כל התכנים של יהוסף יעבץ

כאשר נכנס הרבי לבית הכנסת בבוקרו של יום הכיפורים, הוא הבחין בחייל חסר הנעליים, נעצר על ידו ואמר לו: חייל המשרת בצבא חייב להקפיד על לבישת מדים. הנעליים הן חלק מן המדים, ועליך לנועלן גם ביום הכיפורים

הוא ידע: היום, לא יוכל. לא שמונה עשרה. אין לו לא קשב ולא ריכוז. האם יבטל תפילה? חלילה. בלחש, בקול כמעט בלתי נשמע, החל לומר את הביננו – תפילתו של רבו, שמואל

בהקיצו, הבין הרבי את גודל השעה. בשבת הקרובה, בעת התפילה, פצח לפתע בניגון מעולם אחר – שיר שלא נשמע מעולם, ואיש מהקהל לא הצליח לשוב ולזמר אחריו. אך באותה השירה הייחודית, בעצם הסיפור שסופר והאזנה שהדהדה – נושעה הנשמה ההיא, והצליל נשמע שוב בעולם. מי הוא האיש שצליליו הצילו נשמות, ותפילתו הפיחה חיים גם בעולמות העליונים?

בתוך שנים מעטות בלבד כבר הספיק לחבר את ספרו הראשון בתורת הסוד – פרדס רימונים, ספר יסוד בקבלת הראשונים. שמו החל מתפרסם, וחכמים ומקובלים ממרחקים עלו לרגל אליו כדי לזכות ללמוד ממנו. בין תלמידיו נמנה מי שעתיד להיות מגדולי המקובלים בכל הדורות – רבי חיים ויטאל

לפתע נדלקו מאות אורות במרחק, ושאגת מנועי מטוסי הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) מילאה את השקט. הכוח לא נחשף; להפך, הם הגיעו בדיוק בזמן לנחיתת מטוס גרמני

המציאות הזו יצרה מצב בעייתי: מצד אחד, השידוכים כללו התחייבויות כספיות משמעותיות – נדוניה, מועד הנישואין, מקום המגורים. מצד שני, כל אחד מהצדדים יכול היה לחזור בו מהשידוך ולהשאיר את בן זוגו לפני שוקת שבורה, בלי שום מחיר משפטי

בצפת, באותם ימים, נתקבצו גדולי ישראל, ובמרכזם הרמ"ק – רבי משה קורדובירו, ענק בתורה ובסוד, אשר תלמידים רבים שתו בצמא את דבריו. רבי אברהם הצעיר נמשך אליו כאל מגנט. ראה בו את מקור כל חוכמתו, את השמש, והוא עצמו – ירח – רק משיב את האור שהשמש מקרינה עליו

היא קטנה, באורך של כ־4 סנטימטרים בלבד, ומבלה את רוב חייה בשיחים, בעצים נמוכים ובקרבת מקורות מים. למרות המראה התמים והגודל הזעיר – היא מחזיקה באחת היכולות הפיזיולוגיות המרשימות ביותר שנצפו בטבע

לקראת סוף השנה, עם התרבותן של פעולות ההתנגדות של המחתרת הדנית, שפעלה נגד כל נוכחות גרמנית בדנמרק, פקעה סבלנותם של הנאצים, והם הכריזו על פיזור הממשלה הדנית, והשלטת משטר צבאי גרמני. כעת יכלו הנאצים לבצע את עיקר תאוותם - החלת ה"פתרון הסופי" על יהודי דנמרק

למשך שנה ועשרה חודשים בלבד חי רבי חיים בצלו של האר"י. אך בתקופה קצרה זו העניק לו רבו את כל סודות תורתו. האר"י עצמו סמכו לכתוב את דברי סתריו – מה שלא נתן לשום תלמיד אחר. הוא אף אמר לו, בלשון ברורה וחדה: "כל ביאתי לעולם – בשביל ללמדך את חכמת הקבלה"

הוא תפס את אופניו ודהר לעיר וום לדווח על האסון, חולף על פני עוד גופות – אנשים, בקר, ציפורים – כולם מתים באותו אופן מסתורי. תוך יומיים, צוותי רפואה וחוקרים מקומיים ובינלאומיים הגיעו לכפר. השמועות התפשטו: האם זו מתקפת טרור? רעל באגם?

