הם מצאו דרך בריחה מושלמת מהנאצים – ואז הכל השתבש

ליאון שניידר שכב במיטתו, מתעמק בספר "טאראס בולבה" של הסופר האוקראיני המפורסם גוגול. כבר מספר שעות שהוא שקוע בספר, וניתן לדמיין שליאון נמצא כרגע בנופש מהנה, ולכן הוא משעשע את עצמו בספר קלאסי להנאתו. אבל אם נעשה זום אאוט ממיטתו של ליאון, נגלה סביבו בתים חרבים ומטים לנפול, צפיפות ולכלוך לא נתפסים, ומסביב: גדרות תיל. השנה היא 1942. ליאון נמצא בגטו דובנו, שבו דחסו הנאצים שבעת אלפים יהודים, ולא, הוא לא משועמם כלל. כל רגע מזמנו מוקדש לניסיונות הצלה ובריחה עבורו ועבור יהודי דובנו. ליאון שכב בבגדים מהוהים וקרועים, ונבר בספר האוקראיני העתיק, שנדפס ב-1835.

שלש שנים קודם לכן נכנס ליאון למשרדו שברחוב ה-9 באוגוסט, ומחלון המשרד ראה כרכרה קבורה למחצה באמצע הכביש הראשי. לתמהונו הוסבר לו כי מתחת לדובנו עוברת מנהרה עתיקה, והכרכרה העמוסה הכבידה עליה וקרסה אל תוך אחד מפירי המנהרה. הדבר ריתק את דמיונו והוא בירר אצל אנשים שונים אודות המנהרה, וכך הגיע למפעל הזפת שבצד השני של העיר, שם סיפרו כי לפני כמה עשרות שנים, חבית ענקית של זפת קרסה גם היא אל תוך פיר מנהרה. מהי המנהרה הזו?

ובכן, היו לליאון עיסוקים מעניינים יותר באותם זמני שקט ושלווה, והעניין פרח מזיכרונו. אולם כעת, כשגטו דובנו הוקף בגדרות תיל, ומדי זמן מה הוציאו מאות יהודים להריגה באכזריות, הוא נזכר לפתע במנהרה הסודית. אולי יצליח להגיע אליה, ולהציל דרכה את יהודי הגטו? הגרמנים ודאי אינם יודעים אודותיה מאומה. רק לפני ימים ספורים שוב הופיעו הגרמנים הרשעים בסיוע שוטרים אוקראינים ורצחו 1075 יהודים! האמנם אין דרך להינצל מידם הארורה?

ליאון ניסה לדובב אנשים מבוגרים בעיר. התברר לו כי האגדה העירונית מספרת שהמנהרה נחפרה על ידי הקוזאקים במלחמתם מול הפולנים שלש מאות שנים קודם לכן, בערך בזמן פרעות ת"ח ות"ט. הקוזאקים אמנם טבחו ביהודים, אבל חלק ממטרת מלחמתם היתה נגד הפולנים ואציליהם. הם שטפו את הארץ והחריבו ערים. על דובנו הם צרו במשך זמן רב, ולבסוף חפרו מנהרה והגיחו במרכז העיר כשהם זורעים הרג. המלחמה הזו מתועדת בספרו של הסופר האוקראיני גוגול, שכאמור, שמו הוא "טאראס בולבה". גוגול לא מקדיש פרק לתיאור המנהרה ומיקומה, כמובן, ולכן החליט ליאון לקרוא את כל הספר ולחפש בו את כל הרמזים והנקודות על מהלך המלחמה ומיקום הצבאות, כדי להסיק מהדברים על תוואי המנהרה. ליאון קרא יום שלם את כל הספר, וצירף את הנקודות המתוארות בו, לפי בניינים עתיקים, ובהתאם לנקודות שעליהן ידע: מפעל הזפת, ורחוב 9 באוגוסט. כל אלה שרטטו בזהירות תוואי משוער למנהרה העתיקה, ואכן, המנהרה עוברת לכאורה מתחת לגטו. לו יצליחו לחפור אליה, יוכלו אלפי יהודים להסתתר במנהרה זו, שאף אחד אינו יודע עליה. בתוך המנהרה נובע מעיין של מים, כפי שתיאר גוגול. למנהרה פתחים בכל חלקי העיר, וכך יוכלו להשיג מזון, ולהיעלם מתחת לאפם של הגרמנים הרוצחים.

