הנאצי שביקש שלום - ושילם על כך מחיר כבד

באוגוסט 1939, כאשר אירופה הייתה על סף תהום, חתמו נציגי גרמניה הנאצית וברית המועצות על הסכם מפתיע – "הסכם אי התקפה", הידוע גם כ"הסכם ריבנטרופ-מולוטוב".

ההסכם, שנחתם בין שרי החוץ יואכים פון ריבנטרופ וויאצ'סלב מולוטוב, קבע כי שתי המעצמות לא תתקופנה זו את זו, ומצב הרגיעה ביניהן יישמר.

אך מאחורי החיוכים הדיפלומטיים ולחיצות הידיים הסתתר דבר מה אפל יותר: ההסכם כלל נספח סודי שבו חולקו מזרח אירופה ופולין לשני אזורי שליטה, שיתחלקו בין שתי המעצמות. הייתה זו עסקה קרה ותועלתנית, ולא שלום אמיתי, אלא פסק זמן לחימוש, לתכנון ולבסוף להתקפה.

במערב חשדו כי היטלר, שחילק כך בקור רוח את מזרח אירופה, איננו מתכוון לקיים באמת את מצב הרגיעה בינו לבין ברית המועצות, אך סטלין האמין שהיטלר חפץ באמת בשלום.

סטלין סירב לשמוע לאזהרות, גם כשמידע הגיע אליו משלושה כיוונים שונים – מהבריטים, מהמרגל ריכרד זורגה שהיה בטוקיו, ואפילו מדיפלומטים נאצים מתוסכלים. כולם התריעו: היטלר אינו מתכוון לשמור על ההסכם לאורך זמן, ברית המועצות תותקף. אך סטלין, שבנה את מערך ההגנה של קו הגבול החדש שנקבע בעקבות ההסכם, סירב להאמין. מבחינתו, לא הייתה סיבה להפר את ההסכם.

בעיני היטלר, לעומת זאת, ההסכם היה לא יותר מאשר טקטיקה – אמצעי להרוויח זמן ולשפר עמדות לקראת המתקפה הגדולה.

ואכן, ב-22 ביוני 1941 פתחה גרמניה במבצע ברברוסה – הפלישה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית עד אז. הצבא הגרמני פלש לשטחי ברית המועצות במתקפה רצחנית, חוצה גבולות ומהירה. סטלין היה המום ואבוד, והצבא הסובייטי המופתע נדם לימים אחדים. לא רק עוצמת היקפה של המתקפה הפתיעה אותו – אלא עצם קיומה.

אולם סיפור הונאת השלום לא נעצר כאן.

בעקבות תכנוני הפלישה לברית המועצות, התעוררה בקרב חלק מן ההנהגה הנאצית חרדה מפני מלחמה בשתי חזיתות. מלחמת העולם הראשונה עוד עמדה בצל התודעה, ומי שבעיקר חשש מהתסריט הזה, היה רודולף וולטר הס – סגן הפיהרר (להבדיל מרודולף פרנץ הס, מפקד מחנה אושוויץ, מי שהגה את רעיון ההרעלה בגז ציקלון B) – האיש שכתב לצד היטלר בזמן שהיה בכלא את ספרו הנורא "מיין קמפף", וזכה למעמד נכבד במפלגה הנאצית, אבל היה גם טיפוס תימהוני ומנותק יותר מהאחרים.

במאי 1941, חודש בלבד לפני תחילת מבצע ברברוסה, קיבל הס את ההחלטה המוזרה והנועזת: הוא יטוס לבדו בסודיות מוחלטת לבריטניה, ינחת שם ויציע לממשלת בריטניה הסכם שלום. כוונתו, ככל הנראה, הייתה להשיג הבטחה לשקט בחזית המערב, ואולי אפילו לשיתוף פעולה עקיף, כדי לאפשר לגרמניה להפנות את כל משאביה למלחמה נגד ברית המועצות.

הס המריא במטוס מסוג ספיטפייר קל, צנח מעל סקוטלנד, ונלכד מיד בידי הבריטים.

הבריטים היו מבולבלים מעט מהצעתו המפתיעה ומהאופן שבו היא הוצעה, אך הם לא הסכימו בשום פנים ואופן לקבל את הצעתו. וינסטון צ'רצ'יל סירב להיכנס למשא ומתן. בשונה מסטאלין, הוא לא סמך כלל על היטלר, ושאף להכניס גם את ארצות הברית למלחמה, כדי להביס את גרמניה לחלוטין.

הס נכלא תחילה כ"שבוי מיוחד", ובהמשך הועמד לדין במשפטי נירנברג. במהלך שבתו בכלא הוא הלך ונעשה מטורף יותר ויותר, ומחמת כך הוא לא הוצא להורג – אך נידון למאסר עולם.

בשנת 1987, כאשר היה הס בן 93, הוא נמצא תלוי בתאו. הדעות בין החוקרים חלוקים אם הוא התאבד, או שסוכנים בריטים חיסלו אותו בעודו בכלא, כדי שלא יגלה תוכניות סודיות ששמע בזמן מעצרו בבריטניה.

אך סופו המוחלט של הסיפור עדיין לא הגיע. בעקבות הפיכת קברו למוקד עלייה לרגל עבור קיצונים נאציים, הוחלט בשנת 2011 להוציא את גופתו מקברו. עצמותיו הוצאו, נשרפו, ואפרו פוזר בים ללא ציון מקום, אפילו מצבה לא נשארה ממנו.

כך הסתיים סיפורו של האיש שביקש שלום, אך לא למען שלום. הסכם ריבנטרופ-מולוטוב והשליחות של הס היו שני צדדים של אותה מטבע רעילה – מטבע של מניפולציה, של אשליה, של ניסיונות לנהל מלחמה באמצעות שקרים.

אבל מילים אינן עוצרות כדורים, והסכמים ללא כוונה טהורה – דינם להישבר, ולקבור תחתיהם את מאמיניהם.