המיאון שהביא את התורה לפולין: מי היה רבי יעקב פולק?

אל בית הדין שבפראג נכנס זוג צעיר מאוד – היא נערה עדינה, פניה שותקות ומבטה נעוץ ברצפת העץ; והוא תלמיד חכם צעיר, בגדו צנוע ותלתליו שחורים. הנערה, סולקה שמה, הייתה יתומה מאב – ואחיה ואמה השיאוה לו, לרבי דוד צנר, עוד בקטנותה. הם חשבו שעשו לה טובה. אך השנים נקפו, והנישואין לא עלו יפה.

עתה, משהתבגרה מעט, ביקשה להיפרד. הוא – שחשב שאולי אם תגדל עוד תשוב בה – ביקש לעכב, למשוך את הגט, אולי לדחות, אולי לשכנע. הוויכוח הפך לצעקה. בבית הדין השתררה מהומה.

הדלת נפתחה – ובצעדים שקטים נכנס רבי יעקב פולק. שתק רגע, הביט בשניהם ואמר: "אני פוסק: היא יכולה למאן – והיא אינה צריכה גט".

השתרר שקט.

הוא פנה לבני הזוג והסביר: "חכמים תיקנו שכאשר יתומה קטנה נישאת על פי אמה ואחיה, אין קידושיה אלא מדרבנן. וכאשר תגדל, אם לא חפצה בו – אינה צריכה גט. די שתאמר: איני רוצה בו".

הוא הביט בהם ברוך ואמר: "יברככם ה', תזכו כל אחד להקים בית טוב ונאמן בדרכו".

הנערה – גיסתו, אחות אשתו – פלטה אנחת רווחה. רבי דוד השפיל עיניים. הם יצאו מן הבית.

אבל השקט ההוא נבקע – ונהפך לסערה.

חמישים שנה קודם לכן תיקן הרב מנחם ממירזבורק שלא להתיר על ידי מיאון כלל. עתה, כאשר רבי יעקב פולק פסח על התקנה והתיר, התעורר נגדו פולמוס עז. בין מתנגדיו היו זקני הדור, וגם – רבן ורבו – רבי יעקב מרגליות מנירנברג, שנשק לגיל מאה. אף מהר"י מינץ, בן יותר מתשעים, שלח מכתב תקיף: "אם חוזר בו – מוטב, שכן הנידוי היה על תנאי. ואם ח"ו אינו חוזר – ראוי להורידו מגדולתו".

אך רבי יעקב לא חזר בו. בעקבות החרם נאלץ לעזוב את פראג – ויצא לגלות. הוא עלה על דרך הארוכה, לעבר מדינה אחרת, עולם חדש – לפולין.

שם, בקרקוב, פתח מחדש את עולמו – ופתח בו עולם חדש לכלל ישראל. הקים ישיבה, והניח את היסודות לשיטה חדשה, שהשפעתה תורגש מאות שנים: שיטת החילוקים – דרכי ניתוח פלפלניים בסוגיות הש"ס, שיטה שתהיה לשפת הלימוד של ישיבות מזרח אירופה.

אבל לא רק בעיני חכמים גדל, אלא גם בעיני המלכות מצא חן. חמותו נעשתה אשת הכספים של המלכה אליזבת מאוסטריה, ורבי יעקב מונה בידי המלך אלכסנדר יגיילו ל"רב היהודים" – שליח בין הקהילה לשלטונות.

אך גם בפולין נמשכו הרדיפות. מתנגדיו לא שקטו. בשלב מסוים נדרש כתב הגנה מיוחד מן המלך זיגמונט הראשון, כדי לשים גבול לרודפים.

לימים קיבל מינוי רשמי מרשויות פולין כ"רב היהודים", עבר ללובלין, והקים שם את ישיבתו השנייה, שם לימד את תלמידיו הרבים לפי שיטתו.

סופו של רבי יעקב נסתר. יש המספרים שעלה לירושלים בשנת ה'ר"צ (1530), ויש אומרים שנטמן בלובלין – בבית הקברות הישן.

אך תולדותיו לא נמדדות בקברו, אלא בזרע שזרע. הגדול שבתלמידיו – רבי שלום שכנא מלובלין – נעשה רבם של הרמ"א, המהרש"ל והמהר"ל. הוא, כמו רבו, בחר שדבריו יישארו חיים בתלמידים ולא בדפוס, אך תלמידיו, כל אחד בדרכו, כתבו המון, והשפיעו לנצח על כל העולם היהודי.

ואם שאלת מיאון עלתה בדורם – שוב נזכרו דבריו. תלמידיו ותלמידי תלמידיו הצדיקו את מעשהו: "רבי יעקב פולק מרוב חשיבותו וגדלותו העמיד המיאון על דעתו ולא השגיח בהם ובגזירותם, והייתה נשואה אותה אישה הממאנת לאדם אחר על פי אותו המיאון".

כך כתב המהרש"ל.

והרמ"א? הוא חתם את הדברים בהגהותיו לשולחן ערוך: "וכן עשה מהר"ר יעקב פולק ז"ל מעשה בימיו. ודלא כיש מחמירין...".

כך החל המהפך. מתוך קטטה בין נער ונערה – ומתוך העמדת ההלכה על בוריה, צמחה ועלתה קרנה של כל יהדות פולין למאות השנים הבאות.