צנחנית וחבלנית תעשייתית: סיפורה של המרגלת היהודייה דניס בלוך

בבוקר חורפי אחד במרץ 1944 נחת מטוס ליסנדר הבריטי בשדה חשוך במרכז צרפת. מתוך הבטן הצרה שלו יצאו שני נוסעים בלבד: נהג מרוצים צרפתי שהפך למפקד מחתרת – רוברט בנוּאה – וצעירה יהודייה מפריז, דניס בלוך. היא נשאה איתה תיק קטן, משדר רדיו והחלטה אחת ברורה: לחזור מרצונה אל לבה של אירופה הכבושה, אל מדינה שבה כבר נגזר דינה למאסר בכפייה – ולהמשיך להילחם.

דניס מדלן בלוך נולדה ב־1916 בפריז, למשפחה יהודית אמצעית מן המעמד הבינוני. אביה ושלושה מאחיה גויסו לצבא הצרפתי בתחילת המלחמה ונפלו בשבי הגרמנים ב־1940. כשפריז נכבשה והחלו גזרות נגד יהודים, עברה המשפחה לחיים במחתרת – שמות בדויים, מסמכים מזויפים, מעבר לדירות מסתור. בקיץ 1942 הצליחו האם, דניס ואחיה הקטן לברוח לאזור וישי ולהגיע לליון.

בליון הצטרפה דניס לרשתות המחתרת הצרפתית, תחילה כעוזרת וכמזכירה של מהנדס יהודי שעבד עם רשת התנגדות ומודיעין הקשורה ל־SOE – ארגון המבצעים המיוחדים הבריטי. היא נעשתה במהירות שליחה (קַרְיֶירִית): נשאה מסרים, כסף ותעודות, החליפה כתובות, זזה בין כתובות פיקטיביות, ונמצאה בכל רגע נתון במרחק צעד אחד מהמעצר. כמה מחבריה נעצרו בזה אחר זה; היא נאלצה לעבור למרסיי, ואז לדרום־מערב צרפת, שם פגשה את סוכן SOE הוותיק ג'ורג' רג'ינלד סטאר והפכה לשליחה קבועה שלו.

כשערוצי הקשר ללונדון נותקו והנשק אזל, שלח אותה סטאר למשימה כמעט בלתי אפשרית: לחצות את הפירנאים ברגל, להגיע לספרד ומשם לבריטניה, כדי לדווח ישירות למפקדה של SOE ולהתחנן לעזרה עבור המחתרת. דניס צעדה בהרים המושלגים עם מדריך מקומי, נעצרה לזמן קצר בידי הספרדים, הצליחה להגיע לגיברלטר ולבסוף ללונדון, שם נחתה במאי 1943.

עבור דניס, ההגעה ללונדון לא הייתה סיום – אלא תחנת ביניים. בעוד היא מתוחקרת ומעבירה מידע על רשתות המחתרת, גילו ב־SOE דבר מטריד: הגרמנים כבר מכירים אותה. ביוני 1943 היא נידונה בהיעדרה לעשר שנות עבודת כפייה. במונחי מלחמת העולם השנייה, פירוש הדבר היה שבכל חזרה לשטח היא למעשה הולכת לזרועות אויב שמחפש אותה במפורש.

למרות זאת, דניס ביקשה במפגיע לשוב לצרפת כסוכנת מבצעית. ב־SOE היססו – אישה יהודייה, גבוהה ובולטת, שכבר "מסומנת" בידי הגרמנים, נראתה להם כסיכון ביטחוני. אבל היכרותם עם יכולותיה שינתה את דעתם: היא הוכיחה כישרון יוצא דופן בקבלה ובשידור מורס, עברה אימונים מפרכים כאלחוטנית, צנחנית וחבלנית תעשייתית, והוערכה מאוד בידי מדריכיה.

באותו רגע נוצרה דמותה ההירואית: יהודייה שהייתה יכולה להישאר מאחורי שולחן בטוח בלונדון – ובחרה מרצונה לחזור למדינה הכבושה, בידיעה ברורה שהנתון הכי בסיסי על זהותה הופך כל משימה לסיכון חיים כפול.

