היסטוריה וארכיאולוגיה

המבחן הגדול ביותר הגיע בשנת 1679. הרדיפות הפכו לגלות, וזו תיזכר לדורות כגלות מוזע, המאורע הקשה ביותר שפקד את יהודי תימן

למחרת אותו לילה, כך סיפרו השכנים, נעלם שאהין מהעיר. הלך לו בלב היער, מקום בו נובע מעיין מים זכים. ושם, מתחת לצל עצים עתיקים, כתב את אשר הפך ליצירת חייו

הוחלט לבחור בגופתו של גלינדר מייקל, אדם חסר כל ולוקה בנפשו, שמת בראשית 1943 בעקבות בליעת רעל שהכיל חומצה זרחתית. הסיבה לבחירה הייתה העדר של ממצאים בגוף שיכולים לגלות לגרמנים את סיבת המוות האמיתית, ולהוכיח שהאדם לא מת בטביעה

שקט נופל כשהדלת נפתחת, ורבנו תם, בן ביתו של רש"י, נכנס לאולם. הקהל כולו קם על רגליו. ראשו עטור כיפה שחורה, זקנו ארוך, יורד על מידותיו, ובעיניו בוהק ניצוץ של תבונה אין קץ. בצעדים מדודים הוא פוסע לעבר הבימה, וכשהוא עומד, דומיה משתררת. הכול שותקים. הכול ירֵאים

הם כפו את האסלאם השיעי על העם, את השפה הערבית, והורו להשמיד כל מי ששמר על הלשון הפרסית או על דת האש הקדומה. כהני פרס המאגיים, וסתם אנשים משכילים, נרדפו באכזריות. ועדיין – רוב האיראנים לא המירו דתם לאסלאם

רק שלושה חודשים היו נשואים – זמן קצר כל כך – והנה נגדעה אהבתם באיבה. הוא נותר לבדו עם שברון הלב, הזיכרונות והתכשיטים – תכשיטי נדונייתה היקרים שהביאו עמה מבית אביה. כשחלפו ימי השלושים, פנה הצעיר אל רבו ושאל בקול מהוסס אך ישר: האם עליו להשיב את התכשיטים למשפחת אשתו?

לאחר גירוש ספרד ב-1492 נשארו הרבה אנוסים – יהודים שנאלצו להתנצר אבל שמרו על יהדותם בסתר, לעיתים תוך סיכון חייהם. חלקם חשבו שאם יעברו ליבשת אמריקה החדשה, הם יהיו רחוקים מציפורניה של הכנסייה, אבל זה לא תמיד עבד

מעמקי המזרח החלו מגיעות שמועות על המון פראי, על פורעים קוזקים ההולכים וקרבים, ובראשם אציל אחד, חמלניצקי שמו, שהלהיט את המונים באש השנאה. ככל שקרבו אל ערי פולין, הותירו אחריהם שובל דמים – שוחטים, בוזזים, שורפים, מכלים – לא הבחינו בין זקן לתינוק

שנה לאחר הגעתם נפטר יחיאל אשכנזי גומפריך, מחשובי הקהילה. החסר מורגש בלבבות, ונוצר צורך דחוף – מקום קבורה מכובד. הסוחר מרדכי מודל, אדם עשיר ונכבד, רוכש חלקת קרקע מחוץ לחומות העיר. שם, על אדמתה של גרמניה, מוקם בית הקברות היהודי הראשון של ברלין

"ואני מאמין, ילדים, שבעתיד יקום מזה עולם חדש של תחבורה ציבורית. ייתכן שיום אחד ננוע ברכבות, באוויר, אולי אפילו מתחת לאדמה. והכול – בזכות יהודי חכם אחד בשם שמעון קרמסר"

בתחנת המשטרה טענו השוטרים שהבחורים הובלו אל העיר לוזן, אך בדיקה קצרה הראתה שהמשטרה משקרת. ככל הנראה המשטרה מנסה להסתיר אותם, כדי שלא יוכלו למנוע את השבתם לידי הנאצים

הקהילה משגשגת ומתפתחת, ובמהלך השנים, רוחות רעות נושבות בגרמניה. פרעות תתנ"ו משאירות את האומה היהודית חרוכה ומדממת. גדולי ישראל נרצחו, ספרים נשרפו וקהילות שלימות נחרבו

הוא מנסה את "מודה אני" ו"אדון עולם", אבל הזקנה איננה מכירה את נוסח התפילה המקורי בלשון הקודש. כבר בראשית המפגש הוא הציע לומר "שמע ישראל", אבל הזקנה הגיבה גם לזה באטימות, היא לא יודעת מה זה "שמע ישראל"

הם הבינו שפועלת במקום רשת ריגול רוסית. הכינוי שהם נתנו לרשת היה "התזמורת האדומה". תזמורת – על שם השידורים, כל סוכן שדרן כונה אצלם "זמר"; ואדומה - על שם רוסיה האדומה

המצודה הזו, שנשמרה בעמק האלה במשך אלפי שנים, שמרה גם את זכרו של דוד. היא לא קראה קריאות, אך האבנים דיברו. ואמרו: המלך היה, והממלכה הייתה. זו לא רק שאלה של מגדלים או של חרבות – זו השבת אמון למסורת עתיקה, אשר רבים פקפקו באמיתותה

