כל התכנים של יהוסף יעבץ

במרכזם ישב מלמד צעיר, בעל פנים מאירות ונעימות. לא היה בו שמץ מן התקיפות של מלמדים קודמים, לא מן הקשיחות ולא מן הזעף. הוא היה יושב איתם, קרוב, מדבר בלשון רכה, כמו אח גדול, כמו אב לבניו

לילדים, שחיו בפחד תמידי, הוא היה מגדלור. הוא שר עמם "אני מאמין" בלחש, סיפר על משה רבנו שהוביל את העם לחירות, והבטיח שיום אחד האור יחזור. מסירותו לא הייתה רק פיזית – הוא שמר על נפשם, נתן להם תחושת משפחה בתוך ההרס

מלמטה, אנשים עמדו על הקרקע הלחה של הג'ונגל בפנמה, מביטים לשמים בהשתאות. לנגד עיניהם נגלו מטוסים שמשליכים גלים-גלים של זבובים – מבריקים, בצבע ירוק-כחול, עיניהם אדומות כתמרור. זה נראה כמעט כמו סצנה מסרט אימה

נמצא כי תרנגולים מזהים שינויים באוויר באופן מהיר במיוחד, ואף מגיבים בבהלה או בהתמוטטות עוד לפני שבני אדם מריחים או חשים משהו. כך נולד הרעיון להקים "יחידת התרנגולים", שתפקידה לשמש מערכת התראה ביולוגית נגד גזים כימיים

הוא שב לביתו, פניו עדיין טרודים. אשתו, רבקה, ערכה את שולחן הערב. הדגים כבר הונחו על השולחן, והיין נמזג לגביעים – אך הוא לא מיהר לאכול. כשישבו יחד, סיפר לה את כל שעל לבו

מתוך הסמטה החשוכה, בצעדים חרישיים ומחושבים, פסעו שני אנשים הדורי פנים. גלימותיהם הארוכות רטטו ברוח. האחד מהם אחז בידה של ילדה קטנה, עיניה פעורות מאימה ושערה פרוע. פניהם היו מתוחות, לחוצות

בעוד הרוב בורח, יש קבוצה אחת במושבה שפועלת הפוך מכל אינסטינקט הישרדותי: זוהי "יחידת המתאבדות". ברגע שהן מקבלות את האות הכימי – מעין התראה על סכנה קיומית – הן אינן בורחות. להפך, הן דוהרות לעבר האויב המאיים במהירות ובנחישות שאין כמותן

היא את הבשורה ברוב שמחה וצהלה – ואיתה רבבות נוצרים שהאמינו בתמימות שמדובר בשריד קדוש, פלאי, שיכול לחולל ניסים. השקר התפשט כרוח סערה – עד כדי כך שהפך לסמל מובהק של האמונה הנוצרית ולמוקד עלייה לרגל, פולחן וקדושה

רבי מאיר בן ברוך, מהר"ם מרוטנבורג, הביט באישה בעיון, עיניו שקטות אך חודרות. הוא ידע: מקרה זה אינו שגרתי. ככל שהמשיך להקריא מתוך התשובה העתיקה, דברי הרי"ד – רבו של הדור ההוא באיטליה – הלכו ותפסו מקום של כבוד בהכרעת הדין

כיצד עובדת האנטיביוטיקה, מה השינויים שעברו עליה מאז גילוי הפנצילין, ולאן מועדות פניה? הבה נצלול לעולם המיקרוסקופי המרתק שבו מתחוללים הקרבות בין החיידקים לאנטיביוטיקה

הבית שבו גדל היה נאה, רחב-ידיים, אך העושר האמיתי היה בנפשו של הילד: סקרנות אינטלקטואלית נדירה, חריפות טבעית והבנה עמוקה כבר מגיל צעיר

הוא גילה שהגרמנים נהגו לכתוב בתחילת כל הודעה את מפתח ההודעה פעמיים. מפתח ההודעה היה הקוד המפרט את האופן שבו סודרה המכונה ביום זה בכדי להצפין את ההודעות. מפתח זה סומן בעזרת שלוש אותיות, שנכתבו בראשית ההודעה פעמיים רצופות זו אחר זו

ואז, כמו גל חי, עוד סנפיר ועוד סנפיר – החוף מתנקד במאות, אולי אלפי צבים זעירים, זוחלים בהמוניהם לעבר הים הקורא להם באור הירח. אך הדרך אל המים רצופה סכנות

הרב נעמד בהתרגשות ושאל את עצמו: מיהו המחבר? מי העז לחבר חיבור כה נשגב ונועז, שמציג את תפארת האמונה בצורתה ההרמונית ביותר עם חכמת הפילוסופיה?

בתוך החדר ישב המלך – חואן הראשון מאראגון – ובצידו יועצו הקרוב. אלישע ויהודה כרעו קמעה בהכנעה. "רבות דובר בשבחכם", אמר המלך בקול רם וברור. "אך עתה אנו מבקשים דבר מה גדול עוד יותר"

הגרמנים היו בטוחים שהיא פרו נאצית, בעקבות קשריה עם חתניה, אך כאשר קצין נאצי ביקר בביתה ושאל מה הוא יכול לעשות למענה, תשובתה הייתה "להסתלק עם חייליך מן המדינה"

אף על פי שהדבר לא היה מקובל, נעתר חיל הים לדרישתם, ובראשית שנת 1942 הם התקבלו כולם לשירות בסיירת USS Juneau של חיל הים האמריקאי, כאשר הקטן מביניהם היה בן 18 בלבד, והגדול בן 26

רק שנים אחדות קודם לכן היה רבי חסדאי עצור ומושפל. עלילת שווא נבזית הביאה למאסרו יחד עם חברו הר"ן ועם הריב"ש, מגדולי התורה והחכמה שבדור, וכן עם ראשי הקהילה בברצלונה. חוויית השפלה זו לא ריפתה את ידיו

הרעיון היה להפריח באוויר כמויות אדירות של כדורים פורחים, שימשכו אחריהם כבל מתכת עבה, כך שכנפי המטוסים הגרמניים יסתבכו בכבלים הרבים, ותמנע מהם האפשרות להפציץ

למרות מעמדו הרם והשפעתו הרחבה, ג'או לא שכח את שורשיו היהודיים ואת הקהילה שממנה הגיע. הוא ניצל את מעמדו כדי להגן על היהודים מפני רדיפות מצד פקידים מושחתים בממשל, שהיוו איום קבוע על מיעוטים דתיים בתקופות כאלה