יהודים נסתרים בפורטוגל: הצאצאים שחוזרים הביתה לאחר כ-500 שנה

ב-1492 הכריז מלך ספרד על גירוש היהודים משטחה. מתוך כ-300 אלף יהודים, בחרו 120 אלף לעבור לפורטוגל השכנה. הפורטוגלים באותו הזמן לא הכבידו עול על היהודים. פורטוגל היא המדינה השכנה והקרובה בעלת גבול יבשתי, ולרבים מהיהודים היו בה קרובי משפחה, שפה משותפת, ועוד.

רבי יצחק אבוהב, ממנהיגי יהדות ספרד, לא המתין לביצוע הגזרה, וכבר עם הגיע השמועה שבארמון אלהאמברה בעיר המלוכה גרנדה זוממים לגרש את היהודים, יצא למפגש עם מלך פורטוגל ז'ואו השני, על הגעת היהודים לארצו. הוא גם הבטיח תשלומים נכבדים מאת היהודים, על מנת שיתקבלו בספר פנים יפות.

מקומות מושבותיהם של היהודים היו קרובים לגבול עם ספרד. מיד אחרי חציית הגבול מן הארץ המקוללת שגירשה אותם, מצאו להם מושב בכפרים. לא היו להם אמצעים וכוחות להמשיך במסע, ואולי גם ציפו שיום אחד ספרד תזמין אותם בחזרה, שהרי היהודים היו כמעט כל גובי המסים, מנהלים, יצרני תעשיה, מתורגמנים. היהודים לא האמינו ששנאת ישראל תגבר על הרצון לרווחים והכנסות. העשירים, לעומת זאת, יכלו להמשיך את המסע לערים ליסבון או פורטו, ולרכוש להם אחוזות בית.

בינתיים, לאחר שישבו, התבססו והשתלבו בחיי האיכרים (בחלק מהישובים היוו מיד רוב), המשיכו יהודים לסייע לאחיהם ה"נוצרים החדשים" שנותרו בספרד – שלחו אליהם בסתר מוהלים ואוכל כשר, סיפרו להם על תאריכי החגים, השיאו זוגות ועוד. למלכה איזבלה היו מרגלים בכל מקום והם סיפרו לה על כך. היא רגזה מאוד, אך לא יכלה לעשות מאומה.

אך כאשר מתה מלכת פורטוגל, אשתו של המלך מנואל הראשון, ביקש המלך להינשא לבתו של מלך ספרד. המלכה איזבלה המרשעת התנתה את הנישואין בגירוש יהודי פורטוגל. המלך האגואיסט, שחשב רק על רצונו להינשא לנסיכה פלונית, עשה כדבריה וגירש את יהודי פורטוגל. אך כיוון שגירוש היהודים היווה הפסד כספי גדול לממלכה, רצה המלך שיישארו בארץ כנוצרים. הוא ידע על עקשנותם של היהודים, והבין שרובם לא יסכימו לשמוע על כך, לכן הערים עליהם באופן מכוער. הוא אסף את ראשי היהודים ואמר שצר לו עליהם, ולכן הוא הכין בנמל ליסבון אניות מרווחות ומצוידות במזון, שייקחו את היהודים לאן שירצו. עם הגיע היהודים לנמל, כונסו כולם במעבר צר אל האניות, אלא שבמקום להוריד את גשרי האניות, הגיחה מאחורי הגדר קבוצת כמרים כש"מים קדושים" בידם. הם התיזו לכל עבר והכריזו כי היהודים באו מרצונם להתנצר. מעתה הם נוצרים, ורשאים לחזור לבתיהם.

היהודים אכן חזרו לבתיהם, אבל הם לא היו כאנוסי ספרד, שבאמת עשו את ההצגה שנבעה מבחירה אישית. קהילות שלמות המשיכו חיי יהדות, כאשר הנצרות שלהם היא למראית עין, ושטחית בלבד. יחד פיתחו מתכונים כשרים שנראים כלפי חוץ כאוכל של הגויים, השתמשו בשמן זית במקום שומן חזיר, ותיבלו את תבשילי העוף כך שיריחו כמו חזיר.

אך אחרי זמן מה נגמרה ההצגה. ב-1536 הוקמה האינקוויזיציה בפורטוגל, וזו דווקא הייתה נוקשה יותר מאשר זו של ספרד, אולי דווקא משום שחשו שהיהודים עושים להם הצגות גרידא. שליחי האינקוויזיציה הגיעו גם לעמקי הסרה דאשטרלה, הכפריים והנידחים. יהודים בסתר ברחו לאזורים מבודדים יותר, כגון סרה דאסור, שאליה מגיעים רק בטיפוס הרים מסובך.

רבים מהם ברחו לעולם החדש, לדרום אמריקה, בהנחה כי שם יד האינקוויזיציה לא תגיעם, אך היא הגיעה גם לאמריקה. הסניף הנוקשה שלה היה במקסיקו-סיטי, והיה עוד אחד בפרו.

כיום ניכרים בתי היהודים האנוסים של פורטוגל, על פי סימני חציבה מיוחדים שנעשו בפתח בתיהם. עד היום מדריכי תיירים מבדילים בקלות בין כניסות לבתים של "נוצרים חדשים", כלומר יהודים, ובין כניסות לבתים של שאר הדיירים, סימנים שהחזיקו ארבע מאות שנים ויותר. בעיר גוארדה מוצבים שלטים המסבירים על בתיהם של יהודים לשעבר.

בשנים האחרונות מתעוררים תושבים רבים בפורטוגל וכן בדרום אמריקה, ומספרים על מנהגים מוזרים שהיו מקובלים במשפחתם, כאשר המנהגים האלו ידועים כמנהגיהם של יהודים אנוסים. אחד מהם הוא החציבה המוזרה בדלת הבית. לאחרונה הוקם מוזיאון מיוחד בבלמונטה ובטראנקוזו, המתעד את מנהגי האנוסים. טיולים מאורגנים מחזירים צאצאי אנוסים מדרום אמריקה לערש מוצאם בפורטוגל, כשמרכז הסיור הוא מלון "הר סיני" בבלמונטה, שבו הם אוכלים אוכל כשר למהדרין, ולומדים על מוצאם.