זכתה לברכת ה"שאגת אריה": סיפורה של בלומקה ווילנקין

השנה תק"ו, ערב שבת אחרי חצות. יהודי מבוגר, שערו הלבן יורד על פי מדותיו, הולך לבדו בדרך העולה מן העיר מינסק, בירת מחוז בלארוס. הדרך צמודה לנהר הסויסלאץ' העצום בזרימתו, ורעש המים מחריש את האוזן. שפתיו של היהודי המבוגר רוחשות. לא ניתן לשמוע אם הוא מתפלל, לומד או בוכה על מר גורלו. בלי כלום יצא אותו יהודי את העיר, או מדויק יותר: גורש ממנה בחרפה.

לו היה ניתן לשמוע, מרגיש היה היהודי בקול צעדים הדולק בעקבותיו, צעדים רכים של אישה. אך בקושי השיגה אותו, אחרי מאמץ רב, ובפרט שסל גדול על שכמה. ברגע שבו הצליחה להדביק את צעדיו, הופיעה דמעה בזווית עיניה: גאון הגאונים וגדול הדור הנערץ, מגורש כך מן העיר. האישה, בלומה ווילנקין שמה, הורידה את סליה מעל כתפיה, והעבירה אותם למרגלותיו של הרב: "בסל זה יש שלוש חלות לכבוד שבת", אמרה, "ובסל זה יין ובשר מבושל. הן הרבי הולך כעת בדרך שאין בה שום יישוב יהודי, ולכל הפחות צרכי שבת יהיו עמו", הוסיפה. הרב התרגש  מאד מן המחווה, והשיב לה: "ברוכה את לה' בתי, בזכות המצווה והחסד שעשית עמי תזכי לשמח לומדי תורה לדורות רבים, בעזרת ה' תבני בתי מדרש גם במינסק וגם בארץ ישראל".

היה זה לא פחות מאשר ה"שאגת אריה", גדול גאוני הגאונים, שדווקא מחמת גאונותו נסתבך בעניין רע. אביו של ה"שאגת אריה", רבי אשר גינצברג, היה רבה של מינסק. סבו, רבי לייב, כיהן דור קודם לכן כרבה של מינסק, והנכד, העילוי הגדול שמינקותו הוכר כבעל כשרון נדיר ביותר, יועד מראש להיות רבה של העיר. אך בהיותו ילד קטן נפטר אביו, ופרנסי העיר מינו את רבי יחיאל היילפרין, בעל "סדר הדורות", לרב. הרב היילפרין היה תלמיד חכם גדול, אבל היה בקי ובעל פשט, ולא הרבה בפלפול, ואילו רבי אריה לייב, שנעשה בינתיים לראש הישיבה, והיה צעיר מרבי יחיאל בשנים רבות, הרבה בפלפול גאוני שקשה לאדם מן היישוב לתפוס. כאשר הגיע למסקנה על דין מסוים או חומרא מסוימת, היה הדבר מחוזק אצלו בראיות רבות, ולא ניתן היה לשנות את דעתו, וכך, בתקיפות ובעוצמה, הרביץ תורה בבני מינסק, שהיתה עיר ואם בישראל.

בשנת תק"ו נפטר רבי יעקב היילפרין, וחסידיו של ה"שאגת אריה" דרשו למנות אותו לרב. לעומת זאת טענה משפחת היילפרין כי התפקיד מגיע לבנו, רבי משה, כפי שכתב רבי יחיאל בצוואתו, וכפי דין תורה שאב יורש את בנו. טרם נקבר רבי יעקב היילפרין, ופרנסי העיר החליטו לעשות מעשה. הם איימו על ה"שאגת אריה" בעונשים כבדים ומרים אם יישאר בעיר, כי לדבריהם, שתיקתו והישארותו בעיר מעודדות את המחלוקת. וכך, כשכותנתו לעורו ובחוסר כל, גורש ביום ששי בצהריים ראש הישיבה וגאון גאוני ישראל מן העיר מינסק.

לא חלפו חדשים ספורים, ושריפות נוראות פרצו בעיר מינסק. בכל פעם פרצה השריפה מביתו של פרנס אחר של העיר. פרנסי העיר הפכו לעניים מרודים, וחלק מבני משפחתם גם נפגעו בשריפות. חנות אחת לא נפגעה כלל: חנותה של בלומה ווילנקין. בלומה הפכה לעשירה גדולה, והצלחתה הכלכלית היתה מעל לדרך הטבע. מספר שנים לאחר מכן כבר התנוסס במרכז מינסק בית מדרש ענק שלא נראה כמוהו, ושמו "בלומק'ה קלוייז", בית הכנסת של בלומה, קומפלקס בתי כנסת ובתי מדרש בן שלש קומות. זה היה מרכז העיר מינסק עד השואה האיומה, שבה החריבו אותו הנאצים.

קברו של רבי יעקב היילפרין שקע באדמה, והיו שייחסו זאת לקפידתו של ה"שאגת אריה", ולכן השקיעו אנשי מינסק מאמץ מיוחד לשמור על קברו, כדי שלא יתבזה כבוד התורה. עם עליית הקומוניסטים לשלטון שוב נשקפה לקבר סכנה, עד שהתחכמו אנשי העיר וכתבו על המצבה "ההיסטוריון המפורסם היילפרין", וכך הצליחה המצבה לשרוד גם תקופה קשה זו.

עשרים שנה לאחר מכן, בשנת תקכ"ו, היה ה"שאגת אריה" בן שבעים שנה. הוא נדד בין ערים יהודיות עד שהוצעה לו רבנות העיר מץ שבצרפת. אנשי מץ דאגו, האם יש טעם לטרוח כל כך למנות לרב אדם כ"כ זקן שמי יודע כמה שנים יישארו לו וכמה עוד יספיק לפעול? בשמעו את התלחשויותיהם השיב רבי אריה לייב: "אל לכם לדאוג, אנהיג אתכם בעז"ה עוד עשרים שנה". ואכן, עד גיל תשעים היה ה"שאגת אריה" רבה של מץ.

באותו הזמן הגיעה בלומה גם היא לגיל מבוגר, והתעתדה לעלות לארץ ישראל. כמנהג גבירים ובעלי אמצעים, רכשה לה בית בארץ ישראל, ובאה לקחת את ברכת הדרך מתלמידו של ה"שאגת אריה", רבי חיים מוולוז'ין. להפתעתה אמר לה רבי חיים: "אני מייעץ לך שלא לנסוע כעת". "מדוע?", התפלאה בלומה. "משום שברכותיו של ה'שאגת אריה' חייבות להתקיים, ואם הוא הבטיח לך שתזכי בחייך לבנות בית מדרש בארץ ישראל, מובטח לך שלא תסתלקי מן העולם עד שתזכי לכך. ומה לך למהר לכיוון סוף ימייך?". שמעה בלומה בקולו של רבי חיים מוולוז'ין, ונשארה עוד כעשרים שנה במינסק. עם הגיעה לגיל תשעים, נסעה בלומה לארץ ישראל. בשנת תק"פ עלתה בלומה לירושלים יחד עם עליית רבי זלמן שפירא ורבי משה געציל. היא בנתה בית מדרש גדול בירושלים, ובשנת תקפ"א נפטרה, והיא בת למעלה מתשעים שנה!