אוד מוצל מאש: מי היה רבי שלום בוזגלו?

בשנת ה'ת"ס (1700), בעיר סאלי אשר במרוקו, נולד בן לרבי משה בוזגלו, משושלת חכמים מפוארת. הבן הזה עתיד להיות אחד מגדולי מפרשי ספר הזוהר בכל הדורות. שמו – רבי שלום בוזגלו, ודמותו תיוותר לעד כסמל למסירות נפש לתורה, לעומק חכמת הקבלה וליכולת לשאת אש גלויות מבלי שתכלה את אור הנשמה.

כבר מילדות נמשכה נפשו לתורה ולרזיה, ובלב ערי מרוקו גדל ונתגדל אצל רבותיו: רבי חיים בן עטר הזקן, שהיה סבו של ה"אור החיים" הקדוש, ורבי אברהם אזולאי, ראש ישיבה נודע בעיר מרקש. בין חבריו נמנו מאורות הדור: רבי יעקב פינטו, הרב ישעיה הכהן ורבי יעקב גדליה – שלושה תלמידי חכמים שהשפיעו רבות על דרכו הרוחנית והלמדנית.

אלא שימיו של רבי שלום לא עברו בשלוה. בימי זעף ומצוקה גברו הרדיפות כלפי חכמי ישראל במרוקו, והוא נאלץ לעזוב את ארץ מולדתו. את כאב הגלות נשא עמו עד יומו האחרון, ולא פעם חתם על כתביו בשם "אוד מוצל מאש" – עדות חיה לייסורי הזמן והנפש.

בשנת ה'ת"ק לערך (1745) הגיע ללונדון הרחוקה – בירת הממלכה הבריטית, אשר שימשה לו מקלט של חירות ותחייה. שם שימש אב בית דין ומורה הוראה ליהדות לונדון, והמשיך לשקוד על התורה יומם ולילה. דווקא בגולה, הרחק מן המרכזים התורניים הגדולים, זרח אורו.

בימים ההם ערך את חיבורו הנודע ביותר: "מקדש מלך" – פירוש בהיר לספר הזוהר הקדוש. בשנת ה'תק"ד (1754), ראה הספר אור באמסטרדם, והיה מהפירושים הראשונים לזוהר שנדפסו באירופה. בכך נעשה זמין לראשונה לא רק לחכמי המזרח, אלא גם לחצרות החסידים, לאדמו"רים וללומדים בכל רחבי אירופה. רבני פולין, גליציה והונגריה ציטטו אותו רבות, וחוכמתו התפרסמה בכל תפוצות ישראל.

פירושו של הרב לא היה יצירה מנותקת מהעולם – אלא סיכום, עיבוד ויצירה מחודשת של מיטב המסורת הקבלית. שלושה מקורות גדולים שימשו לו בסיס:

ספר "לקט שושנים"– שחיברו חבריו, רבי יעקב פינטו ורבי ישעיה הכהן, ובה שוקעה תורתו של רבם המובהק – רבי אברהם אזולאי.

ספר "מקדש ה'" – פירושו של המקובל האיטלקי רבי משה זכות.

וליקוטים מכתבי האר"י – בעיקר במה שנוגע לפירושי הזוהר הקדוש.

הסינתזה שביצע רבי שלום בין שלושת המקורות לא הייתה טכנית בלבד – היא נבעה מראייה כוללת ועמוקה של הסוד היהודי, ולצד עומק – ניכרת בה בהירות מפתיעה.

מעבר לעיסוק בזוהר, נטל חלק גם בפולמוסים ציבוריים. בשיא המחלוקת הגדולה שבין רבי יהונתן אייבשיץ לרבי יעקב עמדין (היעב"ץ) – בנוגע לקמיעות שכתב הראשון – נשלחו אליו קמיעות מלונדון, והוא נתבקש לחוות דעתו. אף על פי שהזדהה יותר עם גישתו של ר' יהונתן, הצליח רבי שלום לשמור על לשון מכבדת, עד שהיעב"ץ עצמו כתב הסכמה נלהבת לספרו, "מקדש מלך" – מעשה לא שגרתי בימים טעונים אלה.

מלבד מקדש מלך, חיבר רבי שלום בוזגלו עוד שורת ספרים מרשימה:

כסא מלך – פירוש על תיקוני הזוהר.

הדרת הוד מלך – פירוש על ספרא דצניעותא.

הדרת פני מלך – על אידרא רבא ואידרא זוטא.

הדרת כבוד מלך – דרושים נבחרים בכתבי האר"י.

דברי שלום ואמת – חידושים על הרמב"ם, שנדפסו בלונדון בשנת תקל"ו.

לא את כל חידושיו זכה להוציא לאור בחייו. אך גם בימינו, מאות בשנים לאחר הסתלקותו, מוסדות תורניים ברחבי העולם עוסקים שוב בכתביו ומוציאים אותם לאור עולם במהדורות חדשות, מתוך הערכה גדולה לעומק חוכמתו ולבהירות לשונו.

רבי שלום בוזגלו לא זכה לסיים את חייו בארצו ובחיק עמו – אך תורתו חזרה אל תוך המחנה, והתפשטה עד שהייתה לנחלת הכלל. מבית מדרשו של מרקש – אל דפוסי אמסטרדם, מלונדון הגשומה – אל שולחנם של צדיקי הדורות. וכך, בכל דור שבו נלמד ספר הזוהר – יישמע גם קולו של "אוד מוצל מאש", ויזרח שוב אורו של מקדש מלך.