"זה כתוב בתנ"ך": כשהגנרל הבריטי הפתיע את חיים וייצמן

אלול תרע"ו. יו"ר ההסתדרות הציונית, חיים ויצמן, התארגן לצאת לדרך ארוכה לפגישות מדיניות במצרים. מזוודותיו כבר היו קשורות ומוכנות, והעגלה חיכתה להסיעו לתחנת הרכבת בלוד, שממנה ייסע עד לקהיר הרחוקה. וייצמן היה שקוע כולו בענייני השעה – ימי מלחמה, אתגרים כבדים ועניינים רבים שעליו לפתור ולסדר במהלך נסיעתו הצפויה. הוא עיין בפנקסו ועבר על כל המשימות השונות שרשם לעצמו לבצע לפני הנסיעה, התנהל בכבדות אחרי הסבל הנושא את מזוודותיו, והתכונן לטפס לעגלה.

לפתע הוא שמע קול מאחוריו: "האדון וייצמן, המתן רגע, האם באמת אתה כבר נוסע? והרי לא סיימת לטפל בעניינים כאן!". הדובר היה יהודי מבוגר בעל זקן שיבה, שהגיע יחד עם יהודי נוסף שנראה דומה לו. "יש עניין חשוב מאד שעדיין לא טיפלת בו!".

ויצמן הביט בהם בתמיהה. מה עוד יכול להיות חשוב בשעה כזאת? אך הזקנים לא המתינו להסבר, והמשיכו: "חג הסוכות כבר קרב ובא – ואין לנו הדסים".

באותו רגע נחשף לפניו עולם אחר. הוא עסוק במלחמה, והם עסוקים במצוות. הוא רואה את המציאות דרך עניינים מדיניים, והם – דרך קדושת חג. ויצמן ניסה להציע פתרון הגיוני: "תוכלו להשיג הדסים ממצרים", אמר. אך מראה פניהם אמר שהם לא יסתפקו ברעיון זה: "ההדסים המשובחים", אמר אחד הזקנים באנחה עמוקה, "באים מטרייסטה שבאיטליה. הרי זה עניין דתי! בעניין כזה ודאי הגנרל אלנבי יסכים לתת הוראה להביא הדסים באונייה".

וייצמן גיחך בלבו על תמימותם של אותם זקנים דתיים. "ודאי הגנרל אלנבי יסכים...", וכי אין לו לגנרל אלנבי עניינים חשובים יותר מאשר הדסים של סוכות? הוא ניסה להסביר לאנשי שיחו בעדינות שטרייסטה נמצאת בארץ אויב, והעולם כולו נתון במלחמה, אך הזקנים לא זזו מדעתם. הם ראו רק את הצורך במצווה, ואת חובתם של שליחי הציבור לדאוג לה.

וייצמן ראה שאין עם מי לדבר, והשיב: "בסדר, אני אעביר את פנייתכם הלאה". הוא סיפר על כך לפקיד שעבד איתו, והמשיך בנסיעתו, כאשר כל העניין נשכח ממנו, מן הסתם.

בקהיר נשאב עד מהרה לענייני התנועה הציונית ולחיזוק קשריה עם הצבא הבריטי. עניין ההדסים נשכח ממנו כליל. אך רגע לפני הפלגתו, פתאום פנה אליו הגנרל אלנבי ואמר כבדרך אגב: "לגבי ההדסים…".

ויצמן קפא במקומו. אלנבי הוציא מכתב מכיסו, והוסיף: "זהו עניין חשוב. הדבר כתוב בתנ"ך – קראתי עליו בספר נחמיה. תשמח לשמוע שהסרנו את ההסגר, והדסים יגיעו לארץ בזמן לחג".

באותה שעה הבין ויצמן אמת עמוקה: אפילו בעיצומה של מלחמה, אפילו כאשר עניינים כבדים מונחים על סדר היום – מצווה פשוטה של חג הסוכות מסוגלת לחדור לבבות, להזיז מערכות ולהאיר את העולם.

כך נשמר נצח ישראל – בכוחם של יהודים פשוטים המאמינים באמת במצווה, ובכוחן של מצוות שממשיכות להאיר גם בזמנים החשוכים ביותר.