טיסת המקובלים: מה היה הסוד שנשמר 40 שנה?

בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר צבאו של הגנרל הנאצי ארווין רומל מתקדם בצפון אפריקה והיישוב בארץ ישראל חי בתחושת איום קיומי ממשי, מתרחש אחד האירועים המיוחדים שנרשמו בתולדות הקבלה הירושלמית: טיסת כפרות מעל גבולות הארץ, שבמהלכה נשחטו תרנגולות באוויר ונמרח דמן לאורך מסלול הטיסה, כסגולה להגנה רוחנית על ארץ ישראל.

אירוע זה מתועד בעדותו של הטייס וים ואן ליר, מהנדס, טייס ומפיק קולנוע, שפרסם בשנת 1981 ב־ראיון ל-Jerusalem Post את סיפור "טיסת המקובלים". על פי עדותו, בשנת 1942, כאשר רומל עמד בשערי אלכסנדריה והחשש מפלישה לארץ ישראל הלך וגבר, פנתה קבוצת רבנים ומקובלים אל מפקדת חיל האוויר הבריטי בארץ ישראל בבקשה חריגה: להעמיד לרשותם מטוס, כדי לבצע פעולה רוחנית של "שרטוט מעגל הגנה" סביב ארץ ישראל.

הבקשה הועברה בדרך הפיקוד וקיבלה אישור. טייס בריטי (אירי במוצאו) קיבל פקודה להטיס מטוס דקוטה במסלול מיוחד. כשהמטוס נחת בשדה התעופה "עטרות" שבצפון ירושלים, המתינה לו ליד משאית צבאית קבוצה גדולה של רבנים ואנשי קודש, בליווי קצין צבא בריטי ששימש כגורם מתאם. שלושה רבנים באים בימים עלו בפועל למטוס, בעוד חבריהם מעמיסים עליו כלובים רבים מלאים תרנגולות לבנות.

מסלול הטיסה תוכנן בקפידה כסוג של "הקפת הגנה" סביב הארץ: לאורך חופי ארץ ישראל דרומה ומערבה עד אלכסנדריה, משם לאורך תעלת סואץ, נחיתה לתדלוק, המשך לעקבה, ולאחר מכן עלייה צפונה לאורך הערבה, ים המלח ונהר הירדן עד חזרה לירושלים. כדי לאפשר את ביצוע הטקס במהלך הטיסה הוסרה אחת מדלתות ההטענה של המטוס, ובמקומה נמתחה רשת בטיחות למניעת נפילה.

עם המראת המטוס, התחילו המקובלים במעשה. שלושת המקובלים שנבחרו עמדו ליד הפתח, ובידיהם הסידורים וספרי תהילים. הם קראו פרקי תהילים, פיוטים ותפילות מיוחדות להגנה על יושבי הארץ, ובמקביל שחטו תרנגולות זו אחר זו. דמם נסחט מן הגוויות אל מחוץ למטוס, כך שטיפות הדם נשרו לאורכו של המסלול – מעל הים, מעל המדבר, מעל גבולות הארץ.

זרמי האוויר החזקים שחדרו דרך הפתח הפתוח החזירו חלק מן הדם פנימה. בגדי הרבנים נרטבו בכתמי דם, רצפת מטען המטוס התמלאה פגרים, נוצות וכלובים, וזנב המטוס נצבע בנתזים אדומים. בתוך כל הבלגן הפיזי הזה נשמרה אווירה של ריכוז עמוק: המקובלים המשיכו בתפילתם ללא הפסקה, עוברים מדף לדף, מפסוק לפסוק, ומשלבים בין השחיטה לבין אמירת פרקי תהילים בצעקה ובתחנונים.

מבחינת אנשי הצוות, היה זה מראה חריג ביותר: ריח חריף של דם ועופות, שאון המנועים, פתיחת הדלת האחורית באמצע טיסה ולצידם שלושה זקנים עטויי זקן וטליתות קטנות, העומדים סמוך לפתח הפתוח, אחוזים ברצינות פנימית ובתחושת שליחות. אבל מבחינת המקובלים, הייתה זו פעולה מדודה: יצירת "מעגל דם" סמלי סביב ארץ ישראל, כקיום של סגולה קבלית עתיקה של הקרבה, כפרה והגנה רוחנית על הציבור כולו.

עם סיום המסלול, כשהמטוס השלים את הקפתו וחזר לנחיתה, הטקס הגיע אל קצו. המקובלים ירדו מן המטוס, הודו לטייס ולצוות, והגישו להם סכום כסף קטן "לבירה" – מחווה פשוטה של תודה. לא נערכה טקסיות נוספת, לא נישא נאום מסכם; העבודה נעשתה, המעגל הושלם, והם חזרו אל עולם הסוד של ישיבת המקובלים הירושלמית. אף אחד לא דיבר על האירוע, והוא נשמר בסוד.

האירוע, כפי שהוא מתועד בעדותו של ואן ליר, ובהתבסס על התחקיר ההיסטורי שנערך סביבו, מציב לפנינו תמונה ייחודית של הימים ההם: לצד מאמץ צבאי, מודיעיני ולוגיסטי להצלת היישוב – התנהל גם מאמץ רוחני, קבלי, שבו ראו חלק מן הרבנים והמקובלים כלי ממשי להגנה על הארץ. הטיסה הזו, עם השחיטה בשמים וריסוס הדם מעל גבולות הארץ, הפכה לאחד הסמלים הבולטים ביותר של השילוב הזה בין מלחמה מודרנית לבין כוחה של האמונה והרוחניות.