היסטוריה וארכיאולוגיה
המזימה הסודית של הנאצים להרעלת יהודים: כך סוכל מבצע אטלס
היחידה יצאה לדרכה בספטמבר 1944, כשהיא מצוידת בנשק קל, מפות, מכשירי קשר, שקי כסף ובעיקר – הם נשאו איתם 10 קופסאות שהכילו רעל מסיס במים, כאשר כל קופסה הכילה רעל בכמות שמספיקה להרוג 25,000 בני אדם
- יהוסף יעבץ
- פורסם ב' אב התשפ"ה

סיפורו של מבצע אטלס הוא אחד מהפרקים המרתקים והפחות מוכרים של תקופת מלחמת העולם השנייה, שבו נחשפה מזימה נועזת של גרמניה הנאצית לפגוע ביישוב היהודי בארץ ישראל באמצעות הרעלה המונית. הסיפור שוזר בתוכו אלמנטים של תעוזה ומזל, והוא מהווה דוגמה נוספת למאבק הקיומי של העם היהודי בתקופה קשה זו.
הסיפור מתחיל בשנת 1944, כאשר גרמניה הנאצית מחפשת דרכים לפגוע בבריטניה ובבעלות בריתה במזרח התיכון. אחת המטרות הייתה לפגוע ביישוב היהודי בארץ ישראל, שראה צמיחה והתפתחות בתקופת המלחמה, ובכך להעסיק את הכוחות הבריטיים באזור, ולהחליש את יכולת הלחימה הבריטית במזרח התיכון.
לצורך כך, הגרמנים יזמו את מבצע אטלס, שכלל בין היתר תוכנית להרעלת מקורות המים של היישוב היהודי בארץ ישראל באמצעות חיידקים קטלניים.
מבצע ההרעלה תוכנן בעבר על ידי המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני, במטרה להתסיס את הערבים למרד כללי נגד היהודים. כעת החליטו הגרמנים לאפשר לו להוציא את התוכנית אל הפועל.
אל חוסייני הטיל את ביצוע המשימה על יחידה מובחרת של חיילי קומנדו גרמנים. היחידה פעלה תחת פיקודו של קורט וילנד, קצין גרמני שנולד בארץ ישראל במושבה הטמפלרית "שרונה", ובשנת 1936 נסע לגרמניה והתגייס לשורות הוואפן אס אס.
היחידה כללה חמישה אנשים, בהם שני ערבים-פלסטינים, חסן סלאמה ועבד א-לטיף, שהיו ידועים בקשריהם עם הנאצים ובשנאתם ליישוב היהודי, ושני טמפלרים נוספים מהמושבה "וולדהיים".
המשימה שהוטלה עליהם הייתה להטיל מכלים עם חיידקים קטלניים למקורות המים המרכזיים של היישוב היהודי, ובכך לגרום למגיפות ולהרוגים רבים. בנוסף, הם תכננו לפגוע גם בתחנת הכוח ההידרואלקטרית שבנהריים, ובצינור הנפט שעבר בארץ עד חיפה.
היחידה יצאה לדרכה בספטמבר 1944, כשהיא מצוידת בנשק קל, מפות, מכשירי קשר, שקי כסף ובעיקר – הם נשאו איתם 10 קופסאות שהכילו רעל מסיס במים, כאשר כל קופסה הכילה רעל בכמות שמספיקה להרוג 25,000 בני אדם.
הם עלו על מטוס מבצר מעופף, שנלקח כשלל מן הכוחות האמריקאים, והוצנחו ממנו ליד יריחו, באזור וואדי קלט.
אך מיד עם צניחתם, החלו התקלות לבוא בזו אחר זו.
הכוח לא הצליח לחבור יחד, ורוב הציוד שהוצנח עמם התפזר על פני השטח. בנוסף, חסן סלאמה נפצע ברגלו במהלך הצניחה, ומיד עם צניחתו הוא נפרד מן הכוח והתקדם לכיוון ירושלים.
חסן סלאמה הגיע ליישוב קטן על יד הכפר קולה, שם היה מקום הולדתו, ובו מצא רופא שיטפל בפציעתו. שאר חברי החולייה נשארו באזור וואדי קלט, והתחבאו במערה.
לרוע מזלם, הם לא הצליחו למצוא את אחד מהשקים שהוצנחו עמם והתפזרו בשטח. עד מהרה נמצא השק על ידי הנערים הבדואים שהסתובבו באזור, שנדהמו למצוא בתוכו כסף רב, אקדח ותחמושת.
השמועה על מטבעות שמסתובבים בהרים, פשטה עד מהרה בכל העיר יריחו, והגיעה לאוזניה של המשטרה הבריטית.
מפקד מחוז ירושלים, פאיז ביי אידריסי, הורה על חיפושים נרחבים בוואדי קלט. בעיתונות התפרסמה הודעה שביקשה מכל מי שבידו מידע שיכול להועיל לתפיסתם של הצנחנים האלמונים, לבוא ולמסור אותו למשטרה.
עבד א-לטיף, שהסתתר במערה, הצליח ליצור קשר עם שני שוטרים בריטים ערבים, שהיו בין המחפשים אחרי המסתתרים, והשניים סיפקו לו מים ומזון, וכן מידע על המתרחש בחוץ.
אך אידריסי, מפקד משטרת ירושלים, חשד בשוטרים הערביים, והורה לעקוב אחריהם. ואכן, בתאריך 16 באוקטובר, נתפסו במערה עבד א-לטיף ושני הגרמנים שהסתתרו איתו, והם נכנעו ללא קרב. חסן סלאמה והגרמני הנוסף לא היו במערה.
לאחר תום המלחמה, בשנת 1946, ניסה הגרמני השני ליצור קשר עם בני משפחתו במושבת הטמפלרים, דבר שגרם מיידית למעצרו.
חסן סלאמה עוד הספיק להשתתף בהתקפה הראשונה שביצעו הערבים במלחמת העצמאות. הייתה זו התקפה שבוצעה על אוטובוס אגד באזור פתח תקווה, ערב הודעת האו"ם על תכנית החלוקה. בהמשך המלחמה הוא נהרג בקרב מול לוחמי האצ"ל, על יד מקורות הירקון.
כאז כן היום, הקב"ה שומר על עמו ישראל, ומפר את עצת אויביהם, כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.




