כל התכנים של יהוסף יעבץ

מאז תחילת שליחותו בפרשת שמות, שמו של משה רבנו מופיע בעקביות בכל הפרשות. בפרשת תצוה הוא פועל, מצווה, ממנה ומבצע - אך שמו איננו נזכר. מדוע?

יש בעולם הדגים יצורים בעלי תכונות מופלאות שאין לאף יצור אחר בעולם החי, אפילו לא לאדם, והם באמת דגים בעלי מזל. בכתבה זו נעסוק בחלק מהתכונות של היצורים המופלאים האלו

שמן נוצר מתוך תהליך של לחץ, אך התוצאה היא אור. השמן עצמו איננו מאיר; הוא מזין את האש. כך ישראל, וכך המקדש. תפקידם להזין את האש של הרוחניות שבוערת בעולם ולחזק אותה

במלחמת שאול בעמלק הנביא הוכיחו על שלא ציית לדבר ה' בשלמות. שאול אכן חטא, ובגלל זה ירד ממלכותו, אבל אין לשכוח גם את פרשת גדולתו ותפארתו, היותו משיח ה' ולוחם מלחמות ה'

תנועת המוסר לא ביקשה להחליף את התורה, אלא להוסיף לה ממד של עבודה פנימית שיטתית: חשבון נפש, התבוננות, לימוד ספרי מוסר ולעיתים אף תרגולים רגשיים של יראה והכנעה. אבל כאן בדיוק נולדה ההתנגדות

לא עצמות, לא שיניים, לא שלדים קשיחים – אלא רישומים עדינים של יצורים רכים, כאילו הטבע עצמו הטביע זיכרון של חיים שנעלמו מבלי להשאיר צאצאים ברורים. זהו עולם האדיקאר – תעלומה ביולוגית שמסרבת להתיישב בנוחות עם כל מה שחשבנו שידענו על מבנה החיים

הוא מתקרב אל קן הנמלים, נוגע במקורו בקרקע, ולעיתים אף מרים נמלה ומעביר אותה בזהירות אל נוצותיו. הנמלים עולות, זוחלות בין הנוצות, נצמדות לעור, והעורב מקבל את ה"ייסורים" באהבה. למה?

כך הופך פרט קטן בפסוק לסיפור עמוק על טראומה, ריפוי וחמלה. יוסף, רגע לפני האיחוד הגדול, מגלה רגישות יוצאת דופן: הוא מבין שאביו לא רק צריך לדעת שהוא חי, אלא גם ללמוד מחדש איך לחיות

בימי שלמה המלך נבנה המקדש הראשון, ועמו נבנה כלי מים חסר תקדים בהיקפו – "הים של שלמה". מכיור קטן – נעשה ים

הרש"ר הירש רואה במשכן תבנית חינוכית שמטרתה לעצב תודעה, להעמיד מרכז ערכי לחיים ולהכשיר את האדם לחיים שיש בהם השראה מתמדת

הציפייה של הקורא לקרוא תיאור כללי של בניין יפה ומרשים, מלא בכסף וזהב, היא ציפייה לריגוש. וואו, איזה יופי! וואו, כמה עושר! אבל המטרה של המשכן אינה לעורר ריגוש. הוא אכן מלא ביופי ובעושר, אבל אנו לומדים עליו בדרך לימוד, כמה הוא מדויק ומתוכנן לפי הוראות התורה

אחד מסימני ההיכר של בית יהודי הוא קידוש בשבת. נזכיר את ההלכות הבסיסיות של הקידוש, שיש להן חשיבות כדי לצאת ידי חובה, שכן גם אם אדם עושה קידוש מתוך כבוד למסורת, כדי שייחשב לקידוש מבחינה הלכתית יש להקפיד על כמה הלכות חשובות

הצורה שבה התורה מתארת את בניית המשכן מלמדת אותנו, כי היא רואה את המשכן כעולם קטן. כשם שהקב"ה ברא את העולם בדרך מסוימת, כדי להושיב בו את האדם – האדם בונה את המשכן בדרך דומה מאוד, כדי להשכין בו את השכינה. מדוע כל זה חשוב?

חודש אדר תופס מקום מיוחד בעבודת המוסר, שכן הוא מביא אתגר גדול של "מרבין בשמחה". איך מגיעים לשמחה אמיתית?

חודש אדר הוא החודש השנים עשר, החותם את מעגל הזמן ומכין את הקרקע להתחדשות הבאה אחריו. זהו החודש שבו עניינים מתעצמים ומקבלים נפח, חודש של תנועה וגדילה

התורה מחמירה באיסור מיוחד בעניין בדי הארון, ומצווה: "עשית בדים עצי שטים וצפית אותם זהב. והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון, לשאת את הארון בהם. בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו", (שמות כ"ה). ישנו איסור מיוחד להסיר את הבדים מן הארון. מדוע?

בשנים האלו, בהיותו בין אנשים פשוטים, חלקם פושעים, עלה במוחו רעיון כיצד להסביר את חכמת הקבלה באמצעים הגיוניים, כך שיהיה אפשר להסביר אותה גם לאנשים פשוטים. הרעיון היה מהפכני, אבל הוא נשאר במוחו, בין כתלי הכלא האכזרי

הבית שבו פעל בית המרקחת נבנה בשנותיה הראשונות של שכונת מחנה יהודה. אליעזר אופלטקה, רוקח שעלה מפראג, הקים את בית המרקחת בקומת הקרקע, בעוד הוא עצמו מתגורר בקומה השנייה. כך פעל המקום במשך עשרות שנים, כחלק בלתי נפרד מן המרקם הירושלמי של פעם

מתחת לגבעת גיר תמימה למראה, נחצב בשקט אחד הפרויקטים המטורפים ביותר שיצאו מהדמיון החולני של המשטר הנאצי: תותח-על באורך של יותר מ-100 מטר, קבוע בזווית לעבר לונדון, שנועד להמטיר על הבירה הבריטית מאות פגזים ביום ממרחק של יותר מ־150 קילומטר. זה היה ה-V3, "נשק הנקם" השלישי של היטלר

לכיש הייתה אחת הערים המבוצרות המרכזיות של יהודה, שנייה בחשיבותה לירושלים. בתקופת המצור הבבלי שימשה לכיש קו הגנה דרומי חשוב, והייתה בקשר רציף עם ירושלים ועם ערי מבצר נוספות