אלג'יר: סיפורה של הקהילה שחגגה שלושה ימי פורים

חיר א-דין פאשה היה בסך הכל שודד ים מוצלח. הוא נולד בשנת 1478 ביוון, שנשלטה בידי הסולטן הטורקי. בהיותו בן 18 נהפך לשודד ים כחלק מהמקצוע של משפחתו המורחבת, הקפיד לשדוד ספינות של ספרדים ואיטלקים והעלה מן השוד שלו מס לסולטן, ובכך הפך לשודד לגיטימי של הממלכה העות'מנית.

ב-1516 עלה לשלטון בספרד קרלוס החמישי. היה זה שנים ספורות אחרי גילוי "העולם החדש", יבשת אמריקה, שבאותו הזמן נחשבה כשייכת לספרד, שכן רק להם היו הכלים להגיע לארץ הרחוקה ולשלוט בה. אך אחיזתו בעולם החדש הלכה ונשמטה. הטורקים אמנם לא יכלו לחלום להגיע לאמריקה, אבל יכלו בהחלט לשדוד את הספינות הספרדיות עוד לפני שהגיעו לרבע הדרך. באין תגבור וציוד צבאי עתיד השלטון הצבאי באמריקה לקרוס!

ב-1517 הצליח האדמירל של קרלוס החמישי להשמיד את כל משפחת פאשה, כמעט. חיר א-דין הצליח להימלט. שמו הפך לאגדה. הוא צבע את זקנו באדום, וכונה ע"י הנוצרים בהערצה "ברברוסה" (אדום-זקן), כשמו של הקיסר הגרמני הראשון, שהיה לפי האגדות אדום שיער וגיבור בלתי מנוצח. ברברוסה המשיך במלאכת השוד בכישרון רב ובתעוזה. ב-1531 חזרו אניותיו של קרלוס מאמריקה והן עמוסות טונות של זהב שנשדד מממלכת האצטקים, אך ברברוסה סבר כי הגונב מגנב פטור. הוא שדד את כל האוניות עמוסות הזהב, וממלכת ספרד נקלעה למצוקה קשה, הן כלכלית והן מוראלית.

הצי הספרדי כולו התפנה למלחמה נגד ברברוסה, שהתחמק מהם בכישרון רב ברחבי האוקיינוסים, ממש כמו בסרטים. בהמשך השתקע ברברוסה באלג'יר. הוא כבר היה בן 62 שנה, ועדיין כוחו במתניו, אלא שכאשר נודע מיקומו, הסתער לכיוונו צבא עצום מכיוון ספרד. צי של עשרות אלפי חיילים חצה את מיצר גיברלטר בדרך לאלג'יר, כדי להשמיד אחת ולתמיד את השודד הזקן שהטיל חיתתו על ימים ואוקיינוסים.

יהודי אלג'יר, שידעו כי כיבוש ספרדי פירושו השלטת האינקוויזיציה וחיסול חיי הדת של היהודים, רעדו מפחד. במשך יום הכיפורים ואף בסוכות של שנת 1541, ש"א, געו היהודים בבכייה, חזרו בתשובה וקיבלו על עצמם קבלות לתקן כל נדנוד חטא. ואז, בג' בחשוון, יצא סוף סוף הצי הספרדי בקול רעש גדול שהסעיר את מי האוקיינוס. הכל ידעו: אין לברברוסה שום סיכוי, הוא שודד נועז בתמרונים, אבל לא קיסר בעל צבא של עשרות אלפים. ובכל זאת, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים. ביום ד' בחשוון בבוקר צבאו אלפים על חומות אלג'יר, צופים צפונה. היגיע צבא המרצחים הספרדי? אך במקום צבא שמעו המון הצובאים קולות רעמים וברקים. האדמה רעדה. מתחילה הגיעו נתזי מים אל החומות, ובהמשך התרוממו גלי ענק! הים געש ורעש. רעידת אדמה התחוללה לפנות בוקר, וגלי צונאמי ענקיים נשאו את הספינות הספרדיות וריסקו אותן על יושביהן. האדמירל הספרדי הצליח להתחמק וברח לבדו, אבל כל הצי הספרדי נשבר והתפרק. מן השמים נלחמו ליהודי אלג'יר.

יום ד' בחשוון נקבע כפורים אלג'יר, ופיוטים מיוחדים נקבעו לאמירה ביום זה ברוב עם. הוא כונה "פורים א-נצרא", פורים הנוצרים, שבו זממו הנוצרים לכבוש את אלג'יר ולהשליט את דתם בה.

אך הפחד מפני הספרדים שלטשו עיניהם לאלג'יר לא הסתיים. בשנת 1775 שוב עלו חילות ספרד על אלג'יר, ושוב אחזה חרדה נוראה ביהודי אלג'יר. הפעם לא היתה מפלתם של הספרדים בים, אלא ביבשה. ספרד כבר לא היתה מעצמה באותו הזמן. היא הלכה הלוך וחסור מאז גירוש היהודים. אמריקה כבר לא היתה בשליטתה הבלעדית, והספרדים הובסו במלחמת מול האלג'יראים. יהודי אלג'יר קבעו פורים נוסף, שלישי במספר, ביום י"א בתמוז, ורבה של אלג'יר, חכם יעקב בן נאים, חיבר פיוט בשם "מי כמוך ואין כמוך", המתאר את עלילת ההצלה של העיר. לחג הזה קראו "פורים אדום".