החיפוש אחר האחיין האבוד של הרמב"ם: מה קרה שם?

הנשר הגדול, רבנו משה בן מימון – כמה ספרים נכתבו על אודותיו, כמה חכמים וחוקרים ניסו לפענח את רמזיו, להתחקות אחרי חוכמתו, לשחזר את קורות חייו, להבין את מהלך חשיבתו הגאוני. כמה היינו מוכנים לשלם כדי להיות יום אחד, או זמן מה, בקרבתו, להכיר ולהבין את הנשמה הגבוהה שהקב"ה שולח פעם באלף דור.

ומה אם היינו מקבלים הצצה לשיחה שלו עם מישהו קרוב מאד אליו? ובכן, בספרי ההיסטוריה לא נכתב הרבה אודות משפחתו של הרמב"ם, מעבר לידע שלנו על אביו רבי מיימון הדיין, אחיו רבי דוד, ובנו רבי אברהם, שהיו כולם אנשי שם. אך בדורות האחרונים הצליחה ההיסטוריה להפתיע אותנו. מכתבים מהגניזה גילו כי לרמב"ם היו אחיות! על אחת מהן לא ידוע לנו, למרבה הצער, כלום, אך מהאחות השנייה, מרים שמה, נשארה התכתבות מול אחיה הגדול הרמב"ם. כמרים הנביאה, אחות משה רבנו, כותבת מרים בת מימון לאחיה הגדול.

וכך היא מכנה אותו בפתיחת מכתבה: "אל עמוד הסמך הנכבד, אדוננו הנעלה, מורנו ורבנו משה המופלא". הרמב"ם היה עמוד הסמך של כל בני דורו, וגם של בני משפחתו. מרים חותמת את מכתבה במלים: "החייבת בהערצתך, מרים אחותך", אף על פי שהיא אחותו, וקרובה אליו, היא לא מרגישה פטורה מההערצה המתבקשת לענק שבענקים.

מרים לא פונה לאחיה הגדול סתם. היא לא רוצה להטריד אותו, אבל אירע לה מקרה קשה ביותר: בנה נעלם, והיא לא הצליחה לאתר אותו. "הבן אשר לי אשר נעלמו ממני ידיעותיו... ולא הגיע אלי שום מכתב ממנו... ואיני יודעת את מקום הימצאו, ובסיבת זה הייתי לבוכה".

אמנם הרמב"ם, כמובן, איננו יודע היכן בנה, אבל יתכן שיש לו היכולת, הרי קשרים לו עם כל תפוצות ישראל, מדוע שלא יכתוב אליהם אודות אחיינו, הבן הנעדר, אשר אמו היתה לבוכה?

וכך כותבת מרים: "כי מעמדך הוא המקיף וזכותך בו הגדול ביותר... ותשלח לי בטובך מכתב מצדך אתה, ולא יבצר ממך למצוא מי שיגיעהו לידי, ותודיעני בו כל ענייניו. בזה תקל מעל לבי ותשתיק בכייתי ותשקיט מכאובי וענותי".

בגודל אמונתה באחיה הגדול, היא בטוחה כי לא ייבצר ממנו למצוא את הבן האובד. מרים מתארת במכתבה כי היא איננה אוכלת ואיננה ישנה בלילות, משום שבנה, שנסע כנראה לארץ ישראל, אינו משיב למכתביה. היא איננה יודעת אם הוא קיבל אותם, ומה שלומו ומצבו.

לא ידוע לנו בדיוק היכן התגוררה מרים, שהוצרכה לשלוח לו מכתב ולא יכלה לבקרו בכוחות עצמה, אך נראה שהתגוררה רחוק, כי היא מסיימת "דרישת שלום אחיך דויד ואחיותיך ישמרם ה'". הרי שהרמב"ם התגורר בסמיכות לרבי דוד ולאחיותיו, ואילו מרים התגוררה הרחק.

סיפורנו בהחלט מרתק, אבל אין לו סוף... לא ידוע לנו מה השיב לה הרמב"ם. ייתכן שבאמת הרמב"ם שלח אגרות לכל מקום ואתר כדי לנסות לאתר את אחיינו האבוד, ייתכן שהרמב"ם הסביר מדוע אינו יכול לעשות זאת, או אולי אפילו הצליח לאתר אותו ולהשיב את רוח אמו. אולי אירע משהו רע לבן, ולסיפור היה סוף עצוב. ההיסטוריה מספקת לנו הצצה לחלק מהאירוע, ועלינו להסתפק במה שהתגלה לנו. או שאולי ביום מן הימים יגלו ההיסטוריונים קטע מידע חדש, שיגלה לנו עוד על שהתרחש בסביבתו של הרמב"ם.