ביום אחד: כך נתפסו אנשי "התזמורת האדומה" שהנאצים רצו להשתיק

בראשית חורף 1942, הנכנס למטה הגסטפו בברלין היה שומע את המושג "התזמורת האדומה" שוב ושוב, כאילו מדובר באיום קיומי על גרמניה. מה כבר יכול להיות מאיים בתזמורת?

ובכן, "התזמורת האדומה" היה שם שהמציאו הגרמנים לרשת פעילים אנטי נאצית שחשדו בקיומה. לפי הרמזים שהגיעו לאזניהם הרשת הזו נתמכת על ידי הרוסים, ומכאן שמה, "התזמורת האדומה". (הנאצים כינו מפעילי רדיו פיראטים בשם 'פסנתרנים', על שם המראה של מכשירי רדיו כאלו, ולכן הם כינו לעתים רשתות ריגול בשם "תזמורת"). הנאצים דרשו ציות מלא ועיוור מכל גרמני באשר הוא, וכל גילוי עצמאות גרמני נחשב אצלם לבגידה נוראה ברייך השלישי.

רשת כזו אכן היתה קיימת, והשם האמיתי שלה היה "המעגל". הקימה אותה מילדרד הארנק, יחד עם חברים לדעה נוספים, והם תיעדו כל מעשה פשע ורצח של השלטון הנאצי שהגיע לידיעתם. את התיעודים הם רצו להפיץ בעולם החופשי. למעשה מדובר במה שנקרא כיום "עיתונות", אבל עיתונות אמיתית נחשבה בגרמניה הנאצית לבגידה שדינה מוות.

הבעיה של התזמורת האדומה, או המעגל, היתה קשריהם האידיאולוגים של ראשיה עם הרוסים. ראשי "המעגל" האמינו באידיאולוגיה קומוניסטית, ולכן לא זכו לשום תמיכה או הכרה מבעלות הברית. העולם כבר הבין כי אירופה עומדת להתחלק לגוש מערבי ולגוש מזרחי, ועוינות שררה בין הצדדים. מה שסיבך עוד יותר את המצב, הוא היותה של מילדרד הארנק אמריקאית מבית, היא גדלה במילווקי ועבדה באוניברסיטת ברלין בהוראת אנגלית. אך היותה קומוניסטית אמריקאית נתפס כבגידה בעיני האמריקאים.

העובדה שאנשי המחתרת היו עצמאים, ודאגו רק לצד המוסרי של הדברים, מבלי להתחבר לארגון ביון רוסי או אמריקאי, השאירה אותם קצת חשופים בצריח. עד מהרה אנשי הגסטפו הצליחו לשים את ידם על חוליה חלשה בשרשרת, איש בשם יוהן ונצל, שנתפס על ידי הנאצים ועונה קשות עד שמסר את כל המידע שברשותו. כל אנשי "התזמורת האדומה" נתפסו ביום אחד. במשך חודשים הם עונו וחולץ מהם מידע, ובסופו של דבר נשפטו לעונשים שונים.

בית הדין הגרמני דן את מילדרד האנק לשש שנות מאסר, העונש על הפצת מידע בלי תיאום ורשות. אך כאשר היטלר שמע על פסק הדין הוא רתח מזעם. הוא ציווה לכנס הרכב נוסף, והכתיב מראש את פסק הדין: עריפת הראש על ידי גיליוטינה. בגיל ארבעים בדיוק הובלה הארנק אל הגליוטינה, ופסק הדין המזעזע בוצע בה.

מה שעצוב היה שהאמריקאים לא הכירו בה כגיבורת מלחמה, למרות היותה אמריקאית, ועל אף שנרצחה על ידי הנאצים באשמת חשיפת פשעיהם. כל זאת בעבור נטייתה לקומוניזם. שמה וסיפור חייה, שהיו עשויים להיות סיפור גבורה קלאסי, הושכחו מן ההיסטוריה האמריקאית, ולמעשה גם הרוסית, שכן כל מי שלא הצטרף רשמית לכוחות הרוסיים, לא נחשב בעיניהם. רק בעשורים האחרונים שחזרו תחקירים את דמותה ופעלה, ושמה התחיל לתפוס את המקום המגיע לו בהיסטוריה של המלחמה ברוע הנאצי.