בחור במדי נוער היטלר: סיפורו של שלמה פרל

בחודש דצמבר 1943 התהלך לו בחור צעיר במדי נוער היטלר ברחוב פולנוצ'נה שבלודז'. על תגי מדיו המגוהצים נכתב "יופ פיירל". הוא התקדם עד לשערי עץ מוקפים בחוטי תיל עבים, שערי גטו לודז', התבונן פנימה כה וכה, ואז הגיעה החשמלית החוצה את הגטו ועצרה בתחנה. הנער נכנס אל הקרון הראשון, ונעמד מאחורי הנהג. השוטר היהודי נעל את כל דלתות החשמלית אחת אחת, לבל יתגנבו אל תוך החשמלית יהודים מיהודי הגטו. החשמלית חצתה את הגטו לאיטה, ויופ פיירל הצמיד את אפו אל הזגוגית כילד קטן, בוהה בתושבי הגטו.

למחרת שוב הופיע יופ פיירל, נעמד מאחורי הנהג ובהה בשמשה. לרגע עצרה החשמלית ברחוב זגיירסקה, כאשר יהודים נושאי עגלה חצו את מסילתה באיטיות. העגלה, שהייתה מלאה גופות, נתקלה במהמורה, ושורה של ידיים כחושות מתות קיפצה בתוך העגלה. אנשים אפורי פנים עם מגיני דוד תפורים לחזיהם הסתובבו אנה ואנה. באותו הזמן כבר הושמדו רוב יושבי הגטו. למעלה מ-200,000 איש הוכנסו על ידי הנאצים הרשעים אל הגטו, שהכיל בסך הכל 2.5 קמ"ר של שטח בנוי. בסיומה של המלחמה שרדו בו 877 איש.

רק לפני שנתיים וחצי היה יופ פיירל אחד משוכני הגטו. הוא נולד בשם שלמה פרל בעיר פיינה שבגרמניה. עם פרוץ המלחמה ברח מזרחה יחד עם אחיו. במהלך ההתקדמות הגרמנית מזרחה הוא איבד את אחיו, ויצא במנוסת בהלה יחד עם פליטים רבים לכיוון מזרח. לאחר שחצה את נהר הבוג, נתפסה קבוצתם בידי פלוגה נאצית. שלמה פרל טען כי הוא גרמני; פולקס דויטשה, השפה הגרמנית השגורה בפיו, חיזקה את טענתו, והוא שולב בתוך פלוגת השריון ה-12 של הוורמאכט כמתורגמן. הוא סייע לחקור את השבויים הרוסיים, כיוון ששלט היטב גם ברוסית וגם בגרמנית. במקרה אחד אף היה בחקירתו של יעקב, בנו של שליט רוסיה יוזף סטלין. הגרמנים חשבו כי סטאלין יעשה מאמצים או יבצע ויתורים בכדי לזכות בבנו בחזרה, אך סטלין האכזר השיב: "אין לי בן".

שלמה, בשמו החדש יופ, מצא חן בעיני הקצינים הגרמנים. הוא סיפר להם שהוא יתום, ושהוריו נהרגו בהפצצה. אחד מהם אף החלט לאמץ אותו כבן, ואשתו הייתה שולחת ליופ חבילות מזון אל החזית. הוא נאלץ לתחבל תחבולות תדיר כדי שלא להיקלע לבדיקה רפואית, שהייתה חושפת כי הוא נימול. הוא נאלץ לשקול כל תשובה וכל סיפור, כדי שלא יסגירו את האמת המחרידה, שהוא, נער יהודי שלמד בחיידר, משרת בצבא הנאצי.

הממונה עליו החליט לשלוח אותו לחינוך בבית ספר של נוער היטלר, כדי שיספוג את התרבות הארית שאותה הפסיד ביתמותו... בהזדמנות הראשונה ביקש יופ חופשה. בחופשתו נסע ישירות ללודז', כדי לחפש את שרידי בני משפחתו. הוא לא ידע שאביו ואמו כבר מזמן אינם בין החיים. הוא חשש להיכנס לגטו בעצמו, פן יעצרו אותו ובקלות יגלו כי הוא יהודי, ולכן ניסה את מזלו בנסיעות הלוך ושוב על החשמלית החוצה את הגטו.

עם סיום המלחמה יצא שלמה למסע המשחזר את התחנות שבהן עבר מחופש לנאצי, נפגש שוב עם כל האנשים שחלקו איתו הגיגים מתועבים על שנאת יהודים ורצון להשמידם, מולם הנהן בלית ברירה כאשר לבו נקרע – ואמר להם את אשר על לבו. חלק מהם התנצלו, הסבירו שטעו, וחלק לא השתנו, נשארו ברשעותם. השיא היה המפגש עם נהג החשמלית. התברר כי נהג החשמלית עצמו היה יהודי... עקב מיומנותו בהפעלת קו החשמלית, השאירה אותו חברת התחבורה של ליצמנשטאט על מכונו. "בכל יום, כשנעמד מאחורי נער בלבוש נוער היטלר, רעדתי מפחד. חשבתי שעכשיו הולכים להוציא אותי מן החשמלית ולהוציאני להשמדה, אך לא העזתי לומר מילה...".

ב-1948 עלה שלמה לישראל, ובמשך שנים רבות הרצה על קורותיו בימי השואה. הוא נפטר בגיל 97.