כל התכנים של יהוסף יעבץ

הילד הקטן, שיכונה בעתיד "רבא", גדל בצל ספרי התורה ולקול הוויכוחים התלמודיים שהדהדו בבית אביו. כבר בגיל צעיר היה ניכר שהוא שונה מילדים אחרים – עיניו הזוהרות בוחנות כל דבר בעולם בסקרנות עצומה, ואזניו קולטות כל מילה מהשיחות התלמודיות שהתנהלו סביבו

ב-17 ביוני 1696 הוכה העם הפולני בתדהמה: המלך יאן סובייסקי נמצא מת במיטתו. שונאי ישראל הפנו אצבע מאשימה כלפי רופאו של המלך: המלך הורעל, טענו הם, הרופא היהודי הרעיל אותו

הכל ידעו על יוסף מויאל העשיר המכובד, אבל יותר מכך פגשו ביום יום את חיים מבורת, השומר התימני החרוץ, שלא נתן שינה לעפעפיו, ועמל לפרנסתו כדי לרכוש ארבע אמות בארץ ישראל, ולכן הכרם הגדול כונה בפי כל "כרם התימני"

שלמה הסכים מיד. מדובר בפיקוח נפש. אך בהתאם לשכר, התנה איתה תנאים נוספים: "כל עוד את מיניקה את בתי – הימנעי מאכילת חזיר, נבלות, יין נסך… כל מה שתורתנו אוסרת". מגדלנה הרימה גבה – אך הסכימה. לא מתוך הזדהות, אלא כחלק מהעסקה

שם, בארץ הקודש, למד השמואל הצעיר אצל תלמידיהם של גדולי החכמים, וכיוון שבמקביל התמצא מאד ברפואה, הוא הפך לרופאו האישי של רבי יהודה הנשיא, ואף ריפא אותו ממחלת עיניים

במשך השנים הבאות ניסו הספרדים לכבוש את גיברלטר שוב ושוב, בין היתר גם בשיתוף פעולה עם הצבא הצרפתי. אך כל ההתקפות כולן נהדפו, והמצור תמיד נכשל. קירותיו של מצוק גיברלטר תלולים כל כך וקשים לטיפוס, עד שכמעט בלתי אפשרי היה לכבוש את השטח

הפנקס שכב במשך קרוב לשמונה מאות שנים באותו חדר אפלולי, מחכה בסבלנות שמישהו יגלה אותו מחדש. והיום – יש לו עדנה. תלמידי חכמים מתכופפים מעל דפיו הפגומים, מנסים לפענח את האותיות הדהויות, מתרגשים מכל מילה חדשה שהם מצליחים לקרוא

היו שראו במעשה חוניו חטא של הקמת במה, והיו שראו בכך צורך שעה. אולם ההכרעה ההלכתית נותרה ברורה – עבודת הקורבנות כשרה אך ורק במקדש שבירושלים

הפקעים נמכרים בעולם כתבלין מבוקש, הגבעולים הצעירים מתבלים יוגורט, והניצנים – לאחר שהמרירות סולקה מהם בבישול קצר או השריה – מוגשים כבושים בחומץ או במלח. אפילו תעשיית הקוסמטיקה מצאה בו עניין

הזמנים לא היו פשוטים, אבל כל משתתפי הפגישה ידעו היטב למה הם מכניסים את עצמם. מעליהם, ברחוב, הדהדו נקישות המגפיים של שוטרי משטר וישי – השלטון הצרפתי החדש ששיתף פעולה עם הנאצים

לתדהמת כל העומדים על הסיפון, החלו המשחתות להתקרב זו אל זו במהירות, ותוך כמה שניות נגחו שתי המשחתות באקסודוס בעוצמה רבה משני הכיוונים, עד שהאונייה חישבה להישבר

למרות גילו הצעיר, תלמידי חכמים זקנים ממנו בעשרות שנים נהגו בו כבוד רב. קרובו, המהרש"ל, כתב עליו דברים מרשימים: "מי לנו גדול ממר שהלכה למשה מסיני, ועתה ראוי לומר עליך: ממשה עד משה לא קם כמשה, ואף לך הממלכה מעטרת מלכם"

הוא גדל בבית המדרש "עץ חיים", שייסד רבי מנשה בן ישראל, ולמד אצל ראש הישיבה – הגאון רבי שאול מורטירה. אך לא הסתפק משה בתורת הנגלה בלבד, וביקש לטעום את טעמי הסוד

באישון לילה תקפו המורדים את חיל המצב הרומי בעיר, השתלטו על נשקו והתפשטו לעבר טבריה ולוד – מרכזים יהודיים ותעשייתיים בולטים. גם בירושלים הצליחו להכות את החיל הרומי הזעיר שישב בעיר ולכבוש אותה לזמן מה

כך נרקמה ידידות בין שניים מגדולי הרוח של ימי הביניים. האבן עזרא עלה ממקומו לרמרו, ורבנו תם ערך לו קבלת פנים חגיגית. ולכבוד המעמד, חיבר ראב"ע פיוט

רבי שמעון לביא היה תלמיד חכם עצום, אך גם ענוותן מופלג. במקומות ספורים בלבד בפירושו על ספר הזוהר, הוא מזכיר את רבו שלימדו רזי תורה – מבלי לנקוב בשמו, כאילו סוד כמוס עובר כאן בשקט בין הדורות

האולם הגדול של בית המדרש היה מלא מפה לפה. רבנים בגלימותיהם, סופרים עם מגילות קלף, נציגי קהילות, דרוכים קולם. ואז קם איש מרשים מאוד, בעל הדרת פנים ועיניים יוקדות בלהט של חכמה. קולו היה עמוק וצלול, וכאשר החל להקריא את דבריו, השתרר שקט מוחלט. היה זה רבי יהושע ולק כהן

מי היא הייתה, מה ידוע עליה, ומדוע זכתה להערכה רבה כל כך מרבני מרוקו? הכירו את סיפורה של פריחא בת אברהם בן אדיבה

רבי יהודה בן אשר, סוחר בדים מצליח, פגש יום אחד בשוק את רבי אליעזר בן יעקב, רופא נודע בקהילה. שני הידידים החליטו לחזק את קשריהם באמצעות שידוך בין ילדיהם הקטנים – בתו הצעירה של רבי יהודה, רחל, ובנו הצעיר של רבי אליעזר, שמואל

כאשר נכנס הרבי לבית הכנסת בבוקרו של יום הכיפורים, הוא הבחין בחייל חסר הנעליים, נעצר על ידו ואמר לו: חייל המשרת בצבא חייב להקפיד על לבישת מדים. הנעליים הן חלק מן המדים, ועליך לנועלן גם ביום הכיפורים