מגובה מיסים תקיף לתלמיד האר"י: סיפורו של יהודה אבירלין

לפני כארבע מאות שנים נפלה הברה בישוב היהודי בירושלים: כל ערב מתגלה גניבה אחרת בבתי ישראל. ערבים היו נכנסים לבתי היהודים וגונבים ככל העולה על רוחם באישון לילה, ואין פוצה פה ומצפצף. היו מאנשי העיר שהתנדבו לשמירה, אך הם תבעו כי כל אנשי העיר יתנדבו לשמור, ולא רק הם, ואם לאו – לא תהיה שמירה. תלמידי החכמים השיבו: לומדי תורה אנחנו, ופטורים ממס.

נשלחה השאלה לרבי דוד בן זמרא, הרדב"ז, שהשיב: אמנם "תלמידי חכמים לא בעו נטירותא" (שמירה), אך כלל זה נאמר במקרה שהמלך מטיל עליהם שמירה. אבל כאן, הם עצמם מבקשים שישמרו על בתיהם, ואינם יכולים להכריח אחרים שישמרו. אם רוצים הם שמירה – עליהם להשתתף.  ועוד משהו הוסיף הרדב"ז: לצערי, תלמידי חכמים מתגנדרים לפעמים בבגדים יקרים, אולי הם מתכוונים לטובה, לכבוד התורה, אבל הערבים הרואים אותם חושבים שהם עשירים, ולכן מחפשים גנבות בבתי היהודים. ועל זה הוסיף: "איני נכנס בחקירה זו עתה, כי דברי יעציבו את קצת החכמים, ולכן השתיקה טובה מהדיבור".

בעיר צפת, לעומת זאת, היה המצב להיפך. שם, ראש הקהל, יהודה אבירלין, שהיה אדם עשיר ותקיף שעלה מאיזמיר לצפת, הכביד עולו על תלמידי החכמים בעיר. מתחילה הוא העז פניו נגד הוראת רבי יוסף קארו שלא להטיל מס על תלמידי חכמים, עד שנכנע אחרי שרבי יוסף קארו הטיל חרם על רעיון זה, ומס תלמידי החכמים בוטל, אבל לא משך ידיו מעניינים אחרים שבהם הכביד על תלמידי חכמים שלא כדין, ובכללם רבי דוד בן זמרא עצמו, שבסופו של דבר עזב את צפת ועבר לירושלים.

אמנם מה שלא עשה החרם, עשתה חכמת הקבלה. בשנת של"ט הגיע רבי יצחק לוריא, האר"י הקדוש, ממצרים לצפת. יהודה אבירלין הציץ ונפגע. הוא שמע את האר"י מדבר בפני תלמידיו סודות ורזים, השיל את גלימתו וישב למרגלות האר"י הקדוש, לשתות את דבריו בשקיקה. עשיר גדול וראש הקהל היה יהודה אבירלין, אבל מאותו יום שבו הגיע האר"י לצפת, הניח כל עסקיו וכל דבריו, לא נגע ולא הקשיב לשום דבר מענייני הקהל, אלא רק לסודות התורה מפיו של האר"י ומפי תלמידיו.

בביתו רחב הידיים של יהודה אבירלין היו יושבים דרך קבע רבי חיים ויטאל, תלמידו הגדול של האר"י, ועמו רבי משה אלשיך, שגם הוא היה מגדולי המקובלים והחכמים בצפת. אשתו של יהודה, רחל אבירלין, היתה מכינה לפניהם מטעמים ומאזינה לדבריהם, והוא יושב מן הצד השני ומאזין לסודות התורה שנעמו לאזניו. רבי חיים ויטאל כותב בספר הגלגולים כי אמר האר"י שיהודה אבירלין הוא משורש יאיר בן מנשה, השקול כרובה של סנהדרין.

כך חלפו להם שלש שנים, שנדמו כגן עדן, שבהן זרמו נהרות החכמה מפיו של האר"י הקדוש. לאחר שלש שנים חלה האר"י במחלה קצרה, ונסתלק לבית עולמו. יחד איתו מת גם יהודה אבירלין, שלא מצא טעם בחייו בלי נוכחותו של האר"י. בביתו הגדול נשארו תלמידי האר"י, מתארחים אצל רחל אבירלין, שכונתה "רחל האשכנזית", כי כל חכמי צפת ספרדים היו, והיא באה ממשפחה אשכנזית.

עם הזמן שרתה גם על רחל הרוח, והיתה רואה חלומות וחזונות רבים, שאותם סיפרה בפני רבי חיים ויטאל כדי למצוא פשר ופתרון. רבי חיים ויטאל כותב בספר החזיונות: "חלמה רחל האשכנזית שהיתה יושבת בצפת במרפסת עליה שלה, אשר אני דרתי שם, ותרא אותי מעופף ויורד מן השמים. והייתי מספר לה גודל מעלתי אשר לי שם והמראות הגדולות שראיתי שם". באותו זמן שהיא חלמה על עליית מהרח"ו השמימה, הוא אכן עלה לשמים ולמד סודות התורה.

במשך שנים רבות התגורר מהרח"ו בשכנות לרחל, ושמע את חלומותיה ודבריה. בשנת שס“ב "ראתה עמוד של אש ואליהו ז"ל מימיני מסייע אותי", ובשנת שס"ט "ראתה רחל האשכנזית בחלום שהייתי בבית אחד ולפני שולחן מסודר בספרים ללמוד, והיתה שם ערמת קש בוערת, והלהבה האירה את כל הבית". וכותב על דברים אלו מהרח"ו: "האישה הנזכרת רגילה לראות מראות ושדים ורוחות ומלאכים, וצודקת ברוב דבריה מקטנותה ובגדלותה".