אלישע בן אבויה: הסיפור המטלטל שכל הורה צריך לדעת
שני הסיפורים האלה – ג'יימס סידיס ואלישע בן אבויה – נראים שונים: האחד בניו יורק של המאה ה-20, השני בירושלים של תקופת התנאים. אך הלקח משותף וחד: ילדים אינם מכונות שמתכנתים
שני הסיפורים האלה – ג'יימס סידיס ואלישע בן אבויה – נראים שונים: האחד בניו יורק של המאה ה-20, השני בירושלים של תקופת התנאים. אך הלקח משותף וחד: ילדים אינם מכונות שמתכנתים
כאמור, לא ברור אם באמת פגש יוסטינוס את התנא רבי טרפון, שהיה אכן בן זמנו, ואם אכן דיבר איתו. מה שברור הוא שהחיבור הוא דו-שיח דמיוני ברובו
ולא, הוא לא חוזר בתשובה. הוא לא מתיימר להבין בענייני דת, אבל בביולוגיה וגנטיקה כן, ובלתי אפשרי להתייחס אל התא החי כאל מוצר חומרי בלבד, זה מה שהתברר לו בכל שנות עבודתו
בהודעה לקיסר נופחו הדברים כאילו היהודים מתנגדים לקיסר ולשלטון הרומאי בכלל, ורוצים להילחם בו, בעוד היהודים לא עשו אלא את חובתם לפי ההלכה: אסור לקיים עבודה זרה בארץ ישראל
לגמל ישנו חבר שנושא כמעט אותו שם. אף על פי שהוא מיניאטורי, הוא בהחלט ספינה מכובדת בעלת כוח עצום יחסית למסה שלה. הוא גם מהיר יותר מהגמל הגדול, מספינת המדבר, ויש לו עוד תכונות מופלאות
אך כמשכיל, מימון לא קיבל את רוח הקודש כהסבר. הוא טען שהכל התבסס על "ידיעות שהם מקבלים מאנשי שלומם וממרגלי חרש הנפוצים בכל המקומות; מדה ידועה של בינה והכרה... יחד עם חכמת הפרצוף ועם השאלות שהם שואלים"
בנו של ראש הקהל, הנושא את השם הסמלי "אנטיוכוס", המיר את דתו, עבר צד, והחל להסית את התושבים הגויים על כך שהיהודים מתכננים לשרוף את העיר. התושבים כבר הכינו עצמם להסתערות על היהודים
רוב היצורים שמנסים להגן על עצמם משתמשים בשיטות כמו צבעי הסוואה או מחבוא, אך התמנון החקיין לוקח את העניין שלב אחד קדימה. במקום להיעלם, הוא פשוט משנה צורה ו''מעמיד פנים'' שהוא מישהו אחר
דואג האדומי ואחיתופל הגילוני, שניהם היו אויבים של דוד המלך. בנביא מוזכר רק שדואג הלשין על אנשי נוב עיר הכהנים לשאול המלך, שהם הביאו לדוד את לחם הפנים וחרבו של גלית, ובעטיו השמיד שאול את כל העיר; ואחיתופל מוזכר כיועץ חכם מאד שייעץ לאבשלום איך לנצח את דוד
זהו סיפורה המעניין של קהילת קאיפנג, קהילה יהודית בסין של ימי הביניים. אף אחד אינו יודע כיצד ומדוע הגיעו היהודים לקאיפנג הרחוקה
לאחר עשרה ימים של ניסיונות הישרדות על האי, גילה מטוס איטלקי את סימני ה-SOS שהשאירו הניצולים, ושתי ספינות מהאי רודוס יצאו לחלצם. אך האיטלקים, שהיו חלק מציר הרשע, עצרו אותם במחנה מעצר באי רודוס, שם הם שכנו במשך זמן רב באהלים ובתנאים קשים
הם שוחים נגד זרמים עזים, קופצים מעל מפלים שגובהם יכול להגיע לכמה מטרים, ונאבקים בטורפים כמו דובים, נשרים ודייגים. בדרך, גופם עובר הסתגלות מחודשת – ממים מלוחים למים מתוקים – תהליך שבו הכליות והזימים שלהם משנים לחלוטין את אופן ויסות המלחים בגוף
אריק הדין הוא פרופסור לפיזיקה. יום אחד הוא התעורר בבוקר עם שאלה טורדנית ומנקרת: מדוע אנחנו ישנים? עם שתיית הקפה של הבוקר הוא ביצע את החישוב הפשוט שמראה כי כל אדם שזוכה לאריכות ימים, ישן בערך 26 שנים מחייו. אבל למה?
חברות נוספות העסיקו יהודים בכפיה: סימנס, אגפא, בוש, אאג ועוד. במשפטי נירנברג נידונו מנהלי חלק מהחברות הללו, ורובם ככולם יצאו זכאים או נידונו לעונשים סמליים קלים. רק בשנת 1999 הואילו הגרמנים לפצות את כל אותם מאות אלפים שנוצלו בכפיה ובתת תנאים, אותם מעטים שזכו להינצל מתוך רבים עוד יותר שמתו במהלך עבודה זו
כשאנחנו מתחילים לקרוא את חומש ויקרא, מתעוררת לפעמים המחשבה: זה מסובך מאד, איך זה קשור לחיים שלנו? זה רצון ה', ואלו מצוות, ולימוד תורה. אבל זה עדיין מרגיש לנו רחוק. האמת היא שגם חומש ויקרא קרוב אלינו מאד. הוא עוסק בחיים שלנו, כאן ועכשיו
הוא קנה את כל האתים והמסננות שהיו למכירה, במחיר של סנטים ספורים. לאחר שסיים לאחסן את כלי העבודה, החל לרוץ סביב העיירה סן פרנסיסקו בקריאות: זהב בנהר! זהב בנהר! עוד לפני שנמצא גרם אחד של זהב, נעשה סמואל בראנן מיליונר: הוא מכר כל את חפירה או מסננת בעשרה דולרים...
לעכביש יש עיניים משוכללות, שזה נחמד היכן שיש אור, אבל במערות יש חושך מוחלט. איך הוא יראה את טרפו?
המיוחד ברכבל זה הוא היותו מתקפל, שכן ברגע שהירדנים היו שמים לב אליו – הם היו ממטירים עליו אש תופת. לכן הוא תוכנן כך שהכבל מתפרק ממקומו ומונח על קרקעית הגיא
סיפורם של יהודי קוצ'ין ארוך ומרתק. כמו עוד גלויות בישראל, אין תיעוד מדויק על תחילת הגעת היהודים למקום, אך ישנן מסורות מקומיות, וגם עדויות שונות ומרתקות
הם שמו לב לפתע כי המראה שהם רואים כאשר המחשב ממפה את מראה השמים, על הגלקסיות והכוכבים הפזורים בהם, דומה מאד למראה אחר שהם מכירים – למראה של המוח האנושי
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה