בין אבני קלן לספרות הדורות: סיפורו של רבי יעקב בן הרא"ש, בעל הטורים

בשלהי המאה ה־13, עוד בטרם נבנתה הקתדרלה הגותית המפורסמת בקלן, הייתה העיר שוקקת חיים יהודיים בין סמטאות האבן העתיקות. ליד המקום שבו תתנשא לימים הקתדרלה אל על, עמד בית פשוט ונאה, ובתוכו – מחזה שהיו בו גם תמימות של ילדות וגם הד עמוק של יראת שמיים. בתוך החדר שיחקו שלושה אחים – יחיאל, שלמה ויעקב – במשחק שאותו הגה יחיאל הבכור: הם דימו את צורת הפרשת התרומות והמעשרות.

בדיוק מאה אבנים אספו להם, והאח הבכור, יחיאל, הסביר לאחיו הקטנים: "הנה אחת – תרומה גדולה, הנה עשר – מעשר ראשון, ואחר כך נטלנו עשירית נוספת – מעשר שני או מעשר עני, לפי השנה...". עיניהם של שלמה ויעקב נצצו בהתפעלות. בכל אבן הם ראו פרי שהובא מן השדה, ובכל חלוקה – קיום רצון ה'. "כך" הסביר הבכור, "היו מפרישים תרומות ומעשרות בארץ ישראל. ואנחנו מתפללים לחזור אליה, ולקיים את מצוותיה!".

בפתח הדלת עמד האב, רבי אשר בן יחיאל, הרא"ש, אחד מגדולי פוסקי ההלכה בכל הדורות. חיוך דק עלה על שפתיו למראה בניו המעמיקים בהלכה עוד בטרם הגיעו למצוות. אך מיוחד מכל היה הבן הקטן – יעקב – שלימים יתפרסם כ"בעל הטורים", מי שחיבר את אחד מספרי ההלכה המרכזיים ביותר בתולדות עם ישראל.

יעקב גדל בצל אביו הענק ובתוך בית שכולו תורה, למד ממנו, מאחיו וממורי הדור, וספג ביראת כבוד את מסורת הפסיקה האשכנזית. אך כשבגר, גברו ייסורי הגלות. בשנות השלושים לחייו החלו מוראות רדיפות נוצרים בקהילות גרמניה, והוא נאלץ ללוות את אביו המבוגר במסע מפרך ועתיר סבל לעבר ספרד. שם, בארץ שנשבה בה עדיין רוח של סובלנות מדודה כלפי היהודים, מצא לו יעקב מקלט של תורה.

עם כל גדלותו, בחר יעקב שלא לשמש כרב קהילה, והעדיף חיי דוחק וענווה. עניותו הייתה כה קשה, עד שתהה שמא מחובתו "לעשות שבתך חול" – שכן לא היה בידו די ממון לקיים אפילו סעודת שבת פשוטה. במכתב לאביו כתב: "וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני אבי אדוני ז"ל, כמוני היום שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי וצריך אני לאחרים, אם אני בכלל עשה שבתך חול אם לאו".

לדבר אחד הסכים לקבל מימון – קניית דיו וקלף, כדי לכתוב את חידושיו.

אז, באותן שנים של עוני ומסירות, גמלה בלבו ההחלטה הגדולה: לכתוב ספר מקיף שיאגד את כל ההלכות העולות מן התלמוד – ברור, תמציתי, שיטתי, מבוסס על פסקי הגאונים, הרי"ף, הרמב"ם ואביו הרא"ש. בניגוד לרמב"ם, בחר לציין את המקורות לדברים, ולא להכריע תמיד בין שיטות – אלא להציג את השיטות המרכזיות באופן בהיר ונגיש. כך נכתב ספר הטור – בסדר ארבעה חלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט – סדר שנשמר עד היום בכל ספרי ההלכה.

הוא עצמו ניסח את מטרת מפעלו בלשון קורעת לב: "יען כי ארכו לנו הימים בגלותנו ותשש כוחנו, ושמם לבנו, ורפו ידינו, ונשתבשו הסברות וגדלו המחלוקות ורבו הדעות...".

הוא סיים את חיבורו הגדול כשהיה בן שבעים – וידע היטב מה נטל על שכמו. שלוש שנים לאחר מכן נפטר, אך לא לפני שראה את ספרו זוכה להכרה רחבה ומופץ בכל קהילות ישראל. מאה ושלושים שנה אחר כך היה ספר הטור לספר העברי השני שהודפס בדפוס, מיד אחרי התנ"ך.

מאז ועד היום – רבני כל הדורות עסקו בדבריו, חיברו עליו חידושים ופירושים, ובראשם רבי יוסף קארו, שכתב עליו את בית יוסף והעמיד ממנו את שולחן ערוך – ספר הפסיקה המרכזי ביהדות הספרדית והאשכנזית כאחד.

וכך – מתוך בית צנוע בקלן, צמח נער שהפך לעמוד יסוד בהלכה היהודית. שמו נישא בפי תלמידי חכמים בכל ישיבה, ורחובות רבים בארץ ישראל נושאים את שמו – רבי יעקב בן הרא"ש, בעל הטורים.