מפתיע: כשצה"ל תקף את צבא ארה"ב

8 ביוני 1967, היום הרביעי למלחמת ששת הימים. במזרח הים התיכון שטה לה בנחת ספינה אמריקאית אפורה, שנראתה מבחוץ כמו כלי שיט רגיל – אך בפועל הייתה אחד הנכסים הרגישים ביותר של הצי האמריקאי: ספינת ההאזנה USS Liberty. עשרות אנטנות טיפסו משטחה כמו קורי מתכת, מאזינות לכל רחש בחופי סיני. איש על הסיפון לא דמיין מה יקרה בתוך שעות.

בבוקר אותו יום נצפתה האונייה מספר פעמים על ידי מטוסי סיור ישראליים. בתיעוד ישראלי מופיעה אפילו סקיצה של הספינה. הזיהוי היה ברור – אבל עם לחץ הקרבות בחזית סיני, המידע לא הועבר כראוי בין היחידות.

בצהריים חדרה לשידורי המודיעין הישראלים הקלטה דרמטית: דיווח מצרי כי ספינת אספקה שלהם עומדת להיתקע בטווח האש הישראלית, ומנסה לברוח צפונה. זמן קצר לאחר מכן הבחינו מהקריה הישראלית באונייה במרחק כ־25 ק"מ מהחוף. המסקנה הייתה מהירה – אולי מהירה מדי: ליברטי, בעלת האנטנות, היא הספינה המצרית הבורחת.

הצירוף הזה – דיווח חסר, זיהוי חלקי וקרב גדול שמתנהל בחופי סיני – הוא שהצית את אחת הפרשות הטעונות ביותר בהיסטוריה הצבאית של ישראל.

בשעה 13:58, מטוסי קרב ישראליים מגיחים מעל המים. על סיפון הליברטי נשמעת לפתע שאגה, ואחריה מטחים של מקלעים ורקטות. אנשי הצוות מנסים להבין מי יורה עליהם ולמה. רגע אחר רגע, ההפתעה מתחלפת בבהלה.

כמה דקות לאחר מכן מגיעות גם סירות טורפדו ישראליות. הן יורות לעבר גוף הספינה ומסבות נזק נוסף. בתוך הענן השחור שמתנשא מעל המים, הליברטי מעלה עשן וקורסת פנימה.

אך כשהמטוסים הישראליים חוזרים לבסיסם, מתבררת האמת המרה: הספינה אינה מצרית – אלא אמריקאית. ישראל בזה הרגע הכריזה מלחמה על המעצמה הגדולה בעולם...

אוניות הסיוע שחשו למקום גילו מראות קשים בעליל: גופות מפוזרות על הסיפון, חלק מהחדרים הרוסים עד היסוד, אנשי צוות בהלם מלא. 34 חיילים אמריקאים נהרגו ו־171 נפצעו – מספרים חריגים בקנה מידה של תקרית בין מדינות ידידות.

מן הצד האמריקאי עלתה במהירות השאלה הפשוטה אך הכבדה: איך זה קרה?

ישראל פעלה במהירות: ראש הממשלה לוי אשכול והמטה הכללי פרסמו התנצלות רשמית, לקחו אחריות מלאה ושיגרו משלחות לבדוק את האירוע לפרטיו. כמה שבועות לאחר מכן שולמו פיצויי ענק למשפחות ההרוגים ולממשל האמריקאי.

החקירה הצבאית בישראל קבעה: "שרשרת טעויות זיהוי חמורה, שהועצמה בשל תנאי הלחימה, הייתה הגורם הבלעדי".

ממשלת ארצות הברית קיבלה רשמית את הסבר הטעות – אך חלק מאנשי צוות הליברטי לא השלימו עם המסקנות. עד היום ניתן לשמוע טענות שונות: שהדגל האמריקאי היה ברור; שלספינה לא היו מאפיינים של כלי שיט מצרי; ושייתכן שהספינה אספה מידע רגיש שהפך אותה למטרד. תיאוריות קונספירציה לא חסרות.

מנגד, תיעוד מודיעיני וצבאי רב שנחשף לאורך השנים מחזק את גרסת הטעות, ומראה כיצד ליקויי קשר, עומס ולחץ מבצעי יצרו שרשרת של הנחות שגויות שהובילה לפגיעה הטרגית.

אך למרות הדרמה, היחסים בין ישראל וארה״ב לא נסדקו לטווח הארוך. השותפות הביטחונית המשיכה להתעצם, ובמבט היסטורי התקרית נתפסת יותר כרגע טראגי מאשר כמשבר מדיני.

ועדיין – עבור אנשי הצוות, המשפחות וההיסטוריונים – תקרית ליברטי נשארה סיפור שלא מפסיק להדהד: תזכורת אכזרית לכך שבזמן מלחמה, גם מדינות שהן הידידות הטובות ביותר עלולות למצוא את עצמן לכודות בין רשלנות, בלבול והכרעות של שנייה אחת על ים פתוח.