קטניה: סיפורה של קהילה שהתעוררה מן האפר

ההיסטוריון האיטלקי לודוביקו אנטוניו מורטורי סיכם פרשיות היסטוריות רבות. הוא נחשב לאחד ממניחי היסוד להיסטוריה במאה ה-18. גם ההיסטוריה של היהודים היתה חלק מתולדות איטליה. קהילות יהודיות מפוארות ומפורסמות היו בזמנו: פאדובה, ונציה, מנטובה. אך קהילה יהודית עתיקה יותר מכולן, שנשכחה כבר בזמנו, היא קהילת קטניה, השוכנת על אי סמוך לסיציליה שבדרום איטליה. לא נותר לו אלא לקבוע כי יהדות קטניה היתה ואיננה, עד כדי שכחה מלב.

יהודים חיו בקטניה כבר במאה השלישית לספירה, בזמנם של גדולי האמוראים מהדור השני, רבה ורב יוסף. הם הגיעו עם הרומאים לצרכי מסחר, ומהם היו עבדים משוחררים שנלקחו לעבדות עם החורבן השני, ושוחררו בהמשך הזמן. הקהילה התקיימה ברצף שנים רבות. במאה ה-13, אלף שנים לאחר מכן, מתואר הרובע היהודי באזור נהר האמנאנו, שם פרחה קהילה יהודית גדולה ומשגשגת. היהודים הצטיינו בטוויית משי, בצביעת בדים, בייצור נשק, בכריכת ספרים, בנפחות ועוד. במיוחד התמחו יהודים במקצוע הרפואה. בין הרופאים בקטניה בלטו שתי נשים יהודיות: הראשונה רופאה בשם וירדימורה, שהתמחתה במחלות פנימיות, והשנייה בלה דה פייה, שהתמחתה בניתוחים כירורגיים, ושמה הלך לפניה בכל דרום איטליה. נותרו רישומים על ניתוחים שלה גם בסיציליה השכנה.

טירת אורסינו, שנבנתה במאה ה-13 ביזמתו של פרידריך השני, נבנתה ע"י אדריכל ממוצא יהודי, ריקרדו דה לנטיני. לכן אין פלא שהמגדל מעוטר בכוכב המכונה "חותם שלמה", ובשתי חנוכיות, שבולטות בראש המגדל עד ימינו, ומהוות מוקד משיכה לתיירים. מצבות המצויות במוזיאון של קטניה מציגות כתובות יהודיות מהמאה ה-4 לספירה, עדיין בימי האמוראים. על מצבתו של אורליוס שמואל, למשל, נכתב "שלום על ישראל", בעברית. בסמוך לו נקברה רעייתו לאזיה ארינה, שמתה בגיל 23, למרבה הצער.  

עם הזמן נוצרו שני רבעים יהודיים. השכונה העליונה באזור רחוב ויה סנטה ברברה, והשכונה התחתונה על גדות הנהר, שכונה "הנהר הקטן של היהודים", אות לדומיננטיות של הקהילה היהודית. כפועל יוצא מכך היו גם שני בתי כנסת בעיר – מסקיטה די סוסו ומסקיטה פיצ'ולה.

כל זאת הסתיים באחת. בשנת 1492, נפת סיציליה סופחה לממלכת ספרד, וקיומם של יהודים נאסר. הם נדרשו לעזוב את האי תוך שלושה חדשים. הרובע היהודי נעזב מיושביו, ובתי הכנסת שימשו כמבני ציבור עבור תושבי העיר. מאה ושבעים שנה התקיימה קטניה עם מבנים וסמלים יהודיים, אך ללא יהודים. בשנת 1669 התפרץ הר הגעש אתנה התפרצות היסטורית אדירה. הרובע היהודי כוסה בזרמי לבה עצומים בגובה מטרים רבים. הלבה חרכה ושרפה כל מה שנגע בה, והשאריות כוסו ונטמנו בסלעי לבה קרושים.

אין עוד יהודים בקטניה, ואין גם רובע יהודי, קבעו ההיסטוריונים של המאה ה-18. חתיכת היסטוריה.

אך עם ישראל אינו מתייאש, ושום מקום אינו חזק יותר מן היהודים. תוך מאה שנים חזרו היהודים לקטניה. מסתבר כי האדמה הרוויה באפר וולקני היא אדמה פוריה מאד. יהודי מזרח אירופה חכרו אדמות בקטניה, זרעו בהם גידולים שונים וייבאו אותם לארצותיהם. סוחרי קטניה היהודים התעשרו מאד. אחד מהם בנה את טירת לאוקטיה, שקיימת עד ימינו, כמתנת חתונה לבתו אנג'לינה. הצריחים מעוטרים במגני דוד ובסמלים יהודיים. לסיפור זה היה סוף עצוב מאד: אנג'לינה לא הסכימה לשידוך שהוצע לה, וקפצה מגג המגדל אל מותה.

אך בשנת 1938 קפצה על יהודי קטניה גזרה איומה חדשה: השלטון הפאשיסטי החל לסמן יהודים. עם פרסום חוקי הגזע הגרמניים, ערכה הממשלה הפאשיסטית, שהיתה בת בריתם, מפקד אוכלוסין. שבעים וחמשה יהודים נעלמו מן המפקד, ולא ניתן היה לאתר אותם. מתברר כי דלת נסתרת הובילה אותם למעבר רפאים תת קרקעי, שבו מצאו מקלט שבועות ארוכים. הדלת קיימת עד ימינו, והיא משמשת מוקד תיירותי (ברחוב ויטוריו אמנואלה 175). רוב היהודים המסתתרים אותרו בסופו של דבר על ידי הלשנה, למרבה הצער.

עם זאת, כאמור וכידוע לכולנו, עם ישראל לא מתייאש... ב-28 באוקטובר 2022 הוכנס ספר תורה לטירת לאוקטיה, לבית כנסת חדש שנחנך בה על ידי קהילת "אוהב שלום". יהודים מתפללים וקוראים בתורה, במקום שבו ניסו להשמיד ולגרש אותם פעמים כה רבות.