורבן השני, כשרצה טיטוס הרשע לכבוש את הר הבית, הקים את המחנה שלו בראש הר הזיתים.

ביחזקאל (י"א, כ"ג) מתואר כי בחורבן הבית עזבה השכינה את הר הבית וחנתה בהר הזיתים, ולכן לאחר החורבן היה מנהג ארץ ישראלי קדום, לערוך מעמד תפילה בהר הזיתים מדי חג וחג, במקום המשקיף על מקום קודש הקדשים, ותורמים מיוחדים לישיבות ארץ ישראל היו מתברכים באותו מעמד ושמם היה מוזכר.

אך יותר מכל מזוהה הר הזיתים עם קברים. לאור דברי הפסיקתא שבהר הזיתים תתחיל תחיית המתים, השתוקקו כל ישראל לזכות להיקבר באותו מקום, להיות הראשונים שיזכו לקום לתחייה בביאת הגאולה השלמה. במשך אלפיים שנה נקברו בהר אלפים רבים של יהודים. קברים יהודים נמצאו בהר עוד מתקופת בית ראשון, אך בתקופת הגלות התרבו הקברים מאוד. רבים מגדולי ישראל קבורים שם: הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא, רבי יהודה החסיד, רבי חיים בן עטר, בעל ה"פרי חדש", המקובל רבי שלום שרעבי ועוד רבים מגדולי האומה.

עם הקמת מדינת ישראל, נותר שטח הר הזיתים בידי ממלכת ירדן, ואז החל מסע הרס שיטתי נוראי שאפילו הטורקים לא העזו לעשות. בשנות החמישים של המאה העשרים הגיעו תושבי ירושלים המערבית אל קו שביתת הנשק, והביטו ממרחק אל מורדות הר הזיתים. לא הייתה להם אפשרות לעבור את הגבול ולגשת אל קברי אבותיהם, אך הסתכלות דרך משקפת חשפה מראה קשה: חלקות שנראו חרושות, מצבות חסרות, אזורים שיושרו. הידיעה שההר – בית העלמין היהודי המרכזי זה דורות – נתון להרס שיטתי, העיבה באותן שנים על עם ישראל כולו.

ההסכמים שלאחר המלחמה כללו סעיפים בדבר גישה למקומות קדושים, אך בפועל לא הוסדרה גישה יהודית סדירה להר הזיתים בתקופה זו, והמציאות בשטח הייתה בדיוק להיפך: השחתה והזנחה. אבני מצבות שימשו כחומרי בנייה וכריצוף. בין היתר דווח כי אבנים נלקחו לסלילת כבישים ולשימוש במתקנים צבאיים סמוכים. מחקרי שטח שנערכו לאחר כיבוש ההר בידי ישראל הצביעו על אזורים שיושרו או שונו מבחינה טופוגרפית. הירדנים יישרו שטח בפסגת ההר, תוך מחיקת מצבות וקברים, ובנו את מלון אינטרקונטיננטל על גביהם. הם גם סללו את כביש "דרך יריחו" באמצע ההר, שוב תוך השחתת קברים ומצבות. דו"חות של משרד הדתות לאחר מלחמת ששת הימים העריכו כי כ-38,000 מצבות נפגעו בדרגות שונות, וחלקן הושחתו לחלוטין.

מעבר לפגיעה בכבוד המתים, בקדושת החיים ובכבוד האדם, אבד גם התיעוד שלפיו ניתן היה לדעת מי קבור היכן. כאשר חזר המקום לידי ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, המצב עורר סערה ציבורית והחלו עבודות השיקום.

עבודות השיקום ארכו שנים רבות, והיו תלויות גם במצב המדיני. ערבים המתגוררים באזור המשיכו לגרום נזק למצבות, לרעות כבשים בשטח בית הקברות הקדוש והעתיק ועוד מרעין בישין. לאט לאט שוקמו כל המצבות שניתן היה לשקם ושוחזר כל התיעוד שהיה אפשר לשחזר, והבאים להר היום יכולים לאתר את קברי אבותיהם באמצעות קטלוג דיגיטלי.  האבטחה תוגברה, ובימים מיוחדים, כגון יום הזיכרון של האור החיים הקדוש, אלפים רבים ממלאים את שבילי ההר הצרים, כאשר המקום מאובטח ומואר, וכיבוד מוגש לעולי הרגל. כשם שזכינו לגאולה קטנה של ההר מידי אלו שרצו להחריבו, כך נזכה בעזרת השם לגאולה שלמה שתתחיל ממש שם, בהר הזיתים.