ג'בל אל טריק: סיפורו של ההר שהגרמנים לא הצליחו לכבוש

את שמו של ההר המפורסם – "ג'בל אל טריק", סביר להניח שכבר שמעתם.

אם משום מה אתם לא מצליחים לזהות את השם בזיכרונכם, כנראה שמעתם את שמו בהיגוי המשובש שבו הוגים האירופאים את השם – "גיברלטר", ולא את השם המקורי שלו.

טאריק בן זיאד היה מנהיג צבאי מפורסם, שהשתייך לשושלת בית אומייה המוסלמית. בשנת 711 לספירת הנוצרים נחת צבאו של טאריק בחופי דרום ספרד, בקצה חצי האי האיברי, למרגלות ההר הגדול הבולט אל תוך הים ויוצר מיצר ששולט על פתח הכניסה אל הים התיכון.

הצבא שעמד לרשותו של טאריק בשעת הנחיתה מנה בסך הכל 12,000 חיילים, ואילו הכוחות של המלך רודריק, שהתבצרו במדרונות ההר הזקוף והתלול, מנו כ-100,000 חיילים. למרות הפער הגדול, הצליח טאריק לאמץ את לב חייליו לפרוץ באומץ את שורות האויב. כוחותיו שטפו את דרום ספרד, והביסו את הצבא הוויזיגותי.

לאחר הניצחון המוחץ, החליט טאריק לקרוא את ההר הנישא השולט על כל סביבותיו על שמו – ג'בל אל טאריק – ההר של טאריק. אך במהלך השנים, האירופאים, שלא הסתדרו עם הצלילים הערביים, שיבשו את השם לגיברלטר.

הכובשים האומיים היו הראשונים שהקימו מושבה קבועה בגיברלטר, אך המושבה לא נשארה בידיהם, ובמהלך מאות השנים הבאות החליפה גיברלטר ידיים שוב ושוב. כל הממלכות באזור שאפו להשיג שליטה בהר האסטרטגי הזה, שמהווה שער כניסה ויציאה של הים התיכון.

בתקופת גירוש ספרד מכר מושל גיברלטר, אנריקה הרביעי, את שטח גיברלטר לקבוצת יהודים אנוסים, שרצו להקים בה מושבת אנוסים.

כ-4,350 אנוסים התיישבו בגיברלטר, ואף הקימו לעצמם חיל משמר פרטי משלהם. אך לאחר כשנתיים הם גורשו משם על ידי אחד הדוכסים ששלט באזור.

בשנת 1713 נאלצה ממלכת ספרד לוותר על השליטה במקום, ולמסור את גיברלטר לידי הבריטים, וזאת בעקבות הסכם שנחתם בעיר אוטרכט ההולנדית, שתפקידו היה ליצור איזון בין הממלכות באירופה ולמנוע השתלטות של ממלכה אחת על כוח גדול מידי.

הספרדים הרשעים, על אף שעברו כבר 200 שנה מאז שגירשו את כל היהודים שהיו בתחומם, עדיין לא נחה דעתם, והם דרשו מן הבריטים להכניס בהסכם סעיף שקובע כי הבריטים לא יניחו ליהודים להתיישב בגיברלטר ולקנות בה קרקעות.

אבל, עצת ה' היא תקום. כיוון שהספרדים לא נתנו לבריטים להוביל אספקה לגיברלטר דרך שטח ספרד, היו הבריטים תלויים בחסדי המרוקאים, ששכנו בצד השני של מיצר גיברלטר (מרחק של פחות מ-15 קילומטר).

המרוקאים ידעו שהעסקים פורחים בכל מקום שבו היהודים נמצאים, והם עודדו את היהודים לבוא לגור ולסחור בארצם, ולפתח את הכלכלה. כך שכל אספקת המזון של הבריטים  הייתה תלויה בחסדי הסוחרים היהודים המרוקאים, שקבלו על עצמם את העברת האספקה לגיברלטר. על ידי כך קמה לה הקהילה היהודית הראשונה בגיברלטר.

הספרדים חרקו את שיניהם בזעם, עד שבשנת 1727 הכריזה ספרד כי ההסכם מבוטל עקב אי עמידה בתנאי ההסכם, בין היתר, בגלל הגירת היהודים לגיברלטר.

הצבא הספרדי החל במצור על גיברלטר הבריטית, אך המצור נחל כישלון חרוץ, וצבאות הספרדים נאלצו לסגת כלעומת שבאו.

במשך השנים הבאות ניסו הספרדים לכבוש את גיברלטר שוב ושוב, בין היתר גם בשיתוף פעולה עם הצבא הצרפתי. אך כל ההתקפות כולן נהדפו, והמצור תמיד נכשל. קירותיו של מצוק גיברלטר תלולים כל כך וקשים לטיפוס, עד שכמעט בלתי אפשרי היה לכבוש את השטח.

בשנת 1749 כבר הוקם בית הכנסת הראשון במושבה, ובשנת 1781 הוקמו שני בתי כנסת נוספים, והקהילה היהודית במקום רק הלכה והתפתחה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה גיברלטר השטח היחיד באירופה שהיה בשליטת בעלות הברית, והגרמנים לא הצליחו לכובשו. אף על פי שהספרדים שיתפו פעולה עם השלטון הנאצי, ואפשרו לכוחות הגרמניים לנסות לתקוף את גיברלטר מתוך שטחם, נשאר השטח בשליטת בעלות הברית, ופליטים שהצליחו להימלט אליו הבטיחו את חייהם.

אך הבריטים, שחששו שספרד תצטרף ללחימה נגדם באופן אקטיבי, פינוי את רוב האוכלוסייה האזרחית ששהתה בגיברלטר בזמן מלחמת העולם.

רוב המפונים לא חזרו אחר כך לגיברלטר, וכך הצטמצמה מאוד הקהילה היהודית במקום, עד שכיום חיים בגיברלטר פחות מ-700 יהודים.