שריפת התלמוד בוונציה: איך תחרות עסקית הסתיימה באסון?

דניאל בומברג היה סוחר מוכשר. הוא זיהה הזדמנויות. הוא נולד ב-1483 באנטוורפן למשפחת סוחרים, ומהר מאד מצא את עצמו מנהל את הסניף העסקי של אגנס ורנקס קורנליוס ואן בומברגן בוונציה. שנים ספורות קודם לכן הומצא הדפוס, אך דפוס היה עסק יקר ולא משתלם. כאשר אין דפוס ואין חנויות ספרים, רוב האנשים לא יודעים כלל לקרוא, לשם מה להדפיס ספרים? רק מיעוט של כמרים או מלומדים היו משתמשים בספרים, ולשם מיעוט זה לא היה שווה להדפיס. וכאן גילה דניאל רעיון מסחרי עצום: היהודים, עם הספר. חבר ממוצא יהודי בשם פליקס פראטנסיס האיר את עיניו בעניין, הוא סיפר לו כי בראש השנה היהודים נמצאים יומיים בתוך בית הכנסת ומתפללים, כמות גדולה של תפילות שאף אחד לא יכול לזכור בעל פה. הידיד הבטיח לו שאם בומברג ידפיס ספר תפילות לראש השנה, כל אחד מבני הקהילה ירכוש לעצמו עותק. ואכן, כך היה. בומברג הדפיס "מחזור כמנהג בני רומא", והספר נחטף על ידי קהילות יהודי איטליה.

בומברג ראה כי טוב, והחל בהדפסת ספרי קודש, הוא, לכשעצמו, לא הבין מאומה בספרות יהודית, אבל הוא פנה אל בעלי המקצוע, והזמין אל ביתו תלמידי חכמים מוונציה שידריכו אותו, יסבירו לו ויתכננו יחד איתו את הדפסת הספרים. בומברג הדפיס תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, מקראות גדולות עם עשרים וארבעה פירושים ועוד כמאתיים ספרים עבריים! בומברג הרוויח הון עתק, כי התברר שחיבתם של היהודים לספרים אינה יודעת גבול. כולם יודעים קרוא וכתוב, וכולם קונים תנ"ך, תלמוד בבלי ועוד ועוד ספרים. לא רק יהודי איטליה, אלא מכל אירופה, ואף מיבשות אחרות. סירות טעונות בספרים משובחים יצאו מבית הדפוס של בומברג. השלטונות של ונציה, צרה עינם ברווחיו הגדולים, והם ניסו להטיל עליו מגבלות שונות, אך בומברג, שהיה כעת עשיר גדול, שילם 500 דוקט במקומות הנכונים (סכום עצום באותם ימים), ובית הדפוס שלו המשיך להדפיס ספרות יהודית בקצב מסחרר.

בומברג נעשה מומחה לספרות עברית, ובהקדמה למקראות גדולות הוא כותב: "אמר דניאל בן קרניאל בומבירגי... מנעורי גדלני הטבע כאב לעורר נפשי החסרה והצעירה לאהוב החכמה ואוהביה... וכאשר התבוננתי בקוצר ערכי כי תורת ה' תמימה משיבת נפש לה לבדה משפט הבכורה... הקימותי אצלי אומנים חכמים ויקרים להדפיסה...".

יוסף הכהן, יהודי בן הזמן, מתאר בהתפעלות את ביתו של המדפיס הגוי מלא בתלמידי חכמים: "בשנה ההיא התחיל לדפוס דניאל בומבירגי... ותמיד היו הולכים ושבים בביתו אנשים מלומדים כפי האפשר... ודניאל הנ"ל הוא נוצרי נולד מאביו ומאמו, ובכל זקיניו לא היה טפה מזרע היהודים".

רק אחרי שלושים שנה של גריפת הון קם לבומברג מתחרה – מארק אנטוניו יוסטיניאן, אחד מעשירי ונציה, פתח בית דפוס חדש שהתחרה עם בומברג, שכבר היה זקן. יוסטיניאן עלה על הסטרטאפ של הוספת מפרשים, ובסוף התלמוד הבבלי הוסיף כל מיני מפרשים חדשים שלא נדפסו עד ימיו (זה עובד גם בימינו...). הש"ס שלו נעשה להיט אצל הלומדים, ובומברג, זקן ושבע ימים, סגר את בית הדפוס שלו.

