1,400 יהודים ביום אחד: כל הפרטים על מבצע ההברחה הדני

אחד ממבצעי ההצלה המדהימים ביותר שאירעו במלחמת העולם השנייה, הוא מבצע ההברחה הדני: מבצע שבו הבריחו אזרחי דנמרק את כל היהודים שהיו בארצם, אל עבר חופי שבדיה החופשית.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה, הייתה דנמרק קרובה אל הצד הגרמני – גם בגלל הקרבה הגיאוגרפית, אך בעיקר בשל מוצאם של תושביה, שמשתייכים אף הם אל השבטים הגרמנים.

למרות זאת, דנמרק לא אבתה להצטרף למלחמה, והכריזה על עצמה כמדינה ניטרלית, שאיננה נוטלת צד במלחמה.

אבל גם צעד זה לא עזר לה לאורך זמן. בראשית שנת 1940, עם פתיחתו של מבצע וזראיבורג לכיבוש נורבגיה, שטפו הכוחות הגרמנים את דנמרק, שעמדה כחיץ בין גרמניה ובין נורבגיה, והשלימו את כיבושה בתוך שעות ספורות.

עם זאת, הגרמנים ראו את תושבי דנמרק כמשתייכים אל הגזע הארי, ולכן, בהסכם הכניעה של דנמרק הוסדר כי מלך דנמרק יישאר בתפקידו, כמו גם הממשלה והפרלמנט הדני. כך שדנמרק הפכה בעצם למעין מדינת גרורה של גרמניה. היא הוכרחה לנתק את יחסיה עם בנות הברית, אך לא השתתפה בפועל בלחימה.

בעקבות כך, יכלו הדנים לשמר בארצם את זכויותיהם של היהודים, ולא הוחל בשטחי דנמרק אף לא אחד מחוקי האפליה הגזעניים כנגד היהודים.

הכל היה נראה טוב ויפה, עד שהתקרב סופה של שנת 1943. לקראת סוף השנה, עם התרבותן של פעולות ההתנגדות של המחתרת הדנית, שפעלה נגד כל נוכחות גרמנית בדנמרק, פקעה סבלנותם של הנאצים, והם הכריזו על פיזור הממשלה הדנית, והשלטת משטר צבאי גרמני.

כעת יכלו הנאצים לבצע את עיקר תאוותם - החלת ה"פתרון הסופי" על יהודי דנמרק.

יהודי דנמרק, כ-8,000 במספר, שחיו עד אז בשלווה כאשר סביבם השתולל השטן בכל רחבי אירופה, נתקפו כעת חרדה באשר לגורלם, הסכנה לחייהם הייתה מוחשית וממשית. חלק מן היהודים מיהרו לעזוב את בתיהם, והתחבאו ביערות ובמקומות מסתור שונים.

ראשי הכנסייה בדנמרק פרסמו הודעה כי "מבלי לשעות להבדלים בהשקפות הדתיות, נילחם על כך שאחינו ואחיותינו היהודיים ייהנו מאותו החופש שאנו בעצמנו מעריכים טוב יותר מאשר את החיים. ראשי הכנסייה הדנית מבינים היטב את חובותיהם כאזרחים שומרי חוק, וחלילה לנו להתקומם נגד השלטונות ללא עת, אולם בה במידה הננו מצווים לנהוג על פי מצפוננו".

חודש אחרי פיזור הפרלמנט, פירט אחד מן הדיפלומטים הגרמנים את התוכנית לגירוש יהודי דנמרק באוזניו של יו"ר המפלגה הסוציאל דמוקרטית הדנית. הלה מיהר להעביר את המידע אל המחתרת הדנית, ואל ראשי הקהילה היהודית בדנמרק.

ואז אירע דבר מדהים. אלפים רבים מתוך אזרחי דנמרק התגייסו, תוך סיכון עצמי גבוה, למבצע להצלת שכניהם היהודים, מתחת לאפם של הגרמנים.

בשלב הראשון של המבצע, עמלו חברי המחתרת הדנית לאסוף את היהודים שנמלטו, כדי להחזירם אל אזור קופנהגן, הסמוך לשבדיה, ולהסתירם שם מעיניהם של הגרמנים.

