שלושה מתים ועשרות פצועים: המסע ההיסטורי של נוסעי "אקסודוס"

פרשיית גירושם של נוסעי אוניית המעפילים "אקסודוס", או כפי שכונתה בעברית "יציאת אירופה תש"ז", הייתה פרשייה שעוררה סערה נרחבת בעולם, והשפיעה על סיום המנדט הבריטי בארץ.

האונייה אקסודוס הייתה אונייה אמריקאית גדולה, בעלת קיבולת של למעלה מ-1,800 טון. האונייה נבנתה בשנת 1928, שימשה בין היתר את הכוחות האמריקאים בנחיתתם בחוף נורמנדי, ובשנת 1945 היא הועברה לחברת גריטה, שתפרק אותה לגרוטאות ותמחזר אותם.

אלא שאז פנתה חברה בשם "תאגיד התעשייה הסיני-אמריקאי" לחברת הגריטה, וביקשה לרכוש ממנה את האונייה תמורת 50,000 דולרים. למעשה, חברה זו הייתה חברת קש, שהעומד מאחוריה היה לא אחר מאשר "המוסד לעלייה" – זרוע של ארגון ההגנה, שעסקה בהעלאת פליטים מאירופה לארץ ישראל.

בתחילת שנת 1947 הובאה האונייה לנמל מרסיי, והחלו בהסבתה ובהכנתה לקליטת פליטים, בתהליך שלקח כשלושה חודשים. במקביל, העביר המוסד לעלייה כ-5,000 פליטים ממחנות הפליטים בגרמניה אל צרפת, כדי להביאם באונייה אל הארץ.

הבריטים, שידעו על התוכנית, ניסו לעצור את ההפלגה באמצעות לחץ על ממשלת צרפת, אך פקידי ממשל צרפתיים דווקא סייעו למוסד בהעברת הפליטים אל האונייה, והתוכנית לא התעכבה.

בימים שלפני זמן ההפלגה המתוכנן החלו פעילי המוסד לעלייה לחשוש שמא הצרפתים ייכנעו ללחץ, ויעצרו את הפלגת האונייה. בעקבות זאת, באחד הלילות פקד מפקד המוסד על יציאה להפלגה מיידית באמצע הלילה, מבלי להמתין לנתב שיוציא את האונייה מתוך הנמל אל הים הפתוח, דבר שמהווה סכנה חמורה לאונייה ולנוסעיה.

ואכן, במהלך היציאה מן הנמל עלתה האונייה על שרטון. למרבה הנס היה זה שרטון חול, והאונייה הצליחה לבסוף להשתחרר ממנו, ויצאה אל הים הפתוח בשעות הבוקר, כשעל סיפונה שוהים למעלה מ-4,500 מעפילים, ועוד שמונה מלווים מחברי ההגנה.

מיד עם יציאתה אל הים הפתוח החלו לעקוב אחריה מטוס בריטי מן האוויר, וארבע משחתות שנסעו אחריה.

אנשי ההגנה ניסו מראש למנוע אפשרות של השתלטות בריטית על האונייה, ולכן הם רכשו במיוחד את האונייה הזו, שהסיפון שלה היה גבוה מאוד, הרבה מעל המשחתות הבריטיות. בנוסף, הם הניחו תיל על כל גובה דפנות האונייה מבחוץ, והכינו זרנוקים שיכולים להתיז מים ושמן על כל מי שינסה להתקרב לאונייה.

בתוך האונייה הוכנו מצבורים של קופסאות שימורים, תפוחי אדמה, יתדות ברזל וכל דבר שיכול להוות אמצעי לתקיפת הפולשים.

בינתיים הפליגה האקסודוס ברחבי הים התיכון, והתקרבה לעבר חופי ארץ ישראל.