הוא נחרד מן העדויות, נבוך מן ההשוואות. פתאום הבין: הורדוס לא היה שליח הקדמה, אלא אויבה של הרוח היהודית. הוא דיכא כל התנגדות, הפקיע כל אוטונומיה דתית, והלך שבי אחרי תרבות הזרה לעם שעליו שלט

יום אחד נקלע לאולם שבו היו עורכים ערביי יפו תחרויות בספורט ובאגרוף, ושם ראה ערבי מגודל מאיסדוד המתגאה בכוחו ובגבורתו. נכנס יעקב לקרב מולו, כדוד מול גלית, ואף הלה הגיב כגלית: "אתם שולחים לי ילד יהודי להילחם בי במקלות?". אך כעבור שניות ספורות כבר שכב אותו ערבי מגודל על הרצפה בנוק אאוט

עמוק ביערות, רחוק מכל יישוב אנושי, מחכה לתיירים הפתעה בלתי צפויה. בית קברות יהודי עתיק עם מצבות כמעט בלתי קריאות ושבורות, שוכן בשקט על גדת נהר רחב. לא רחוק משם נמצאות חורבותיו של בית כנסת גדול, מכוסה בר בעשבים ועצים. מי היו היהודים שגרו כאן? התשובה לחידה זו טמונה בעבר הרחוק

המהנדס חפר מעט סביב הקיר שבחזית, קיר בטון שהתנשא לגובה שלש קומות, וקרא: אכן! אין שום יסודות! ברגע שהבניין יאוכלס – הוא יקרוס תחתיו. השמועה התפשטה כחץ מקשת

עד מהרה נגמרה לו רשימת השמות, והוא נאלץ להתחיל לקרוא שוב את אותם השמות, לפי אותו הסדר, וחוזר חלילה. באופן זה הוא מל את בני המקום בזה אחר זה, וקרא להם שמות, עד שבסופו של המבצע נימולו תחת ידיו 173 אנשים, שנקראו על ידו כולם בשם אברהם, בתוספת שם שני מן התנ"ך

משפט בזק שנערך לסלייטר מצא אותו אשם, חד משמעית, דינו נגזר למוות בתליה. בהמשך הומר גזר הדין למאסר עולם עם עבודת פרך, וסלייטר בן ה-36 החל לרצות את ענשו, שנועד לו עד סוף חייו

מודאסיר איתר שרידים של בתי כנסיות, אדמות ומבנים הקשורים במורשת היהודית. הוא מתעד אותם, ומחשיב אותם כחלק מהמורשת הפקיסטנית, למרות היותו מוסלמי אדוק

שר הפנים הורה למושל המחוז שלא לעשות מאמץ כדי להגן על היהודים, ובפקודתו של המושל נסגר הצבא בבסיס. רק לאחר יומיים תמימים בהם השתוללו הפורעים, אמר ניקולאי השני: "המשימה הושלמה, אפשר לעצור את הפורעים"

גנגל הבין שסיכוייה של גרמניה לנצח במלחמה אפסו, והוא החליט שלא להילחם על העיר. הוא לא יכול היה להיכנע בפני הכוחות האמריקאים, מפני שבעיר הייתה יחידה של אנשי ה"ואפן אס אס", אותם אנשי אס אס שהצטרפו לוורמאכט ונלחמו בטירוף עד למותם, והם היו יורים למוות בכל מי ששקל כניעה

הוא הבין כי הגרמנים רוצים פשוט לחסל, להשמיד, להרוג ולאבד, ואין כוח שיעצור אותם. כולם מפחדים מהם. ואז החליט להצטרף למחתרת. הוא השיג מצלמה קטנה ומיוחדת, במושגים של אותם ימים, והחל לצלם את מעשי הגרמנים

המרד התחיל בהתעקשותו של גובה מס חוצפן בשוק של פריז, לגבות מס שנראה בעיני בעלי המלאכה בלתי הגיוני. העניינים התלהטו. כל בעלי המלאכה, הקצבים, הנפחים והרצענים שלפו את כלי העבודה שלהם, ובעיקר פטישים, וחיסלו את גובה המס

האנוסים לשעבר פנו אל הבריטים, והציעו להם לשמש כפיראטים בחסות הכתר. הם יתקפו את אוניות האויב הספרדי, ינקמו את נקמתם של היהודים, וישבשו את חייהם של הספרדים בעולם החדש. הרעיון קרם עור וגידים

החיפושים אחר הגופות נמשכו עשרה ימים. השתתפו בהם דייגים מעין גב וגינוסר, אמודאים מחיפה, ואף מטוס של חיל האוויר המלכותי הבריטי שסרק את פני המים. הגופות נמשו בהדרגה, והובאו לקבורה בטקסים מרגשים ביישוביהם. האבל היה כבד

במשך שנים הקדישו היהודים את מיטב כספם וזהבם אל בית המקדש, כך שבבית המקדש היו אוצרות עצומים, כלי זהב וכסף בכמויות חסרות תקדים. לאן נעלמו כל האוצרות האלו?

הקרדינל פנה אל בעלי האסם וביקש מהם באופן אישי לתקן את העוול, ולהסיר את הכתם ההיסטורי שרובץ עליהם. לא זו בלבד, אלא שהוא הבטיח להם שהוא לוקח על אחריותו לממן את כל הפינוי, ולבנות להם את קירות האסם מחדש, באופן טוב וראוי יותר ממה שהיה קודם לכן