על לא עוול בכפו: מה קרה למי שהיכה את השליח בספינה?

על חצי אי, במערבה של יוון, ניצבת העיר פטראס, העיר השלישית בגדלה ביוון. כבר מאות בשנים היא עיר סוחר, המקיימת קשרי מסחר קבועים מול נתיבי הים האדריאטי ומול איטליה. בגלות הארוכה בחרו יהודים רבים במקצוע המסחר, וכך, יחד עם מסחרם, התקבצו יהודים במשך מאות שנים בעיר פטראס. מובן שהיהודים המתקבצים היו מערים שונות וממדינות שונות. במשך השנים נוצרה בפטראס קהילה ספרדית, לצד שתי קהילות סיציליאניות, ובנוסף יהודים רבים מקהילות רבות ושונות. בכוח איזו קהילה, או איזה מנהיג, לקבוע תקנות עבור הקהל?

לפני כארבע מאות שנה קבע מנהיגם של אנשי סיציליה, ר' יוסף פורמון, כי כל יהודי פטראס צריכים להתנהג לפי הכללים שקובעים חכמי סיציליה, שהם הרוב. יהודים אחרים, ביניהם תלמידי חכמים, לא סברו כך. לדעתם יש זכות לכל קהילה להתנהל כפי דרכיה ובהתאם להוראות חכמיה. כאשר הגיעו הדברים לידי אי נעימות, שלחו הספרדים שליח אל גדול הדור, רבי שמואל די מודינא, המהרשד"ם, שחי בסלוניקי, השליח עלה לספינה היוצאת מנמל פטראס לסלוניקי עם שחר.

אך כמה גברתנים מקהילת הסיציליאנים לא הסכימו לסכן את מעמדם, הם זינקו לספינה, גררו את השליח המסכן, היכו אותו ופצעו אותו, וכדי לוודא את הצלחת משימתם גם הלשינו עליו למשטרה היוונית כי הוא גנב וזייפן, וכך מצא את עצמו השליח האומלל בבית הכלא, על לא עוול בכפו. חברי הקהילה הספרדית השתדלו עבורו ושילמו את חובו המדומה, בסך חמשת אלפים מטבעות לבנים, כדי שיוכל לצאת לחופשי. הסיציליאנים מצידם לא נחו ולא שקטו. כרוז מצידם יצא בשווקי העיר והכריז כי כל מי שסייע לשליח הספרדי יעמוד בחרם ושמתא, והעיר פטארס נבוכה.

בסופו של דבר הגיעו הדברים לאזניו של המהרשד"ם, אך בינתיים התרחש דבר נורא: האנשים שהיכו את השליח ופעלו נגדו מתו במחלות משונות. ועל כך כתב המהרשד"ם: "אותו העני אחר שיצא מן הסוהר, בא להתרעם לפני החכמים, ואין עונה אליו דבר, היות ולא היה דין למטה, היה דין למעלה! שלא מלאו שנתם שניים מן השלוחים (של הסיציליאנים) המובחר שבהם, והשני לו, גם השלישי חלה חלאים רעים, גם פה עירנו - מי שהיה בידו למחות ולא מיחה, פרע חובו תוך שנתו בעולם הזה ובעולם הבא".

אך מנהיגם של יהודי סיציליה, ר' יוסף פורמון, לא התרשם מהמעשה הנורא, ועליו כותב המהרשד"ם: "החכם הנזכר לא שת לבו לכל זה, וחושב כי מקרה הוא, ועוד ידו נטויה להחזיק במחלוקת. ובא פה שלוניקי מזויין בכתבים ובפסקיו, ובהגעתו פה רצה להראות עמי פנים בפנים". בכוונתו היתה להתווכח עם המהרשד"ם ולהתעקש על דעתו כי כל יהודי פטראס חייבים לשמוע דווקא בקולו.

מהרשד"ם התייחס אליו בכבוד, והתעלם מהעלבונות שהשית על מהרשד"ם בדרשותיו בפטראס, וכך הוא מתאר: "נודע אלינו דבריו אשר היה מטיח שם במקומו, ועם כל זה להיות מדרך הישראל לעבור על פשע, קבלתיו בסבר פנים יפות, כיוון שבא לביתי, גם ביום שבת הלכתי לבקרו, להורות כי אני בשלום עמו".

אך היחס המכבד לא עזר. ר' יוסף פורמון דיבר עם מהרשד"ם דברי חלקות, ובצאתו מבית מהרשד"ם הפיץ בכל מקום כי מהרשד"ם טעה בדין ור' יוסף ניצחו, ושכל חכמי סלוניקי הסכימו גם הם לשיטתו, ונגד מהרשד"ם.

השקר הגס הזה הדהים את מהרשד"ם. "אך יצוא יצא מפתח העיר כתב ושלח... דברי קנטורין... וכתב הסכימו עמי כל חכמי שאלוניקי אשר נשאתי ונתתי עמהם. ואני עמדתי מרעיד אמרתי מה החלום הזה, והלא מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי".

בראות מהרשד"ם את המצב, לא נותרה לו ברירה אלא להטיל את כל כובד משקלו, שכן זו לא היתה מחלוקת לשם שמים, אלא התנהגות שאינה מהוגנת והטלת אימה על הציבור. מהרשד"ם כינס את כל החכמים, וכתב תשובה ארוכה שבה הוא מתאר את כל מעללי הסיציליאנים, מנהיגיהם ושלוחיהם, ומסיים: כל קהילה כעיר בפני עצמה היא, ותשמע בקול חכמיה ומנהיגיה. והעיר פטראס צהלה ושמחה.