כאשר הגיעה האונייה למרחק של 20 מייל ימיים מחופי עזה, הקיפו אותה לפתע שתי משחתות בריטיות משני הכיוונים, אחת מימין ואחת משמאל. ואז, לתדהמת כל העומדים על הסיפון, החלו המשחתות להתקרב זו אל זו במהירות, ותוך כמה שניות נגחו שתי המשחתות באקסודוס בעוצמה רבה משני הכיוונים, עד שהאונייה חישבה להישבר. למרבה הנס, האונייה החזיקה מעמד במתקפה האכזרית, ולא טבעה במצולות.

הבריטים החלו לירות על סיפון האונייה פצצות עשן ורימוני גז מדמיע, ובחסות הירי, הם הצליחו להעלות על סיפון האונייה חמישים מאנשי חיל הנחתים המלכותי. החיילים ניגשו מייד להשתלט על תא ההגה, אך הדבר לא הועיל להם במאומה, מכיוון שרב החובל המשיך לנהוג את האונייה מהגה חילופי שהיה בחדר המכונות.

כל אותו הזמן רגמו נוסעי הספינה את החיילים בקופסאות השימורים, זרנוקי השמן ושאר ירקות שהוכנו מראש, עד שהחיילים החליטו לפתוח באש חייה לעבר הנוסעים, על אף שאף אחד לא תקף אותם בנשק חם.

החל קרב בין החיילים לבין מגיני האונייה. כשלושים חיילים נלקחו בשבי על ידי מגיני האונייה, אך שלושה מנוסעי האונייה נהרגו מאש החיילים, ועשרות נפצעו. מן הירי החי נוצרו חורים באונייה, ומים החלו לחדור לתוכה.

בעקבות המצב הורה מפקד האונייה על כניעה, והאונייה הפליגה אל תוך נמל חיפה בליווי המשחתות הבריטיות.

באותו הזמן שהו בארץ חברי וועדת אונסקו"פ - וועדה שהקים האו"ם כדי לבחון את שאלת עתידה של ארץ ישראל. לבקשתו של משה שרת הגיעו חלק מחברי הוועדה לנמל, כדי לראות את המאורעות מקרוב. הם עמדו במקום כשעתיים, וצפו בהורדתם של המעפילים בכוח מן האונייה, ובפינוי גופות הרוגי הקרב.

הם היו המומים לגמרי. הם לא הצליחו לעכל את עומק הבעיה ואת המצב הנואש של המעפילים היהודים.

המעפילים שהורדו מן האקסודוס, הועלו על שלוש אוניות גירוש. התמונות שהתפרסמו בעולם, שבהן נראו אוניות הגירוש של פליטי המלחמה כשסיפונן מגודר בגדרות תיל, עוררו זעם נרחב.

הפעם החליטו הבריטים שלא להגלות את המעפילים לעתלית או לקפריסין, אלא להחזיר אותם אל הארץ שממנה הם הגיעו. האוניות הפליגו אל חוף צרפת, אך הפליטים סירבו לרדת. הצרפתים מיהרו להודיע שהם לא יורידו את הפליטים בכוח.

שלושה שבועות עגנו האוניות בחופי צרפת, במהלכם הוזמנו נציגי העיתונות העולמית לחזות בפשע ולפרסם אותו, תוך שהם מתארים את האוניות כ"אושוויץ צפה".

לבסוף נכנעו הבריטים, והחליטו להעביר את המעפילים אל אזור השליטה הבריטי בגרמניה. המעפילים הורדו בכוח מן האונייה ושוכנו במחנות בגרמניה.

לאחר כשנה, עלו רוב נוסעי האונייה שוב לארץ ישראל, חלקם בעזרת ניירות מזויפים שהופקו במהלך מבצע המוסד לעלייה ד'.

סיפורה של האונייה אקסודוס יצר הד תקשורתי נרחב לנושא ההעפלה. בעקבותיו המליצה וועדת אונסקו"פ לבסוף לסיים את המנדט הבריטי בארץ ישראל. גם ממשלת בריטניה עצמה השתכנעה שאין בכוחה לפתור את הבעיה, ועליה להעביר את השליטה לידי האו"ם.