ספריו של בומברג היו משובחים ביותר, ושרדו את שיני הזמן יותר מאשר דפוסים מאוחרים לו בהרבה. הם עדיין שווים הון רב: סט שלם של התלמוד הבבלי דפוס בומברג נמכר בשנת 2015 בבית המכירות סותבי'ס בכ-11 מיליון דולר, וסט מקראות גדולות נמכר בשנת 2008 בכ-170,000 דולר.

רבי מאיר קצנלבוגן היה רבה של פדובה. הוא כונה "מהר"ם פאדובה". רבי מאיר למד את משנה תורה לרמב"ם במשך שנים רבות, וכתב עליו הגהות מחכימות. תלמידיו הציעו ליוסטיניאן להדפיס את הרמב"ם עם "מפרש חדש", וציפו להתלהבותו. ברם, יוסטיניאן החליט על פי שיקול דעתו כי הגהות מהר"ם אינן מספיק אטרקטיביות...  תלמידי מהר"ם לא אמרו נואש, ופנו אל המדפיס הזעיר אלוויז בראגדין. זה שמח על ההזדמנות להיכנס לענף של הגדולים ולהדפיס ספרי יהודים. הוא הדפיס משנה תורה עם הגהות מהר"ם פאדובה, שדווקא הפכו ללהיט. יוסטיניאן ראה כי טוב,  והעתיק את ההגהות למהדורת משנה תורה הבאה שלו. חוקי זכויות יוצרים לא נחקקו עדיין...

יוסטיניאן הסביר בהקדמה למשנה תורה שלו, שמטרתו היא אך ורק להוזיל את הספרים ללומדים היהודים, ואילו מתחרהו בראגדין מוכר ביוקר בלי סיבה, ועוד ממלא את הספרים בטעויות, משום שאינו מבין. בראגדין הוסיף תגובה מליצית משלו בדף האחרון של הספר: "אחרי זיכני ה' ית' להשלים ספר המיימוני על ידי עושי המלאכה, אלי דבר יגונב איך היוסטיניאן בהקדמה בספר המימוני שלו הדפיס דברי חבר אחד מעבדיו להטיל דופי בספר המיימוני שלי באמרו שההגהות נעשו שלא כהוגן... והנה כאשר נכספה גם כלתה נפשו לתת דופי בספרי ולהתכבד בקלון חברו בא לכלל טעות ולא ידע כי המגיה הוא האשל הגדול...".

מהר"ם פאדובה שמח כמובן על הדפסת הגהותיו בשתי מהדורות, אבל לא ידע כיצד לפסוק אם אכן צודק בראגדין בכך שזכויות היוצרים שמורות לו ויוסטיניאן השיג את גבולו, והאם נכון לקנות ממשיג הגבול? כיוון שהיה גם נוגע בדבר, פנה אל גדול פוסקי אשכנז, אל הרמ"א, והרמ"א פסק שאכן הצדק עם בראגדין – ההעתקה של ההגהות נעשתה שלא כדין, ולכן אין לרכוש את מהדורתו של יוסטיניאן.

בראגדין ראה כי טוב ונפנה להדפסת התלמוד, הספר שכל יהודי קונה. מהדורות התלמוד נחטפו על ידי יהודים מכל אירופה. אך יוסטיניאן נחרד: אם ינוצח גם עכשיו, ספרי התלמוד שלו יעלו אבק במחסניו, והיהודים ירוצו לקנות את ספרי מתחריו. כאן בגד יוסטיניאן ביהודים, ופנה לאפיפיור יוליוס השלישי ברומא, בטענה כי התלמוד של בראגדין מכיל חומר נגד הנצרות. בראגדין מצידו הכין כתב הגנה, שבו נטען כי התלמוד שלו נקי מחומר אנטי נוצרי, ואילו דווקא התלמוד של יוסטיניאן בנוי כולו על שנאת נוצרים...

האפיפיור החליט ב-12 באוגוסט 1553 כי שניהם צודקים, וכל ספרי התלמוד באיטליה יעלו על המוקד בראש השנה היהודי הקרוב. כך טפשותם ורשעותם של המדפיסים, שחשבו רק על הכסף, הביאה לא רק לאובדן הספרים הקדושים, אלא גם לקיפוח פרנסת שניהם... כל ספריהם נגררו מבית הדפוס לכיכר קמפו די פיורי, ושם נשרפו. אנשי האינקוויזיציה הרחיבו את הצו בהמשך, ושרפו ספרים גם בוונציה, אנקונה, פרארה ועוד. יתירה מכך, הם לא טרחו יותר מדי לבדוק מהם ספרי תלמוד, וליתר ביטחון שרפו את כל הספרים של היהודים – תנ"ך, הלכה, סידורים. הכל הכל הועלה על המוקד בזדון ורשעות.