"לא נשאר אפילו עלה אחד לזיכרון": מסע החיפוש אחרי הספר האחרון שהודפס בוונציה

רבי יהודה בן שמואל לירמה היה מאושר: סוף סוף הצליח להביא לדפוס את ספרו על מסכת אבות, "לחם יהודה", ספר שכולל דרושים ורעיונות אקטואליים. השנה שנת שי"ג, 1553. בדיוק בחודש אלול הסתיימה מלאכת הדפוס, שהיתה השלב האחרון אחרי הכתיבה, ההעתקות, התיקונים והשגת הכסף. הספרים כבר מוכנים בבית הדפוס, ואחרי ראש השנה תכנן רבי יהודה לשכור עגלה שתוליך אותם אל ביתו, ואף לעשות קידוש ברוב עם ליהודי ונציה.

קמפו די פיורי היא כיכר תיירותית ביותר ברומא. פירוש שמה הוא "שדה פרחים". בעבר הרחוק היו מתקבצים בה נערי רומא ללקוט פרחים עונתיים. כיום היא עמוסה בדוכני מזכרות וממתקים, פסלים ואנדרטות, מזרקה, ובקצה הכיכר, על האדמה, לוח מוזהב טבוע בין אבני המרצפת. על הלוח כתוב: "גווילין נשרפין ואותיות פורחות, ראש השנה שי"ד, שאלי שרופה באש לשלום אבליך". במקום זה שרפה האינקוויזיציה הארורה, בראש השנה שי"ד, כמות עצומה של ספרים עבריים. עד לפני שנים ספורות לא ניתן היה לראות שום אזכור באתר של האירוע הקשה שהתרחש במקום, ורק בשנים האחרונות, ביזמתו של פרופסור יהודי צרפתי בשם דניאל בויארין, הוצב לוח הזיכרון. במקום זה התקיימו הרבה טקסי אוטו דה פה של האינקוויזיציה, ונשרפו גם בני אדם, יהודים וגויים.

ספרו של רבי יהודה בן שמואל לירמה היה הספר האחרון שהודפס בוונציה. הוא לא הספיק לקחת לביתו אפילו עותק אחד: אלף וחמש מאות ספרים נלקחו בעגלה ישירות לכיכר קמפו די פיורי, והועלו באש. יהודי רומא הלכו לתפילות ראש השנה כשריח עשן עולה באפם, עשן האותיות הפורחות של ספרי התלמוד שנאספו באכזריות מכל המוסדות היהודיים.

האם חשבתם כי רבי יהודה בן שמואל לירמה יאמר נואש? טעיתם. הוא שינס את מתניו לכתוב את ספרו מהתחלה, ובתוספת מרובה על העיקר, וכך הוא כותב בהקדמה למהדורה שניה: "שרפו כל ספרי שהדפסתי… ולא נשאר לי מן הדפוס ההוא ולא מן ההעתק אפילו עלה אחד לזיכרון, והוכרחתי לחזור ולכותבו מדעתי כבתחילה. ואחר שכתבתי ממנו שלושה פרקים, מצאתי ספר אחד מן הדפוס ביד גוים שלקחו אותו מעל האש, וקניתי אותו בדמים יקרים, וראיתי מתוכו שזיכני השם יתברך ועשיתי השני יותר בשלמות מן הראשון, והוספתי בו דרושים הרבה של חכמה". הספר "לחם יהודה", מהדורה שניה, מצוי בספריה הלאומית. אך מה עם המהדורה הראשונה? הרי רבי יהודה כותב שהציל עותק אחד מגויים ש"לקחו אותו מעל האש", האם נזכה לחזות בו?

דניאל ליפסון יצא למסע חיפוש אחרי העותק היחיד בעולם מהספר האחרון שנשרף בקמפו די פיורי לפני ארבע מאות וחמשים שנים. במהלך המסע הוא גילה כי החוקר כרמולי, בהגהות לשלשלת הקבלה, מעיד כי יותר מעותק אחד שרד: "והנה על פי הדברים האלה (דברי ההקדמה לספר "לחם יהודה") יגזור הקורא שלא נשאר מדפוס ראשון כי אם ספר אחד אשר קנה המחבר בדמים יקרים, וזה אינו, כי אנו ראינו שניים ושלוש ספרים מהם". אם כרמולי, לפני מאה וחמשים שנה, ראה שניים או שלושה ספרים, גם אנחנו רוצים לראות!

והנה יום אחד פגש ליפסון אדם אקראי שאמר לו כי "הספר נמצא באוקספורד", ונעלם. אך בקטלוגים של אוקספורד לא נמצא זכר לספר. מה עושים? לאחר תחקיר מרתק התברר כי בספריה הבודליאנית שבאוקספורד, מעיזבונו של רבי דוד אופנהיים, ישנם פריטים בלתי מקוטלגים, וביניהם נמצאה האבדה: הספר המקורי של רבי יהודה בן שמואל לירמה. עותק נוסף נתגלה בספריה הלורציאנית שבאיטליה.