כל התכנים של יהוסף יעבץ

זה תיאור של שור הבר, הג'אמוס השוכן בימת החולה. אם השור שאנו מכירים, המצוי ברפת, נראה כמו פרה, רק שקרניו גדולות מעט יותר, הרי ששור הבר הוא יצור עצום ומפחיד

כמה גברתנים מקהילת הסיציליאנים לא הסכימו לסכן את מעמדם, הם זינקו לספינה, גררו את השליח המסכן, היכו אותו ופצעו אותו, וכדי לוודא את הצלחת משימתם גם הלשינו עליו למשטרה היוונית כי הוא גנב וזייפן, וכך מצא את עצמו השליח האומלל בבית הכלא, על לא עוול בכפו

כך מחזיר אותנו קטע גניזה, שהתגלה באופן מופלא, אלף שנים לאחור, ומספק לנו הצצה על התמודדות עם המוות והשאלות האמוניות הכרוכות בו

מי היה האיש הרך לבב, שלא היה מסוגל לשאת צער של יהודי אחר, וציווה את בניו אחריו להצטער בצערו של כל יהודי?

"תחילת שחרורנו, או חלילה, תחילת אובדננו", כתבה הדסה אביגדורי ביומנה. היומן נכתב בתקופת מלחמת העצמאות, על פיסות נייר ובדלי סיגריות, כל מה שיכלה להשיג בתנאי המלחמה

הילד הקטן, שיכונה בעתיד "רבא", גדל בצל ספרי התורה ולקול הוויכוחים התלמודיים שהדהדו בבית אביו. כבר בגיל צעיר היה ניכר שהוא שונה מילדים אחרים – עיניו הזוהרות בוחנות כל דבר בעולם בסקרנות עצומה, ואזניו קולטות כל מילה מהשיחות התלמודיות שהתנהלו סביבו

ב-17 ביוני 1696 הוכה העם הפולני בתדהמה: המלך יאן סובייסקי נמצא מת במיטתו. שונאי ישראל הפנו אצבע מאשימה כלפי רופאו של המלך: המלך הורעל, טענו הם, הרופא היהודי הרעיל אותו

הכל ידעו על יוסף מויאל העשיר המכובד, אבל יותר מכך פגשו ביום יום את חיים מבורת, השומר התימני החרוץ, שלא נתן שינה לעפעפיו, ועמל לפרנסתו כדי לרכוש ארבע אמות בארץ ישראל, ולכן הכרם הגדול כונה בפי כל "כרם התימני"

שלמה הסכים מיד. מדובר בפיקוח נפש. אך בהתאם לשכר, התנה איתה תנאים נוספים: "כל עוד את מיניקה את בתי – הימנעי מאכילת חזיר, נבלות, יין נסך… כל מה שתורתנו אוסרת". מגדלנה הרימה גבה – אך הסכימה. לא מתוך הזדהות, אלא כחלק מהעסקה

שם, בארץ הקודש, למד השמואל הצעיר אצל תלמידיהם של גדולי החכמים, וכיוון שבמקביל התמצא מאד ברפואה, הוא הפך לרופאו האישי של רבי יהודה הנשיא, ואף ריפא אותו ממחלת עיניים

במשך השנים הבאות ניסו הספרדים לכבוש את גיברלטר שוב ושוב, בין היתר גם בשיתוף פעולה עם הצבא הצרפתי. אך כל ההתקפות כולן נהדפו, והמצור תמיד נכשל. קירותיו של מצוק גיברלטר תלולים כל כך וקשים לטיפוס, עד שכמעט בלתי אפשרי היה לכבוש את השטח

הפנקס שכב במשך קרוב לשמונה מאות שנים באותו חדר אפלולי, מחכה בסבלנות שמישהו יגלה אותו מחדש. והיום – יש לו עדנה. תלמידי חכמים מתכופפים מעל דפיו הפגומים, מנסים לפענח את האותיות הדהויות, מתרגשים מכל מילה חדשה שהם מצליחים לקרוא

היו שראו במעשה חוניו חטא של הקמת במה, והיו שראו בכך צורך שעה. אולם ההכרעה ההלכתית נותרה ברורה – עבודת הקורבנות כשרה אך ורק במקדש שבירושלים

הפקעים נמכרים בעולם כתבלין מבוקש, הגבעולים הצעירים מתבלים יוגורט, והניצנים – לאחר שהמרירות סולקה מהם בבישול קצר או השריה – מוגשים כבושים בחומץ או במלח. אפילו תעשיית הקוסמטיקה מצאה בו עניין

הזמנים לא היו פשוטים, אבל כל משתתפי הפגישה ידעו היטב למה הם מכניסים את עצמם. מעליהם, ברחוב, הדהדו נקישות המגפיים של שוטרי משטר וישי – השלטון הצרפתי החדש ששיתף פעולה עם הנאצים

לתדהמת כל העומדים על הסיפון, החלו המשחתות להתקרב זו אל זו במהירות, ותוך כמה שניות נגחו שתי המשחתות באקסודוס בעוצמה רבה משני הכיוונים, עד שהאונייה חישבה להישבר

למרות גילו הצעיר, תלמידי חכמים זקנים ממנו בעשרות שנים נהגו בו כבוד רב. קרובו, המהרש"ל, כתב עליו דברים מרשימים: "מי לנו גדול ממר שהלכה למשה מסיני, ועתה ראוי לומר עליך: ממשה עד משה לא קם כמשה, ואף לך הממלכה מעטרת מלכם"

הוא גדל בבית המדרש "עץ חיים", שייסד רבי מנשה בן ישראל, ולמד אצל ראש הישיבה – הגאון רבי שאול מורטירה. אך לא הסתפק משה בתורת הנגלה בלבד, וביקש לטעום את טעמי הסוד

באישון לילה תקפו המורדים את חיל המצב הרומי בעיר, השתלטו על נשקו והתפשטו לעבר טבריה ולוד – מרכזים יהודיים ותעשייתיים בולטים. גם בירושלים הצליחו להכות את החיל הרומי הזעיר שישב בעיר ולכבוש אותה לזמן מה

כך נרקמה ידידות בין שניים מגדולי הרוח של ימי הביניים. האבן עזרא עלה ממקומו לרמרו, ורבנו תם ערך לו קבלת פנים חגיגית. ולכבוד המעמד, חיבר ראב"ע פיוט