500 בתים, 36 ספרי תורה ו-4 קורבנות: השריפה שקבעה תענית חדשה לדורות

חידה: מי יודע אילו שתי תעניות סמוכות זו לזו, במרחק של 15 ימים?

אם הייתם תושבי פרנקפורט דמיין, ודאי הייתם יודעים את התשובה. כל אחד יודע: יש צום בעשרה בטבת, ואחרי שבועיים בדיוק, ישנו צום כ"ה בטבת. מה, אתם אוכלים בכ"ה בטבת?

נפתלי כץ היה שקוע בשרעפיו. הוא יצא מישיבת אוסטרהא המעטירה אל השדות שסביב העיירה וכולו שרעפים, אחוז מחשבות והרהורים, רעיונות ושאלות הציפו אותו, והוא לא שם לב למתרחש סביבו. השנה שנת תי"ד, מזרח אירופה שסועה ממלחמות, אצילים מול קוזקים, טטרים ועוד קבוצות שודדים ובוזזים באכזריות. נפתלי התעורר משרעפיו כשהוא מוקף בחיילים טטריים המתווכחים ביניהם כדת מה לעשות בבחור התמהוני שנפל לידם. בסופו של דבר הוחלט לקחת אותו בשבי. ידיו נקשרו לאוכף של אחד הסוסים, והוא נאלץ להלך אחרי השיירה. בעודו הולך, המשיך להרהר בנושאים העמוקים שבהם עסק קודם לכן. רק עם חשכה, כשהגיעו למקום חנייתם, שוחררו ידיו של נפתלי. מבלי לחשוב, הוא פשוט קם והלך. הטטרים, שכעסו על חוצפתו, ירו סביבו כדורי עופרת, אך בסייעתא דשמיא מיוחדת לא הצליחו לפגוע בו, הוא חזר לאוסטרהא וללימודי הישיבה כביכול לא אירע דבר. כזה היה רבי נפתלי כץ, בעל ה"סמיכת חכמים", עילוי וגאון שיכל להתנתק מהמציאות. הוא הרבה לעסוק בפילוסופיה וקבלה. עם השנים נשא לאישה את בתו של רב העיירה אוסטרהא, רבי שמואל זק, ושמו הלך לפניו.

במיוחד עסק רבי נפתלי בקמיעות נגד שריפות. בהיותו אב"ד בעיר פוזן הכין קמיע מיוחד בתוך ראש של צבי, שמטרתו היא למנוע שריפות. אנשי פוזן האמינו כי הקמע הזה ימנע כל שריפה מעירם. משם עבר רבי נפתלי לעיר פרנקפורט דמיין, והתעמק שם בלימוד תורת הנסתר.

ביום חמישי, 15 בינואר 1711, כ"ד בטבת תע"א, פרצה שרפה גדולה בפרנקפורט. עד מהרה התברר כי מקור השריפה הוא ביתו של רבי נפתלי כץ! השרפה בערה במשך יממה שלמה. האש כילתה 500 בתים בעיר, וכן 36 ספרי תורה. ארבעה יהודים אף נספו בשרפה. כאשר השריפה היתה במלא עוזה החליטו חכמי העיר לקבל על עצמם תענית לדורות ביום כ"ה בטבת, כדי לזכות להינצל. בסופו של דבר כובתה השריפה במאמצים מרובים של כל תושבי העיר, ששאבו מים מנהר המיין והתיזו על מוקדי האש.

השלטונות מיהרו להאשים את רבי נפתלי בהצתת השריפה. ההסבר: כיוון שהוא מומחה לקמיעות נגד שריפה, היהודי הדליק אש, כדי להוכיח שהקמיעות שלו מכבים את השריפה... רבי נפתלי עמד למשפט, ובמשפט התברר כי השריפה פרצה באשמת גוי נוצרי ששכר חדר תחת ביתו של רבי נפתלי, והשאיר את תנורו דולק בטעות. אך למרות זיכויו במשפט, נוצר מתח גדול מול הקהל הנוצרי בעיר. בכל פעם, כאשר יצא רבי נפתלי לרחוב, התלחשו מאחוריו "הנה המכשף שהדליק אש באמצעות כישוף קבלה".

רבי נפתלי נאלץ לעזוב את העיר. הוא הגיע לפראג, ולימד בישיבתו של רבי דוד אופנהיים, אך גם שם לא תמו הרפתקאותיו. עקב השם שיצא לו כמבין בקבלה, סבבוהו תלמידים של שבתי צבי, וניסו להוציא ממנו הסכמה לדרכם. לזמן קצר הוא אכן הוטעה וחשב כי יש ממש בדבריהם, אך מיד חזר בו והצטרף לחרם נגד שבתי צבי ותלמידיו. כשנתיים מאוחר יותר, בשנת ה'תע"ח (סביבות 1718), החליט לעלות לארץ ישראל, אך נפטר בדרכו, במהלך שהותו באיסטנבול שבטורקיה, ושם נקבר.

יום כ"ה טבת נקבע כתענית ציבור בפרנקפורט, כפי שכתוב בפנקס מנהגי פפד"מ: "כ"ה טבת כאן פ"פ דמיין הוא תענית ציבור אשר בו בשנת תע"א לפ"ק נשרף בעו"ה כל הבתים ברחובותינו עם שני בתי כנסיות, וגם לרבות כל הון ותכשיטין הנחמדים אשר אצרו אבותינו הקדמונים מאורי הדורות אבנים טובות ומרגליות וכסף וזהב אשר אין להם מספר, וה' נתן לנותן, ונתן השררה רשות לדור כאן לנו בין האומות בהבתים שלהם בכל רחובות שלהם נגד מעות תשלומין, עד שנתן הקב"ה בחסדו שיבנה הבתים ברחובותינו. ובעת צרתם קבלו תענית ליום הזה על יושבי קהילתנו לדורות".

במחזורי פפד"מ יש סליחות מיוחדות ליום זה.