תגלית מזעזעת: הסיפור מאחורי "אוסף ארפורט"
בסריקת ספרי התורה המצויה באתר הספרייה המלכותית של ברלין, ניתן להבחין בכתמי דם על ספר התורה במקומות אלו. זהו דמם של הקדושים שנהרגו לפני שבע מאות שנים, והוא נספג בספר התורה במקום שבו היה פתוח
בסריקת ספרי התורה המצויה באתר הספרייה המלכותית של ברלין, ניתן להבחין בכתמי דם על ספר התורה במקומות אלו. זהו דמם של הקדושים שנהרגו לפני שבע מאות שנים, והוא נספג בספר התורה במקום שבו היה פתוח
באיזה שלב נעשים העדים זוממים? האם אפילו לפני שהתבצע גזר הדין על פיהם? או רק אחרי שהתבצע?
מכאן ואילך לא מצא קופלין טעם בחייו. משמעות ומהות חייו היתה באמצעות הראייה. בלי כל החלק הוויזואלי, אין לדברים האלו שום ערך ומציאות. איך יחיה מעכשיו?
"פטריית הארטילריה" Sphaerobolus מצוידת במנגנון פליטה, שיורה את הנבגים למרחק של 6 מטרים. את השיא שובר "המלפפון המשפריץ", שזורק את הזרעים שלו למרחק של 33 מטרים, במהירות ובדיוק יוצאי דופן
הוא מסר שיעור במסכת בבא מציעא, בתנאים הכי קשים ומפרכים, יום אחרי יום, ככל שהתאפשר לו. הוא גם השיב תשובות הלכתיות בדיני עגונות, מתוך מקומו במחנה ברגן בלזן! ארבע וחצי שנים חי הרב בתוך הגהינום של ברגן בלזן, והקרין חכמה, תורה ורוח על האסירים האומללים
כיום ניתן לראות כמעט בכל מקום מצות מכונה מרובעות, לצד מצות יד עגולות. כאשר הופיעו מצות המכונה, היה זה חידוש מפתיע שעורר, כצפוי, מחלוקת גדולה
מצוות הפסח סובבות סביב האש: את החמץ שורפים באש, את המצה אופים בתנור, ואת הפסח צולים אך ורק באש. מדוע?
אם התורה היא האמת המוחלטת, והיא הדרך למימוש תכלית האדם בעולם, מדוע היא ניתנה רק לעם ישראל? האם אין זה הוגן שהאמת האלוקית תהיה נגישה לכל בני האדם?
ה' התגלה באש, על הר סיני ירד באש, ובכל מקום נגלה באש – אבל את מצרים היכה רק במים. מדוע?
כששמע על השמועה החדשה המתפשטת ברחבי פראג, ידע רבי יהונתן כי אין לו זמן לבזבז. הוא הבין שעליו לפעול בחכמה, ולא להסתפק במחאה ריקה. כמי שהכיר באופן אישי את שליט העיר, החליט לפנות אליו ישירות, ולנסות לנטרל את הסכנה במילים משכנעות
מהו כוחה המיוחד של השירה הזו? מדוע הצליחה לנחם דורות רבים של יהודים, שלא משנה מה עמד לפניהם – אם זה האינקוויזיציה, שליט אכזר זה או אחר או אפילו הנאצים – ברגע ששרו את "והיא שעמדה", גם כאשר המצב היה נראה אבוד, הרגישו אותם יהודים שהניצחון מונח כבר בכיסם?
במשך שנים הוא ניסה ובדק, עד שהגיע קצה החוט. הציור שבצד הכתב, ההקשר של המסמך, הרקע. הוא מצא הסבר לשתי אותיות. הוא פרץ את מחסום השפה הנעלמת, הוא יצר חיבור. עם החיבור הזה הוא המשיך לעבוד, עד שמצא במקום נוסף אות שלישית שמתחברת
במקורות הקדומים מבואר שהמרור הוא לא רק כדי שיהיה מר. להיפך, הוא מתבל את המצה ואת הפסח, אלא שיש בו גם מרירות, כדי לזכור את השעבוד
על חבישת הכיפה נקבע קנס של 5 רובל לשנה. היא הותרה לרבנים בלבד. כמו כן הותר ללכת לבית הכנסת בשבת בלבוש יהודי מסורתי, אך לא לאורך השבוע
המשותף לכל הנואמים בכנס הוא הדרישה "לחזור אל המורשת". לאלפים רבים של אנשי עסקים, נמאס מהרוח הליברלית ומשיגעון הפרוגרס
באותו הזמן הסתובבו חיילי המשמר הפרטוריאני המלכותי בארמון, וניסו להשליט סדר. שם הם גילו לפתע, באחד החדרים, את קלאודיוס, מסתתר מאחורי וילון. בהיותו קרוב משפחה של הקיסר, חשב שגם אותו ירצו הקושרים לחסל, וכך הסתתר שעות רבות
העץ, בן מאות שנים, לא מראה שום סימן של עייפות. למרות גילו המופלג, הענפים שלו יציבים וזקופים, והפריחה שמפציעה בו כל אביב נראית חדשה ורעננה. עץ זה, בעמידותו המופלאה ובכוחו המתמשך, משדר עוצמה ושגשוג שאין להם תחליף
כל מי שלומד גמרא מכיר את "צורת הדף" – אותה תבנית שבה הטקסט המרכזי של הגמרא מוקף בפירושי רש"י ותוספות, שהפכה לברירת מחדל בכל מהדורה של התלמוד בבלי כבר מאות שנים. אך רק מעטים יודעים שמי שעיצב את ''צורת הדף'' לא היה רב, לא תלמיד ישיבה, ואפילו לא יהודי
האגם גרם לתושבים צרות רבות: הוא היה מציף את בתיהם, נושא יתושים ומחלות בהיעדר זרימת מים, וכעת הוא עמד להיעלם מחייהם על ידי תכנון מדויק של המהנדסים הרומאים שנודעו במומחיותם בהובלת מים. אז זהו, שלא
שני הסיפורים האלה – ג'יימס סידיס ואלישע בן אבויה – נראים שונים: האחד בניו יורק של המאה ה-20, השני בירושלים של תקופת התנאים. אך הלקח משותף וחד: ילדים אינם מכונות שמתכנתים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה