תעלומת מסכות העופרת: הלכו לחפש עפיפון, ומצאו שתי גופות

ב-20 באוגוסט 1966 היה חוף הים בניטרוי, הסמוכה לריו דה ז'נרו, עמוס מתרחצים ומבלים. הם שיחקו פינג פונג, הטיסו עפיפונים או סתם השתזפו על החול. מזלו של ז'ורז'ה דה לטינו איתרע עליו, והעפיפון הצבעוני שלו נסחף עם הרוח מערבה עד שנעלם מן העין. ז'ורז'ה לא הסכים לוותר על העפיפון, וטיפס במעלה גבעת וינטן. גבעת וינטן נחשבה למקום אפל ומסוכן, הטיפוס עליה קשה ותלול, אבל מה לא עושים בשביל עפיפון? 

ובכן, היעדרו של העפיפון היה רק ההתחלה. בין השיחים בראש הגבעה הוא מצא שתי גופות של גברים. תחילה הוא שפשף את עיניו, כי המחזה היה נראה כלקוח מסרט בדיוני. שני הגברים שכבו על גבם על מצע של עלי דקל גזוזים. הם היו לבושים בחליפות מהודרות, ועל החליפות מעילי גשם אטומים. שניהם עטו על פניהם מסכת עופרת. מי הם היו? איך הגיעו לשם? מדוע היו לבושים בצורה מוזרה כזו? והעיקר: איך ולמה מתו?

חוקרי המשטרה חיפשו מיד סיבת מוות, סימני מאבק, עקבות תרמילי כדורים, פציעה – אך שום ממצא כזה לא היה בזירת האירוע. השוטרים לא ידעו אם מדובר בזירת פשע, שכן לא נמצא שום סימן לפשע. האנשים פשוט שכבו מתים, כאילו התכוננו לטקס מיתת נשיקה.

אמנם בכיסו של אחד המתים נמצא פנקס קטן, ובו נכתב:

"16:30 - להיות במקום שנקבע.

18:30 - לבלוע את הקפסולות.

לאחר ההשפעה להגן על המתכות, להמתין לאות, לעטות את המסכה".

מדובר, אם כן, בטקס שנקבע מראש, השניים בלעו קפסולות, והמתינו למשהו שהביא אותם אל מותם. אך מה היתה מטרת הטקס? האם הם תכננו למות?

האנשים המתים זוהו. שניהם היו טכנאי אלקטרוניקה שעבדו יחד, מנואל פריירה דה קרוז, ומיגל ז'וזה ויאנה, הם התגוררו בעיר קמפוס דוס גויטקזס, כ200 ק"מ ממקום האירוע, מדוע נסעו את כל המרחק עד הגבעה האפלה הזו?

חקירה גילתה כי חצי שנה קודם לכן, ב-12 במאי 1966, כבר ביצעו השניים תעלול מסוכן. באישון לילה נראה פיצוץ כביר בחוף אטפונה שבאיזור מגוריהם. פטריית אש קצפה בשמים ונראתה ממרחקים, חלונות נופצו, ריח של גפרית התפשט. התושבים היו בטוחים שעב"מ התרסק על כדור הארץ, אך החקירה העלתה כי צמד החמד, מנואל ומיגל, ניהלו ניסוי סודי באזור, ואלו הן תוצאות הניסוי. מקרה נוסף של פיצוץ מיוחס להם. אך מה היה בפעם הזו?

 בבוקר ה-17 באוגוסט נפרדו מנואל ומיגל מנשותיהם בתואנה של נסיעת עסקים. הם קנו רכיבים אלקטרוניים שונים, שני מעילי גשם אטומים ובקבוק מים מינרלים קפואים. בקבוק המים הריק נמצא בזירה, לצד פנקסו של מיגל, ובו ההוראות שפורטו לעיל.

את משמעות ההוראה "להגן על המתכות" הבינו החוקרים מיד. הם ראו שאביזרי המתכת של מיגל לא היו על גופו, אלא בכיסו – תכשיטים, שעון יד ועוד.  אבל להגן ממה?

קצה חוט לתעלומה, שאינו מהווה פתרון, נתגלה כאשר במעבדת האלקטרוניקה של מנואל ומיגל נמצא ספר בשם "חיים על כוכב הלכת מאדים". הספר נכתב על ידי מי שמציג את עצמו כ"מדיום" שתיקשר עם רוח בשם "רמטיס", והרוח הזו סיפרה לו כיצד נראים החיים על מאדים. הנה למשל תיאור לנוחותכם: "צורתו של כלי טיס מאדימי נפוץ תיתן לכם את הרושם של כיפה עצומה... צבעו הרגיל נע בין כתום-ורוד לסלמון... הוא בנוי מחומר זכוכיתי העמיד בחום של יותר מ-6,000 מעלות... קרינתו הרדיואקטיבית החזקה מסוגלת לפרק כל כלי רכב או מטוס ארצי שיתקרב אליו".

סביר, אם כן, שצמד החמד ניסה איכשהו ליצור קשר עם אנשי מאדים, או עם "רמטיס". אך מה היה בקפסולות שבלעו השניים? ובכן, כאן המכון הפתולוגי הברזילאי קצת התרשל. באותו היום היה רצח של בלש בכיר, ועוזר המחקר שבדק את גופותיהם לא ביצע בדיקות רעלים. כאשר נזכרו בשאלת הרעלים, כבר לא ניתן היה לבצעה. בדו"ח אמנם נכתב כי לא נמצאו רעלים, אבל לאחר בדיקה הוברר כי מדובר בטיוח של עוזר המחקר.

תיק חקירה עצום נכתב במשטרה על הנושא. הוא הכיל כ-4000 עמודים של דוחות ועדויות, אבל הוא נעלם מארכיון המשטרה. גיבוי ממוחשב לא היה אז, וכל קצות החוט נעלמו.

האם זו עדות לכך שהניסיון ליצור קשר עם ישויות חוצניות הוא מטופש? להיפך, מאמיני העבמי"ם שמחים לבשר לנו כי זה רק מוכיח על עצמת הישות החוצנית. הם זימנו אותה, אבל לא היו מסוגלים להתמודד עם עוצמתה, ולכן מתו. אולי מעודף קרינה, ולשם כך מסכות העופרת? אולי מהלם והתרגשות? בכל אופן, לא בכל יום פוגשים צעיר מאדימי לארוחת הבוקר. היתה גם עדה: הגברת גרסינדה ברבוסה העידה שראתה עצם זוהר מעופף בדיוק בזמן מותם של השניים.

רעיון פשטני יותר גורס כי השניים נטלו מנת יתר של סם, כדי להגיע לאיזו חוויה פסיכדלית שבעצם היתה בסופו של דבר המוות שלהם. את מסכות העופרת הם שמו כדי להגן מ"אנרגיות שליליות".

ואילו הבלשים האוהבים סיפורי פשע, טענו כי מדובר בשוד שהוסווה בצורה מתוחכמת. האחים עשו עסקים עם השוק השחור, והם נפגשו לשם מכירת ציוד גנוב. הקליינטים היו פושעים מתוחכמים, הם הציגו את הדברים כאיזו התאבדות טקסית מטורפת, בזמן שהם פשוט הכריחו אותם לבלוע רעל.

אם כן, אין לנו תשובה בסוף הסיפור. הבטחנו תעלומה, וקיבלנו תעלומה.