דווקא באותם ימים עלתה דמות בלתי צפויה. שמו היה יניי. לא כהן ולא נשיא, אלא משורר. פייטן. הוא לא נאבק בחרב, אלא במילים. בשירה. יניי היה הראשון שהכניס חריזה לפיוט העברי, והוא גם היה מהראשונים שחתם את שמו בשיריו

בעודם שקועים בדרשה, נשמעו לפתע קולות תופים ופרסות סוסים שועטים. הדלתות נפרצו בבת אחת, ובית הכנסת הוצף בצלבנים חמושים – צרפתים רכובים על סוסים אדירי קומה, עטויי שריונות ברזל מבהיקים, ובגדים אדומים רקומים בצלבים לבנים

בירושלים מצא ייעוד חדש - מלחמה נמרצת בתנועת השבתאות. יחד עם חבריו נאבק בשבתי צבי ובמבול הטומאה ששטף את העולם היהודי

הוא היה קיסר אכזרי ומגלומן. לא היה סוף לתאוות הבצע, השלטון והכבוד שלו. אבל  הכל התגמד מול מה שהוא התחיל לרצות לקראת סוף חייו – הוא פיתח אובססיה למציאת שיקוי אלמוות

בגוף באורך 3 מילימטרים בלבד, בלי עוקץ, בלי שריון מרשים ובלי מראה מאיים, היא חוללה שואה אקולוגית שקטה אך עיקשת, הרסה מערכות טבעיות, חקלאות ואף חדרה למטבחים ולפחי האשפה שלנו. זהו סיפורה של הלוחמת הלא-סבירה, ששלטונה חוצה אוקיינוסים ויבשות

בתחילת 1943 החליטו הנאצים לחסל את גטו קרקוב. כל היהודים שהוכרו ככשרים לעבודה רוכזו במחנה פלאשוב, שנוהל על ידי הנאצי המרושע אמון גת, ושאר יהודי הגטו – נשלחו להשמדה. שינדלר גמר בלבו לנסות ולהציל כמה שיותר יהודים על ידי העבודה במפעלו

והיה רב הקהילה מרים את הספר היקר, עטוף בכריכת עור מהוהה אך מכובדת, פותחו ביראה, ומכריז: "נפנה נא אל ספר מנהגים דק"ק וורמיישא!". וכך, כל שאלה, קטנה כגדולה, זכתה למענה מדויק בספרו של האיש שמנהגיו נעשו מופת בקהילות אשכנז: רבי יוזפא שמש

ר' ברוך השיב כי הבית אינו שייך ליתום כלל, אלא הוא נכס מלוג של אשתו, דבורה, שקיבלה אותו מנכסי משפחתה עוד לפני נישואיהם. הוא מוסיף שאשתו אוסרת עליו לדון על הנכס בשמה, ולפיכך, אין לו רשות לעמוד לדיון כלל. אם ר' אלעזר מבקש לברר את הבעלות – עליו לפנות אל דבורה בעצמה

על הנייר – מדובר במעמד קדוש, רוחני, כמעט נבואי. בפועל? לפחות במאה החמש־עשרה, זו הייתה תחרות פרועה בין אלו שהצליחו לגייס את הרוב המבוקש. ואיך משיגים את הרוב? פשוט מאוד: מבטיחים מִנוּיים, מעניקים הטבות, משחררים מעטפות, ולוחשים לחישות מהסוג שלא כתוב באף ספר תפילות. ובאותה תקופה – העניינים החלו לצאת משליטה