במאמצים מרובים סרקו חברי המחתרת את היערות, איתרו יהודים מסתתרים והחביאו אותם בקופנהגן. חלק מן היהודים הסתתרו בבתי שכניהם הגויים, חלקם אושפזו בבתי החולים תחת שמות גויים בדויים, ואחרים שוכנו בבתי ספר ציבוריים או בבתי מעבר המצויים בקרבת החוף.

המארחים הדנים סיפקו ליהודים המסתתרים את ארוחותיהם, ובדרך כלל לא גבו בעבור זאת שום תשלום.

הגרמנים לא ישבו בשקט, כמובן, והחלו בחיפושים נרחבים אחר היהודים שנעלמו. אך הדנים היתלו בהם, והבריחו את היהודים מתחת לאפם.

באחת הפעמים הקיפו חיילים גרמנים את בית החולים ביספביירג שבקופנהגן, על מנת לסרוק את החולים ששהו בו, ולמצוא ביניהם יהודים מסתתרים. אך בטרם החלה הסריקה, הבריחו הדנים את היהודים המסתתרים בשיירת מוניות שיצאה, כביכול, לשם השתתפות בלוויה. יהודים אחרים שהו בחדריהן האישיים של אחיות בית החולים, שהתנדבו לוותר עבורם על החדרים שלהן.

לאחר הצלתם הראשונית של יהודי דנמרק, התחילה המחתרת הדנית במבצע הברחת היהודים אל חופי שבדיה החופשית.

מאות מתנדבים דנים העמיסו יהודים על סירותיהם הפרטיות הקטנות, והפליגו איתם אל עבר חופי שבדיה הסמוכה. חלק מן הסירות לא היו מתוחזקות במיוחד, וסכנות רבות ארבו להם במהלך ההפלגות.

אחד מן היהודים שהוברחו בסירות הקטנות היה חוקר ספרות מפורסם בשם וולטר ברנדסון. על מאורעות ההפלגה עמו, מספרת לני יחיל, בספרה "הצלת היהודים בדניה, דמוקרטיה שעמדה במבחן": הסירה לא הייתה במצב נאות להעברה בים הפתוח. אחד ממחזיקי המשוטים נשבר, ובמקומו קשרו את המשוט בחבל. נתגלה חור בדפנות הסירה, שדרכו חדרו המים, וסתמו אותו במעיל. הכלי שהיה מיועד להוצאת מים מן הסירה נשכח בחוף, ונאלצו להשתמש למטרה זו בכובעו של הפרופסור. הרוח, הגלים וזרמי המים עשו את שלהם בסירה הקטנטונת, ולא הייתה אפשרות לשמור על קו ההעברה שנקבע להם מראש. כעבור תשע שעות, שבהן חתר מדריך הסירה ללא הפסקה, הגיעו לאי ון, הנמצא באמצע המיצר ושייך כבר לשוודיה".

הסירות הקטנות היו מצוינות בשביל להתחמק מן המשמר הגרמני. קשה עד מאוד לאתר סירות קטנות כאלו, המתחמקות ברחבי הים הגדול. אך בדיוק בגלל כך, הורו הגרמנים על איסור שימוש בסירות קטנות, בניסיון למנוע מהדנים להבריח את היהודים.

אבל הדנים לא נכנעו. הם עברו להפליג בסירות דיג ומשא גדולות, כאשר הם מחביאים את היהודים במחסני הספינות.

המשטרה הדנית שיתפה פעולה עם ההברחה. סירות השיטור הימי רדפו, כביכול, אחר המבריחים, אך למעשה הם ליוו את ספינות ההברחה מרחוק, ואחר כך כתבו דו"ח מוטעה, בשביל להסתיר מן הגרמנים את נקודות ההפלגה והעגינה של המבריחים.

מספר המוברחים עלה בהתמדה. שיא של ממש נרשם ביום התשעה באוקטובר, אז הוברחו 1,400 יהודים ביום אחד.

בסיומו של המבצע, שנמשך כשבועיים, הוברחו 7,200 מתוך יהודי דנמרק אל חופי שוודיה. 492 יהודים מסתתרים נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו למחנה טרזינשטט, אך ממשלת דנמרק המשיכה לדאוג להם, לעקוב אחרי מצבם ולשלוח להם מזון ותרופות.

בסיומה של המלחמה נמצא כי כ-150 מיהודי דנמרק נרצחו במהלך המלחמה, ולמעלה מ-98% מהם ניצלו הודות לשיתוף הפעולה הנדיר של שכניהם.