לפה רדיץ': הפרטיזנית בת ה-16 שלא נכנעה לנאצים

לפה רדיץ' נולדה בשנת 1925 בכפר גסניצה שביוגוסלביה, כיום כפר זה שייך למדינת בוסניה והרצגובינה, אבל באותם ימים הכל נחשב ליוגוסלביה. להבדיל ממשפחות אחרות ביוגוסלביה, שהסתכלו באהדה על הפאשיזם שהתפשט באירופה של אותם ימים, היו בני משפחתה של לפה רדיץ' מתנגדים מושבעים לפאשיזם. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה לפה היתה בת 16. אביה ודודיה התגייסו לפרטיזנים להילחם בנאצים. הם חיו ביערות יוגוסלביה, והגיחו מדי פעם להנחית מכות על האויב הנאצי. בהמשך הצטרפה גם היא, באופן טבעי, אל הפרטיזנים היוגוסלביים.

היטלר ביסס את אחיזתו ביוגוסלביה, כבסיס להסתערות שאותה תכנן בהמשך מזרחה, מול רוסיה. יוגוסלביה עצמה נפלה לידי הצבא הנאצי האדיר כפרי בשל, ומושלה שיתף פעולה עם הנאצים, אך הפרטיזנים לא השלימו עם זאת, והפילו אבדות בשיירות הצבא הנאצי.

הגרמנים שלטו היטב בערים ובמחנות הצבא, אך בהרים המבודדים, בשבילים הצרים המטפסים ביניהם, הם היו בלתי מוגנים. שתי קבוצות של פרטיזנים הפילו חללים. קבוצה אחת היתה הצ'טניקים, צבאו המאולתר של הקולונל היוגוסלבי לשעבר דרגולוב מיכאילוביץ'. הם לחמו עבור מלך יוגוסלביה, שהיה בגלות. קבוצה שניה היתה הפרטיזנים בראשותו של טיטו, המנהיג הקומוניסטי היוגוסלבי, הם פעלו יותר משנאת הנאצים מאשר מאהבת בית המלוכה היוגוסלבי.

הנאצים הקימו בבלקן ממשלת בובות שכונתה אוסטאשה (Ustashe). תוך שנה הם הצליחו להחזיר מכת אש לפרטיזנים, ובאמצעות מלשינים ומשתפי פעולה עצרו גם את בני משפחת רדיץ', אך הפרטיזנים הצליחו לשחרר אותם מן המעצר. האירוע גרם ללפה רדיץ' רק לשנוא יותר את הנאצים ולהילחם בהם בכל דרך, יחד עם אחותה, דארה רדיץ'.

לפה הצטרפה אל הפלוגה השביעית של גדוד קרייסקי השני. מלכתחילה גויסה לתפקידים של קשר, הובלה וכדומה, אבל דרשה להיות חלק משדה הקרב, ושימשה כחובשת. היא חילצה פצועים תחת אש מול אפם של הגרמנים, פעם אחר פעם, כך במשך שנתיים, עד שברגע אחר מר ונמהר היא נלכדה על ידי הגרמנים. היה זה בחודש פברואר 1943. הנאצים לכדו שוב מאה וחמשים אזרחים חפים מפשע, במטרה לדכא את האוכלוסייה, כוחות של פרטיזנים הסתערו אל תוך הקבוצה המובלת על ידי חיילים נאצים, והניסו אותם ביריות. עשרות רבות של אנשים לכודים הצליחו להימלט, כשהפרטיזנים מחפים עליהם. לפה אחזה בנשק וירתה בשארית כוחותיה על הנאצים עד הכדור האחרון. אחרי הכדור האחרון היא נלכדה בשבי הנאצים.

הגרמנים לא ידעו מי היא, אך ידעו שהיא פרטיזנית, נערה בת 16, בגיל תיכון. גילה הצעיר לא עניין אותם, כמובן, והם העבירו אותה במשך שלושה ימים סדרה מזעזעת של עינויים סאדיסטיים במטרה לגרום לה לגלות פרטים על חברי המחתרות הפרטיזניים. אבל הם לא הצליחו להוציא מפיה מילה אחת.

ב-8 בפברואר 1943, זמן קצר אחרי יום הולדה ה-17, רדיץ' הועמדה על הגרדום מול חבל התליה, לעיני קהל גדול. הנאצים עצרו את הליך התליה ברגע האחרון והציעו לה חנינה, ובלבד שתיתן להם שמות ופרטים על חבריה למחתרת. רדיץ' קראה בקול גדול: "בהחלט, אתם תדעו בדיוק את פרטי כל החברים שלי, כאשר הם יבואו לחסל אתכם אחד-אחד", היא הוצאה להורג בתלייה לעיני קהל, בנוכחות צלמים. סדרת תמונות המתעדת את התלייה התפרסמה בעולם, והפכה אותה לגיבורה מול הנאצים. ילדה בת 17 שעמדה מול השטן הנאצי.

ב-20 בדצמבר 1951, שמונה שנים אחרי מותה, הוענק לה תואר "גיבורת האומה" על ידי ממשלת יוגוסלביה. דמותה עדיין חיה בלבבות, לא רק כלוחמת, אלא כילדה שהביטה למוות בעיניים – ובחרה בחירות על פני כניעה לרשע.