בית קברות ללא מצבות: למה הסתירו את זהות הקבורים בחברון?

בבית הקברות הזה קוברים כבר שלשת אלפי שנים, אבל במשך תקופה מאד ארוכה לא היו בבית העלמין מצבות. אם היית רוצה לפקוד קבר מסוים – ונקברו בו ענקי עולם עוד מימות דוד המלך – היית צריך לשאול את זקני העיר... מדוע?

תלמיד הרמב"ן, שביקר בחברון לפני שמונה מאות שנה, כותב: "בחברון, שם מערת המכפלה... וחברון החדשה הנה היא סמוך למערה. וחברון הקדומה הייתה למעלה בהר, שם בית הקברות לישראל, ושם מצד אחד מערה שם קברו של ישי...", ישי, אביו של דוד המלך עליו השלום, קבור שם, גם עתניאל בן קנז, ועוד אישים דגולים שחיו ופעלו בחברון. במשך השנים נקברו בו יהודים פשוטים לצד גדולי הדור, כמו בעל "ראשית חכמה", ה"מלאכת שלמה", ה"חסד לאברהם", ה"שדי חמד" ועוד. בראשית המאה ה20 מקובל היה כי בבית הקברות כחמשת אלפים קברים ידועים.

בבית הקברות של חברון לא היו מצבות. על כל קבר היתה מונחת אבן ענקית. האבן היתה מובאת על ידי גמלים, שכן משקלה היה עצום. את בורות הקבורה היו חופרים לעומק של שני מטרים, ונעזרים במקלות דינמיט לפוצץ את הסלע לפי הצורך. הסיבה עצובה ומזעזעת: ערביי חברון היו רגילים לגבות "פרוטקשן", כדי "לשמור" כביכול על הקברים. משפחה שלא שילמה את דמי החסות, היתה מוצאת את קבר יקירה מחולל ברמות שונות. לכן הטמינו את המתים בעומק הכי גדול שניתן, ולא השאירו שום סימן זיהוי על המצבה, כדי למנוע את התופעה הנוראה של חילול קברים כדי לסחוט כסף.

כך היה מנהג חברון מקדמת דנא, בהכירם את הברבריות של שכניהם. בשנת 1917, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, הידלדל הישוב מאד. יהודים ברחו, גויסו לצבא, מתו ברעב ועוד צרות רבות ורעות. רבי יוסף חיים אורנשטיין, שהתגורר בעיר, החליט לרשום את שמות הנפטרים, למען לא ייאבד זכרם לנצח, הוא הסתובב בין זקני חברון ושאל לזהות כל נפטר הקבור בכל קבר, וחרט על האבן ראשי תיבות של שם הנפטר. כמו כן הוא רשם בספר מיוחד את צורת בית הקברות וזיהוי כל הנפטרים. במהלך פרעות תרפ"ט נעלם הספר, וחוסל היישוב היהודי בחברון. שוב לא היה מי שיפענח ויזהה קברים. חמור מכך – הערבים השחיתו את הקברים, חרשו את המקום, וקשה היה לזהות את בית הקברות עצמו, כשחזרו יהודים למקום אחרי מלחמת ששת הימים.

אפילו את מצבת קדושי פרעות תרפ"ט, ששים ההרוגים שנרצחו בקרדומות וקלשונים על ידי פורעים ערבים, השחיתו ערביי חברון. הקברנים כיסו את הקברים ברשת ברזל ויצקו עליה בטון, משום שהכירו את שכניהם האכזריים וחסרי הכבוד אפילו למתים. אך ללא הועיל. המצבה הושחתה, והמקום נחרש. מזלם של שוכני עפר שבחברון הוא שהם נקברו בעומק של שני מטרים, ולכן יד הפורעים לא הגיעה אליהם. אך קדושי תרפ"ט, שנקברו בחיפזון, סבלו למרבה הזוועה פעמיים מידם של הפורעים. כשחזרו יהודים לחברון, גילו, למרבה הזוועה, כי הגדר של הפרדס שנטעו ערבים על בית הקברות, עשויה מעפר מעורב בעצמות אדם!

יחיאל אליאש, שהיה מבוני המצבה לקדושי תרפ"ט, מתאר: "הייתי בקבוצת הפועלים שבנו את המצבות על קברי נרצחי תרפ"ט בחברון... עבדנו שם קשה. הובאה על-ידי קבלן מכונה לגריסת חצץ, ואנו הגשנו למכונה אבנים שהיו במקום כדי להכין את החצץ ויתר החומר בשביל הבטון ליציקת המצבות. כדי להבטיח את יציבות המצבות לגבי גורמים הרסניים, הוכנה קונסטרוקציית ברזל מסיבית שעליה יצקנו את מבני המצבות. כמזכרת לעבודה עצובה זו הצטלמנו על יד אחד הקברים לפני שיצקנו את הבטון. חששנו מאלמנטים הרסניים, אך לא תיארנו לעצמנו שמדינה ערבית מסודרת ומאורגנת תהיה מסוגלת לוונדליזם כזה של הרס מצבות אלה כפי שקרה בעת שלטונה של ירדן בחברון".

בית הקברות שוחזר בעמל רב, אך שמות הנפטרים לא היו ידועים. אך לפני שנים ספורות נפטר רבי אלעזר מרדכי גלבשטיין מירושלים, ובעיזבונו נתגלתה המפה המתארת את מקומות הקברים הקדומים בחברון. התקווה היא שבעקבות המפה הזו תהיה אפשרות לשחזר את מיקומי הקברים הקדומים, ולזהות את קברי גדולי וחכמי ישראל ותושבי חברון הקבורים שם.