אמת או אגדה: מיהם ילדי הירח?

בספרות של ימי הביניים אנחנו קוראים על "ילדי הירח", אנשים שחייהם מושפעים מתנודות הירח, וניתן לצפות מה יקרה להם לאור מילוי הירח או להיפך. בעת החדשה נתפסים הדברים האלו, כצפוי, כדברי הבל. אך האמנם מדובר בדברי הבל?

החוקר גור זיו, בעקבות מחקרים שנעשו לאחרונה,  מנסה לבדוק שוב: במרכז האגדה עומדת דמותו של "ילד הירח": אדם בעל רגישות מוגברת, עולמות פנימיים עשירים, חלומות עזים, תנודות חדות במצב הרוח ותחושת זרות מתמדת ביחס לסביבה. דמויות כאלה מופיעות במסורות שונות, וגם במסורת היהודית, שבה לירח יש מקום מיוחד: לוח השנה העברי בנוי על מחזורי הלבנה, ובקבלה הירח מסמל את ספירת המלכות – "הכלי" הקולט את האור ומחזירו, ללא אור משל עצמו. במונחים מיסטיים, זהו דימוי לאדם שקולט ביתר רגישות תנודות וסימנים מן העולם.

מבחינה מדעית, ניתן אכן לראות אצל אנשים מסוימים רגישות ביולוגית לאור ולמקצבים טבעיים. תחום הכרונוביולוגיה, החוקר את השעונים הביולוגיים, מראה כי כמעט כל תהליך בגוף עובד במחזוריות: השעון הצירקדי (כ־24 שעות) מכוון את זמן העייפות והערנות, את הפרשת הורמונים, את טמפרטורת הגוף ועוד. במרכזו עומדים גנים כמו CLOCK ו-BMAL1, שמפעילים גנים אחרים – בעיקר PER ו-CRY – ונכנסים ללולאת משוב יומית היוצרת "תיקתוק" מולקולרי קבוע. אור, ובעיקר אור השמש בבוקר, מאפס את השעון הזה מדי יום.

לצד המקצב היומי, מוכרים בטבע גם מקצבים אחרים, ובהם מקצב סירקלונארי – מחזור ביולוגי של כ-29.5 יום, המקביל למחזור הירח. אצל יצורים ימיים זה תועד היטב: התנהגות יצורים אלו מסונכרנות לגאות, לשפל וללבנה. האם גם אצל בני אדם ישנם שעונים ביולוגיים כאלו? מחקרים חדשים טוענים שכן.

למעשה, כבר בשנת 2013 פרסם פרופ' כריסטיאן קאיוכן מאוניברסיטת באזל מחקר שעורר הדים. הוא ניתח מחדש נתוני שינה של 33 נבדקים שישנו במעבדה אטומה לאור, ללא גישה לשעון או לחלון. כשהצליב את הנתונים עם מחזור הירח, התברר כי סביב ירח מלא לקח לנבדקים יותר זמן להירדם, סך השינה התקצר בכ-20 דקות, איכות השינה העמוקה ירדה בכ-30% ורמות המלטונין היו נמוכות יותר. כל זאת – אף על פי שהנבדקים לא ראו את הירח ולא ידעו מה מצבו. אך המחקר נתפס כלא רציני, והוטלו בו ספקות.

לעומת זאת נרשמה פריצת דרך ב-2021, במחקר רחב שהוביל פרופ' הורסיו דה לה איגלסיה מאוניברסיטת וושינגטון. החוקרים עקבו אחרי דפוסי שינה של בני קהילות ילידיות בצפון ארגנטינה, חלקן ללא חשמל כלל, לצד סטודנטים בעיר המוארת סיאטל. בכל הקבוצות נמצא דפוס עקבי: ב-3-5 הלילות שלפני הירח המלא, שבהם הירח מלא יחסית וזורח כבר בשעות הערב, הנבדקים נרדמו מאוחר יותר וישנו פחות – כ-46 עד 58 דקות פחות בממוצע.

כאן נכנסת לתמונה הגנטיקה. מחקרים רבים מראים שהבדלים בין "טיפוסי בוקר" ו"טיפוסי לילה" נעוצים בין היתר בווריאציות קטנות (פולימורפיזמים) בגנים של השעון הביולוגי, כמו PER3, CRY1 ו-CLOCK. וריאנטים מסוימים נקשרו לכרונוטיפ, לאחרים יש קשר להפרעות שינה ולהפרעות מצב רוח. כלומר, רגישות לאור – ובכלל זה לאור חלש כמו אור ירח – אינה אחידה באוכלוסייה.

אם כך, סביר להניח שבקצה טווח הרגישות נמצאים אנשים שהשעון הביולוגי שלהם "מתרגש" הרבה יותר מתנודות קלות בעוצמת האור. אצלם, לילות של ירח מלא או כמעט מלא עשויים לגרום שוב ושוב לשיבוש בולט יותר בשינה: נדודי שינה קלים עד בינוניים, שינה קצרה יותר, פחות שינה עמוקה. שיבוש מחזורי כזה יכול להשפיע על מצב הרוח, על ויסות רגשי, על חלימה ועל תחושת הזרות ביחס לסביבתם, שמסונכרנת יותר לשעון החברתי מאשר לשמים.

במילים אחרות, "ילדי הירח" של הפולקלור יכולים להיות תיאור אינטואיטיבי של אנשים שנמצאים בקצה הרצף הגנטי של רגישות לאור הירח ולמקצבים שמימיים. אבותינו לא הכירו את שמות הגנים, אבל הם הבחינו בכך שיש אנשים ש"חיים עם הירח" יותר מאחרים – ונתנו לכך שפה ציורית עמוקה. המדע המודרני אינו מכריע לטובת הסיפור המיסטי, אך מעניק לו מסגרת חדשה: אגדה עתיקה המתארת, בדרכה, הבדלים אמיתיים בשעונים הביולוגיים שלנו.