חייזרים בצבע ירוק: הסיפור שעורר מחלוקת במשך מאות שנים

הרבה נאמר על חייזרים, אבל ישנו נושא פחות מדובר בתחום: הצבע הירוק של החייזרים. איך יודעים כל מפיקי הסרטים, מתעדי העדויות, ומספרי הסיפורים, שהחייזרים הם ירוקים? מה רע בחייזר סגול? כתום?

ובכן, התשובה לשאלה זו מתחילה לפני למעלה משמונה מאות שנה. באמצע המאה ה־12, בכפר האנגלי הקטן וולפיט (Woolpit) שבמחוז סאפוק במזרח אנגליה, נרשם אירוע מוזר שהמשיך להעסיק היסטוריונים, חוקרי פולקלור ואנשי רוח במשך מאות שנים. שני ילדים, אח ואחות, הופיעו לפתע בשדות הכפר, סמוך לבור עמוק ששימש ללכידת זאבים. הם נראו כמו ילדים לכל דבר – אך עורם היה ירוק בולט, בגדיהם היו חריגים למקום ולתקופה ושפתם הייתה זרה לחלוטין.

על פי התיאורים שנשתמרו בכתבים מן המאה ה־12, תושבי הכפר הופתעו לראות את השניים עומדים מבולבלים ליד בור הזאבים. הם לא דיברו אנגלית, אלא שפה לא מוכרת, וזוהו רק באמצעות מחוות שהם עשו – שהעידו כי הלכו לאיבוד. באותה תקופה השתייך הכפר לנחלות מנזר Bury St Edmunds, והאירוע התרחש ככל הנראה בימי שלטונו של המלך סטפן (1135–1154).

שני כותבים בני התקופה – היסטוריונים אנגלים הנחשבים אמינים יחסית – תיעדו את הסיפור שנים ספורות לאחר מכן, סביב 1189 ו־1220, וטענו כי העידו על הדברים על סמך מקורות מהימנים. לפי גרסתם, תושבי הכפר לקחו את הילדים לביתו של בעל האדמות המקומי, סר ריצ'רד דה קלן (Sir Richard de Calne), שהסכים לאמצם ולהעניק להם מחסה.

כאן מתפצל סיפורם: הילד חלה לאחר זמן קצר ומת. אחותו, לעומתו, שרדה, התרגלה לחיים החדשים שלה, ואט־אט איבדה את הגוון הירקרק של עורה. היא למדה אנגלית, קיבלה את השם "אגנס", עבדה בביתו של דה קלן ובהמשך אף נישאה לגבר מקומי ונולד לה ילד אחד – רגיל לחלוטין.

רק כשיכלה לדבר אנגלית, הצליחו אנשי הכפר להבין ממנה מאין באו. לדבריה, היא ואחיה הגיעו מ"ארץ מרטין" Land of Saint Martin – מקום מרוחק שבו השמש אינה זורחת, התושבים חיים בדמדומים תמידיים, ועור כולם ירוק, כמו שלהם. לדבריה, השניים הלכו אחרי העדר בשדות, נכנסו למערך מחילות או מנהרות, וכשיצאו מן הצד השני – מצאו את עצמם לפתע בשדות וולפיט, בעולם זר לחלוטין.

מאות שנים לאחר מכן, הסיפור ממשיך לעורר סקרנות – וגם מחלוקת. מספר ההסברים כמספר האנשים שעסקו בנושא.

התיאוריה הכי מרתקת היא התיאוריה על העולם הנסתר. לפי פרשנות זו, יש לראות בילדים שליחים מממלכה תת־קרקעית או מעין עולם חבוי בתוך כדור הארץ, שבו התנאים הפיזיים שונים, אור השמש כמעט אינו מגיע, וצבע העור שונה. זו קריאה שממשיכה מסורת עשירה של אגדות ימי־ביניימיות על עולמות נסתרים ועמים מוזרים.

במאה ה־17 הזכיר המלומד רוברט ברטון, מחבר "אנטומיה של המלנכוליה" (1621), את סיפור הילדים הירוקים כעדות לכך שייתכן שמדובר ביצורים "שנפלו מן השמיים" או נשלחו בידי בורא העולם.  

אך הסבר מודרני יותר מציע שהילדים סבלו מאנמיה היפוכרומית, המכונה גם כלורוזיס – "המחלה הירוקה". מחלה זו, הקשורה לתת־תזונה ולחסר ברזל, יכולה לגרום לגוון ירקרק או חיוור במיוחד של העור. העובדה שעורה של הילדה חזר בהדרגה לצבע רגיל לאחר שקיבלה מזון טוב ומסודר, מתיישבת היטב עם השערה זו.

חלק מההיסטוריונים מציעים שהילדים היו יתומים ממשפחות מהגרים פלמים (מאזור בלגיה של היום), שנמלטו מרדיפות וממלחמות, אולי בעקבות קרב פורנהאם ב־1173. ביגוד פלמי, שפה זרה ומבטא משונה היו עלולים להיראות לתושבי כפר אנגלי מבודד כאילו הגיעו "מארץ אחרת". עם זאת, הסבר זה אינו פותר את השאלה מדוע עורם הוגדר כממש ירוק, ומדוע היסטוריונים בני התקופה לא זיהו את שפתם.

כך או כך, רוב החוקרים בני זמננו נוטים לראות בסיפור שילוב בין גרעין היסטורי אמיתי לבין תוספות פולקלוריסטיות שנערמו עליו במשך דורות. ייתכן מאוד שאכן נמצאו שני ילדים זרים, אולי חולים ומורעבים, בבגדים מוזרים ובשפה לא מוכרת, והחוויה החריגה הזאת הולידה סיפור שצמח והסתעף.

אך הסיפור נותר פתוח: אין לנו תיעוד רפואי, אין שרידים פיזיים ואין מסמכים נוספים מעבר לדיווחים הכתובים מאותה תקופה. לכן, עד היום, ממשיכים לחזור אליו ספרים, מאמרים ותיאוריות – כמקרה מבחן שעומד בדיוק על הגבול בין היסטוריה לאגדה. האם מדובר בילדים שסבלו ממחלה ותת־תזונה? בילדי מהגרים אבודים? או שאולי נוצר כאן בניין שלם של דמיון קולקטיבי על בסיס אירוע יחיד ומוזר?

על שאלה אחת כולם מסכימים: למרות מאות שנות מחקר וניסיון לפענח את המקרה, עדיין אין "מושג ירוק" ודאי לגבי האמת שמאחורי הילדים הירוקים של וולפיט. וגם, כך מסתבר, אירוע זה, או לפחות הסיפורים אודותיו, גרמו להשתרשות המחשבה כי יצורים שחיים "בעולמות אחרים" הינם בצבע ירוק.