בלילה שבין 2 ל־3 במרץ 1944 הוחזרה דניס לצרפת יחד עם רוברט בנוֹאה. משימתם: להחיות את רשת CLERGYMAN באזור נאנט, ולהכין סדרת חבלות בקווי חשמל, מסילות רכבת וקווי טלפון – כדי לשתק את התקשורת והלוגיסטיקה הגרמניות לקראת הפלישה הקרובה של בעלות הברית.

תפקידה של דניס היה משולב: אלחוטנית, מקודדת ושליחה. היא ניהלה קשר רציף עם לונדון, קידדה בעצמה את המסרים באמצעות קוד אישי שקיבלה מקצין ההצפנה ליאו מרקס, ותיאמה הצנחות נשק וציוד אל המחתרת המקומית. בלילות היא והחוליות בשטח חתכו קווי טלפון, פוצצו עמודי מתח ופגעו במסילות – פעולות קטנות, לכאורה, אך קריטיות בעיכוב תנועת רכבות ואספקה גרמניות סביב יום הפלישה לנורמנדי.

היא עבדה בתנאים שכל מדריך ביטחון היה מגדיר כגיהינום: רשת שכבר נחשפה בעבר, מעקב צמוד של הגרמנים, סכנת הלשנה מתמדת. ובכל זאת, על פי עדויות, המשיכה לשדר גם כשהייתה מותשת ורועדת מקור, מודעת לכך שכל איתות מורס שהיא מעבירה הוא חיוני לקו האספקה של המחתרת – וגם עלול להסגיר את מיקומה.

ב־18 ביוני 1944, אחרי סדרת טעויות ביטחוניות של הרשת, פשטה המשטרה החשאית הגרמנית (SD) על בית מסתור בכפר סרמז בדרום־מערב פריז. דניס ושותפיה נעצרו. היא נלקחה לשדרות פוש 84 בפריז – מטה הגסטפו הידוע לשמצה – שם נחקרה בעינויים, ולאחר מכן הועברה לכלא פרס. משם, באוגוסט 1944, נשלחה ברכבת לגבול גרמניה, יחד עם סוכנות SOE נוספות.

במהלך החודשים הבאים עברה בין בתי כלא ומחנות, עד שהגיעה למחנה הנשים רוונסבריק. שם נכלאה לצד סוכנות מפורסמות אחרות, ובהן ויולט סזבו וליליאן רולף. עדויות מאוחרות מתארות אותה במצב גופני קשה, סובלת מקור, רעב ומחלות – אך שומרת על רוח איתנה. בסוף ינואר או תחילת פברואר 1945, זמן קצר לפני תום המלחמה, הוצאה להורג בירייה. היא הייתה בת 29 בלבד.

כמו נשים רבות שפעלו במחתרת וב־SOE, גם סיפורה של דניס בלוך נותר שנים ארוכות בשולי הזיכרון הציבורי. אבל בהדרגה התמונה השתנתה. ברשימות הזיכרון של הצבא הבריטי ושל צרפת החופשית הופיע שמה לצד גיבורים ידועים, והיא זכתה בשורה של עיטורים: ציון לשבח מלכותי על התנהגות אמיצה, לגיון הכבוד, מדליית ההתנגדות וצלב המלחמה עם דקל. שמה חקוק באנדרטאות בברוקווד, בולנסהיי ובאתרי הנצחה למרגלות רוונסבריק.  

דניס בלוך לא הייתה קצינה בכירה, לא נשאה דרגות ולא פיקדה על גדודים. היא הייתה צעירה יהודייה מפריז, שהחלה כשליחה ברשת מחתרתית מקומית והפכה לאחת האלחוטניות המסוכנות והנחושות שפעלו מאחורי הקווים בצרפת הכבושה. גבורתה לא נמדדה רק ברגע אחד של הקרבה – אלא ברצף של החלטות: לחצות הר, לחזור לשטח כשהיא "מבוקשת", לשדר תחת איום מתמיד, ולא להישבר גם כשנפלה בשבי.

בסופו של דבר, דמותה עומדת כסמל לשילוב הנדיר בין מחתרתיות אפורה לבין הירואיות שקטה: לוחמת צללים, שבחרה שוב ושוב לסכן את חייה כדי שהרדיו שלה, המורס שלה והאומץ שלה יהיו חלק מהמאמץ להפיל את גרמניה הנאצית – גם בידיעה שייתכן שלא תשוב.