לפי השערתם, של יהודי דובנו, עבר תוואי המנהרה מתחת לבית הכנסת. הם החלו לחפור בתוך בית הכנסת. כדי שלא למשוך תשומת לב, נעלו את דלתותיו, וחפרו בכמה מפינות בית הכנסת, אך לא מצאו סימן לשום דבר. הם חזרו אל הספר, המתאר את הגחת הקוזקים כך: "הם מצאו את עצמם מתחת לקימורים הגבוהים של כנסיית המנזר, עברו דרך הכנסייה וייצאו אחר כך לרחבה שעל ידה שכן השוק של מצרכי המזון". לכאורה תיאור ברור ביותר, אך האם מדובר על הכנסייה הגדולה, או הקטנה? איזו כנסייה היתה בימיו? המנהרה אמורה להיות עצומה בגודלה. כפי שמתאר גוגול, יש בה אולמות ענקיים. היא כנראה קדמה לקוזקים, והם רק גילו אותה, אך האם יגלו אותה גם היהודים?

החבורה בראשות ליאון התכנסה לניסיון נוסף, בבית העזוב שבקצה הגטו, על יד רחוב סטארה. במשך יום שלם הם רוקנו את הקרקע שתחת הבית, ללא תוצאות. גם ביום השני לא ראו דבר, אך ביום השלישי הגיע ליאון אל סדק באבן שתחתיו, בעומק של ששה מטרים, ומהסדק יצא משב אויר לח וטחוב... הם הגיעו למנהרה. ביום הרביעי הם אכן השתלשלו לפיר, וראו שהוא חלק ממנהרה עצומה, המכוסה בעפר. הם חפרו בתוך העפר עד שהתחברו לאולם ענק. המנהרה התגלתה!

הרוגים מעייפות הלכו בני החבורה לישון, מתוך מחשבה על הפעולה ההירואית שתיעשה למחרת. אך  למחרת בבוקר ציפתה להם הפתעה לא נעימה. הראשון מבני החבורה שנכנס לבית העזוב, נעצר ע"י שוטר אוקראיני, השוטר חשד בו בהברחות, והלה טען שנכנס לשם כדי לעשות את צרכיו. למרבה המזל השוטר לא טרח לבדוק מה יש בבית, שהיה נראה סתמי ולא מעניין. הוחלט להתעלם מהמקום ולא לעשות שום פעילות סביבו, על מנת שהנושא יירגע ולא תגיע משלחת לחקור את המקום.

למחרת נשלח ליאון על ידי הגרמנים לעבודה בעיר מרוחקת. מובן שלא היה טעם להתנגד, ולמרבה הצער, החלום של הצלה דרך המנהרה הלך והתרחק. הוא לא ידע מה מתרחש בעיר, וגם לא יכל ליצור קשר עם חבריו, וכך יצא לדרכו, בתקווה שאולי אחרים ייהנו מהגילוי המסעיר. בניסיון אחרון של הצלה שלח ליאון הודעה לראש היודנרט, קונראד טאובנפלד, כי יש לו מסר חשוב עבורו. טאובנפלד הגיע לפגוש אותו, וליאון הסביר לו את אפשרות ההצלה הייחודית. טאובנפלד השיב כי להיעלם פתאום יהיה מסוכן מאד, ובסופו של דבר הפתח יימצא, הוא הבטיח שבמידה ויקבל מידע על אקציה מתקרבת, הוא יעדכן את כל היהודים, על מנת שיוכלו לברוח בדרך הנכונה בעיניהם.

חלפו שבועות ספורים, והגטו הוקף ע"י אנשי ס"ס. מידע מוקדם לא היה, וכל יהודי דובנו הובלו למחנות השמדה. חלק מהם שרדו, ביניהם גם ליאון. אחרי הרפתקאות שכללו בריחות ממחנות ריכוז והימלטות מסכנות רבות, הצליח לעלות לארץ ישראל ולספר את סיפורו הנועז.